אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רלד

מצוה רלג

והיא להרמב"ם ל"ת קל"ח. ולהרמב"ן היא מצוה ר"ט ול"ת קל"ג

מל"ת שלא לעשות עול במשפט שנאמר לא תעשו עול במשפט שלא לזכות החייב ולא לחוב הזכאי ואפילו אם לפי דעתו פלוני זכאי כיון שרבים חולקין עליו אם עשה כדעתו הוא בכלל לא תעשו עול וכו' וע"ז כיון באמרו ל"ת עול במשפט אפי' אם לפי דעתך כן הדין אפ"ה כיון שרבים חולקין עליו הוא עול לעשות דאחרי רבים להטות והוא שנוי ומשוקץ כפירש"י, הטועה בדין או שעושה במזיד שלא כדין חייב לשלם ועושה במזיד חייב בכל ענין ובטועה יש חילוק אם טועה בשיקול הדעת או טועה בדבר משנה דאם טיהר הטמא או טימא הטהור חייב לשלם אם א"א לו לחזור אבל אם אפשר לו לחזור אז טעה בדבר משנה חוזר אפילו בנטל רשות והי' מומחה ומוסמך כ"כ הרא"ש והטור והכי מוכח נמי מדמוקי מתניתן דאחד דיני ממונות בטועה בדבר משנה ומתני' משמע דאיירי אפי' במומחין וסמוכין דהרי תנן דבדיני ממונות מחזירין בין לזכות ובין לחובה משא"כ בד"נ מחזירין רק לזכות וכשם שבד"נ לא הוי דיינו רק במומחין וסמוכין א"כ עכ"ח דבדיני ממונות אפי' במומחין אין מחזירין ובד"נ מחזירין לזכות ועכ"ח דאפילו במומחה מחזירין ובזה מיושב נמי הסוגיא דפריך על ר"ש דאמר טבד"מ חוזר מר"ט וקשה מה ענין קו' זו לתי' ר"ש ובאמת מלשון רש"י בד"ה לר"ש דאמר טועה וכו' כוונתו דבאמת לא על תי' ר"ש קשיא לי' אלא על מימרא דר"ש אלא א"כ בלא"ה הו"ל להקשות ובסנהדרין דף ו' מייתי נמי לדר' ששת ומדוע לא הקשה שם אמנם להנ"ל א"ש דמכח תי' ר"ש מוכח דאפילו מומחים הסמוכין דאלים דבריהם אפ"ה טעה בדבר משנה חוזר לכך פריך השתא מר"ש. והנה דברי הרא"ש בלשונו קשה לי בזה שכ' ג"כ כהנ"ל דאפי' כמומחה חוזר ומייתי ראי' מר"י דמוקי למתני' כמומחה עיי"ש וקשה חדא הא להרא"ש אדרבה כמומחה לר"י טפי חוזר מאינו מומחה ולהרי"ף הוא דאמרי' דבמומחה חנים הוראתו ותו מה מייתי מר"י ראי' לר"ש. וצ"ל בוודאי גם להרא"ש מומחה חלים הוראתו וראוי להתקיים טפי אמנם היכא שחזר אלים נמי חזרתו וראוי להתקיים וא"כ הרח"ש כאן מיירי אפילו במומחה והוא אינו לפנינו לחזור והו"א דאלים הוראתו אפילו בדבר משנה לזה מייתי ראי' מר"י דאוקי מתני' במומחה ואי סק"ד דר"ש דווקא באינו מומחה מוקי לה הו"ל למימר הא והא באינו מומחה וכו' עכ"פ הדין דין אמת כנ"ל:

ב) בסנהדרין תוס' ד"ה מה שעשה עשוי עיי"ש בדף ל"ג מה שכתב המהר"ם דיש שם ט"ס וחסרון בתוס' ונראה לי דתוס' כיוונו ג' קושיות ובלשון זה דאכתי כוונו לקושי' ג' דאפילו אי מה שעשה אינו עשוי' מה ישלם דאכתי לא אסיק וכו'. והנה קו' זו יש ליישב דלכאורה י"ל דכוונת המשנה ע"ד מה דקיי"ל ביו"ד סי' ר"ח ס"ט דחם טבלו כלי טמא ובתוכו כלים טמאים אחרים אפי' אם אין פי הכלי החיצון כשפ"ה מיגו דמהני טבילה לחיצון מהני ג"כ לפנימי אבל אם החיצון טהור בעי דווקא כשפ"ה ולפי"ז משכחת שע"י שטיהר הטמא טימא חת הטהור ומתני' קמ"ל מה שכתב הרמב"ן בדיני דגרמי דאפילו גורם לגרמי חייב ולכך תנן מעיקרא דטימא את הטהור דהיינו גרמי חייב ושוב תנן טיהר את הטמא ועי"ז גרם לטמא את הטהור דהוי גורם דגרמי וחייב וכ"ז לסק"ד אבל למסקנא דמפרש ערבן ונטלו בידים או טימא שרץ בידים ח"כ ליכא לפרש כנ"ל דכיון דחינו חויב אא"כ עשה ההיזק בידים מ"ש טיהר את הטמא או טימא את הטהור ולכך מוקי לה כשעירבן עם פירותיו וח"ש. ועפי"ז מיושב קו' התוס' שם לקמן ע"ב ד"ה שעירבן דלחזקי' קשיא דיהא פטור כדי שיודיעוהו ולהנ"ל כיון דבהא דטיהר את הטמא אין נפ"מ רק במה שטימא את הטהור וגם בזה קם דינא ומה יודיע וא"כ איכ"ל דחזקי' מפרש כסק"ד וא"ש. ועיין בקונטרסי שהארכתי מאוד בעזה"י בסוגיא דשיקול הדעת דסנהדרין ל"ג וכמה מקומות ואין כאן מקום להאריך פעמיים:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה