אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רלב

מצוה רלא

והיא להרמב"ם ל"ת קל"ו ולהרמב"ן היא מצוה ר"ז ול"ת קל"א.

מל"ת שלא לקלל אדם כשר מישראל שנאמר לא תקלל חרש וחרש הוא לרבותא אעפ"י שאינו שומע ואינו מצטער לוקה על קללתו והמקלל עצמו ג"כ חייב. והנה הרמב"ם בפ"ו מה' ממרים הביא ג"כ כמ"ש החינוך דמקרא לא תקלל חרש ילפינן ק"ו לשאר אנשים ובסנהדרין ס"ו ילפינן שאר אנשים מבינייהו דחרש ונשיא ובשבועות ל"ו יליף ג"כ כמ"ש הרמב"ם ועיי' ברמב"ם פכ"ו מסנהדרין דלכאורה יש סתירה בזה, ונראה ליישב דהרי קיי"ל אין עונשין מן הדין וכבר כתב הה"מ בפ"ד ממ"א על הא דכ' הרמב"ם דאוכל מבהמה טמאה דלוקה אע"ג דמק"ו ילפינן כיון דאיכא עשה גם כלא הק"ו שוב שפיר לוקין על הק"ו והנה הרשב"א בחולין צ"ח בסוגיא דטע"כ כ' דאין לוקין על מה דילפינן במה מצינו וכ"ש על מה דיליף מבינייהו וא"כ הכי בעינן תרתי אי הוי ילפינן רק מבינייהו לא הוי לוקין ואי הוי ילפינן רק מק"ו ג"כ אין לוקין דאין עונשין מן הדין ולכך צריך לילף מבינייהו וידעינן איסור וכיון דאיכא איסורא שפיר ילפינן מק"ו למלקות:

ב) ובמכילתא ילפינן מן בעמך לא תאור כל שבעמך ובש"ס דידן דרשי' מן בעמך בעושה מעשה עמך ולפי הנ"ל דכבר ידעינן לאו לכל אדם לא אצטרך על כל שבעמך ועכ"ח הקרא בא ללמד דבעינן דווקא בעושה מעשה עמך ועיין בתוס' ב"מ דף מ"ח ע"ב ד"ה בעושה דאפילו רק מי שאינו עומד בדיבורו לאחר שקיבל המעות רשאי לקללו במי שפרע דמקרי אינו עושה מעשה עמך אבל דווקא לענין אותו דבר עצמו שאינו עושה כדין אבל לענין שאר דברים בוודאי אסור לקללו וזה דבר תימה להבין דממנ"פ וצ"ע:

ג) והנה הרמב"ם בפי' המשנה בשבועות דף ל"ה פי' שם המתני' דאל יכך ואל יברך דהאי קאי לענין לאו דלא תקלל דעובר משום מקלל חברו ולא קאי על שבועת העדות והא דנקט אל יכך דמשנה עצמו מכנה אבל באל יברך הוא עובר משום מקלל חבירו דאמרי' דמכלל ברכה אתה שומע קללה עי"ש בר"ן ובגמרא שם תלינן זה בפלוגתא אי מכלל לאו אתה שומע הן ולכאורה ק"ל ממ"ש המפורשים בנדרים דף י"ג באם אמר לא חולין יהי' חשיב כאלו אמר בפירוש יהי' הקדש וא"כ ה"נ נימא דתלינן בפלוגתא ומאי שנא ואפשר לומר כיון דמפרש רק אל יברכהו חשוב טפי מכלל:

ד) המקלל חברו אינו עובר אא"כ כשמקלל בשם כדתנן ס"פ שבועת העדות ואפילו אם מקלל מי שאינו עושה מעשה עמך אפ"ה חייב שהוציא השם ועיין במנחת חינוך שהקשה אהא דאלישע קילל הילדים בשם על שביזו אותו ואמרו עלה קרח אפי' אם מחשבין להו אינו עושה מעשה עמך מ"מ עובר משום שהוציא השם ולענ"ד בוודאי אם צריך לקללו כדי לעשות קידוש השם להיות לאות ולמופת על מעשיהם הרעים והוא איש היודע כמו אלישע שקללתו יתקיים ויתקדש השם עי"ז בכה"ג בוודאי אין כאן איסור להוציא השם לבטלה אדרבה מקדש שמו של הקב"ה עי"ז וכאילו אמרו לדבר שבקדושה ולכך שפיר עבד אלישע לקדש שמו של הקב"ה ולהראות מעשיהם הרעים וילמדו תועים בינה:

ה) ואינו רשאי לקלל אדם כשר כמש"ל והרמב"ם כולל בכלל הזה ג"כ שלא יקלל עצמו ואע"ג דכתיב קרא מיוחד השמר ושמור נפשך מאוד ומזה למדו שלא לקלל עצמו שתהי' נפשו חשובה לו והסמ"ג באמת מנה זה ללאו בפ"ע, ולהרמב"ם אפשר משום דאתיא מדרשא לא נמנה לפי מה שהשריש בשורש ב' ואפילו להרמב"ן כיון דקרא זה לולא דידעינן מקרא דקללה אסור בלאו לא הוי ידעינן מקרא דהשמר נפשך במה קאי וא"כ עכ"ח צריך לאו זה ללאו אחר ונמשך עלי' וכבר כ' הרמב"ן בשורש ט' דלאו שנמשך ללאו אחר אינו נמנה ללאו בפ"ע וע"ש:

ו) וחיוב מלקות כבר כ' דילפינן מקרא והפלה וכו' ומה שקשיא על ר"י דחשיב קול למעשה ל"ל קרא והשתא דכתיב קרא וגם בשבועת שוא להוי כב' כתובים ולתוס' שכ' דווקא אם ע"י דיבורו נעשה מעשה א"ש באמת הוי ב' כתובים אבל להרי"ף בסנהדרין ס"ה ולפמ"ש הר"ן בביאורו דכל דיבור חשיב מעשה קשיא וצ"ל דאפשר לקלל גם בלי דיבור דאפשר בראי' עיי"ש ברמב"ן ולא זכיתי להבין דבריו. ואפשר לומר דמשכחת לה במכלל הן עיי"ש בפ' שבועת העדות וברמב"ם פי' המשנה וגם על כינוי לוקין הרמב"ם בפכ"ו מסנהדרין והראב"ד משיגו דבעינן דווקא שם המיוחד עי"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה