אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רלא

מצוה רל

והיא להרמב"ם ל"ת קל"ה ולהרמב"ן היא מצוה ר"ו ול"ת ק"ל.

מל"ת שלא לאחר שכר שכיר שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך ולא תבא עליו השמש שאם הי' שכיר יום גובה כל הלילה ע"ז קאמר עד בוקר ושכיר לילה גובה כל היום וע"ז נאמר ל"ת עליו השמש ואינו לוקה על לאו זה וכ' החינוך הטעם משום דאיתא אח"כ בתשלומין ובמנ"ח כ' דלכאורה א"צ לטעם זה דבלא"ה הוי לאו שאין בו מעשה ותי' דנפ"מ אם התפיס לו משכון על שכרו ולוקחו מאתו רק דהקשה עוד על טעם החינוך דאיתא בתשלומין מדברי הה"מ פ"ג ממלוה ולוה דכ' אם משכנו באיסור אין לפטור משום דאיתא בתשלומין דעיקר האיסור הוא משום דצערי' לחברי' וזה אינו בתשלומין ואפילו אם מחזיר לא תיקן צער דידי' וא"כ ה"נ עיי"ש ולענ"ד נראה ליישב דחדא מתורצת באידך דיש באיסור לא תלין ב' טעמים אחד באם מצערו ואליו הוא נושא את נפשו והב' שהוא כעין גזל וכמו דשואל שלא מדעת נקרא גזלן וכ"ש מעכב שכר שכיר ואם נתן לו עליו משכון דאין כאן הלאו דגזל משום שיש לו ממנו משכון ואפילו לקח ממנו ג"כ אין ללקות דממנ"פ משום הגזל הא ישנו בתשלומין ואי משום הצער זה הוא לאו שאין בו מעשה דכבר כתבתי במ"א דאפילו הוא במעשה אלא שאין המעשה הזה תכלית העבירה ושורש האיסור של העבירה לא נעשה במעשה כגון אם מספי לקטן בידים נבילה אע"ג דאיכא בזה לאו וגם עשה מעשה שנתנו לו בידים אפ"ה הא אין תכלית העבירה רק כשאכלו הקטן וזה לא עשה הוא עיין בזה בפ"מ או"ח סימן שמ"ג וכן בפסח אם האכיל מק"פ לעכו"ם ג"כ פטור וכ' החינוך לעיל משום דהוי כמו לאו שאין בו מעשה דנהי דנתנו לו בידים אעפ"כ הא כל זמן שלא אכל ממנו העכו"ם לא נעשה עיקר העבירה ואז הוי בלא מעשה וכן הכא נמי:

ב) גם שכר בהמה במשמע בלאו דלא תלין פעולת שכיר והנה המעיי"ח העיר אדברי הסמ"ג לאווין קפ"א שכ' דילפינן שכיר שכיר והמעיין בש"ס ב"מ דף קי"א יראה דלמאן דיליף שכיר שכיר אז גם גר תושב במשמע והסמ"ג עצמו כ' שם דבגר תושב אינו עובר על בל תלין עיי"ש ולענ"ד ל"ק עיין במהרש"א שם שכ' בהדיא וכן הוא בשמ"ק בשם מקצת ראשונים דלמסקנא איכ"ל דת"ק שם במתניתין דסובר גר ותושב לית בי' אלא משום ביומו תתן שכרו נמי מצי לסבור דילפינן שכיר שכיר רק דס"ל דר"ע ממעט גר תושב וא"כ א"ש דברי הסמ"ג. ועפי"ז יש הנחה ליישב דברי הרמב"ם דכ' בפי"א משכירות וכן במנין המצות מבואר בדבריו דס"ל גבי גר תושב לית בי' רק מ"ע של ביומו תתן שכרו וזה תימה בעיני מש"ס הנ"ל דלא משמע כן דאי סק"ד לומר כן א"כ לריב"י דממעט שכר בהמה דילמא ממעטינן רק מן לאו דלא תבוא אבל עשה איכא ולכה"פ הו"ל לומר דאית בי' לאו דלא תעשוק וברמב"ם נראה בדעתו דאפי' לאו דלא תעשוק לית בי' ונהי דבמשהה שכרו ודעתו ליתנו לו וגם אינו מכוון לצעורי אז אינו עובר משום לא תעשוק ולא תגזול וכמ"ש הסמ"ע רס"י של"ט וכן מצאתי בחי' ר"י מגאש בסוגיא דקציצה מ"מ קשה שסתם הרמב"ם בזה. ולכן נלענ"ד דהרמב"ם סובר ג"כ כהסמ"ג וכמהרש"א הנ"ל דלמסקנא גם הת"ק יליף גז"ש שכיר שכיר רק דממעט מרעך גר תושב וכיון דבהדיא מיעט קרא מלא תעשוק א"כ א"א לומר דעובר משום לא תעשוק שכר שכיר ועכ"ח דריבוי גרך אשר בשעריך לרבות גר תושב קאי רק על סיפא דקרא דביומו תתן שכרו אבל לאו דלא תלין ליכא ומינה מ"ש לאו דלא תלין מלא תבא שהרי הנך ב' לאווין הם רק חלקי המצוה ולאו אחד משלים לחבירו וכאלו שניהם כאחד נאמרו ויגיד עליו רעו וא"ש הרמב"ם. ובלא"ה נראה שהרמב"ם סובר דא"א לחלוק הנך ב' לאווין דלא תלין ולא תבא שאחד משלים לחברו וא"א שיהי' חלוקין בדיניהם ומאן דעבר בזה עבר נמי אאידך ובפרט לפי מה שמפרש הרמב"ם לפי מה שכ' הה"מ בפי"א משכירות דמפרש הא דאמרו בב"מ דף הנ"ל שם שכירות חד הוא דבין בשכיר יום ובין בשכיר לילה עובר משום לא תלין ואם השהה עוד י"ב שעות עובר משום לא תבא דשם שכירות חד ה"נ לענין זה שם שכירות חד הוא ועכ"ח בגר תושב עובר רק משום ביומו תתן שכרו אמנם הא דלא כ' הרמב"ם דבגר תושב עובר משום לא תעשוק אין לן רק תירוץ הראשון. איברא שאין דין הנ"ל מוכרח די"ל ולדייק מדברי הרמב"ם להיפך מדכ' זה דאין גר תושב בל"ת בהלכה א' דשם איירי רק במשהה שכרו ולא כ' זה בהלכה ב' דמיירי בכובש דכ' שם דעובר ד' לאוין ואח"ז הו"ל למכתב גר תושב לית בי' אלא עשה ועכ"ח דבאמת בכובש עובר גם בגר תושב משום לא לא תעשוק ולא תגזול ואע"ג דלא כ' כן בפירוש ממילא נשמע מדיוק דבריו. וע"כ תי' הב' נראה עיקר:

ג) ומה שפסק הרמב"ם דשכיר שעות דלילה עובר כשעבר הלילה היינו כרב וכמו שהסכימו הפוסקים ואפי' לפי פי' בעה"מ ז"ל דטעמו דרב משום דיליף שכיר שכיר ג"כ לא קשה הילכתא אהילכתא וכמו שהקשה הרמב"ן על בעה"מ דכבר כ' די"ל גם למסקנא לדידן קיי"ל דילפינן שכיר שכיר וכדעת מהרש"א ובלא"ה נראה דרב ושמואל פליגי בזה אי מה דמרבינן בחד קרא הה"ד באינך ואי אפשר לחלקן כסברת הרמב"ם הנ"ל דשתו לאוין הם באחד ולרב דקיי"ל כוותי' הוא דס"ל שם שכירות חד הוא ומה דמרבינן בלא תבא הה"ד בלא תלין ולשמואל לית לי' הא וא"כ נהי דילפינן שכיר שעות מאליו הוא נושא את נפשו הה"ד בשכיר לילה דעובר בבל תלין דא"א לחלקן ועד כאן לא פליגו ת"ק וריב"י אלא אי עובר כלל בשכר בהמה או גר תושב על שום לאו בין לאו דלא תלין ובין לא תבא אבל אי עובר בחדא הה"ד באינך ואם כן סובר הרמב"ם כדעת בעל המאור ז"ל בטעמא דשמואל וקשי' לי' קושית הרמב"ן שם ועכ"ח תי' דלאוין אלו אי אפשר לחלקן ולכך למאי דקיי"ל כרב שפיר פסק הרמב"ם וא"כ הרמב"ם לא ס"ל כמהרש"א הנ"ל. ובזה מדויק לשון הברייתא מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר וגו' דקאי על מה דקאמר מעיקרא דגם בשכיר שעות דלילה עובר בבל תלין ועכ"ח דשם שכירות חד הוא וא"כ שפיר אמר מכאן אמרו וא"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה