אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רל

מצוה רכט

והיא להרמב"ם ל"ת קל"ד. ולהרמב"ן הוא מצוה ר"ה ול"ת קכ"ט

מל"ת שלא לגזול עי' בשעה"מ בפ"א מה' גזילה שעל הרמב"ם קשיא הא דמסיק בב"מ ס"א דלאו של לא תגזול קאי על כובש שכר שכיר לעבור עליו בב' לאווין וממילא אינו נמנה ללאו בפ"ע ועיין מה שכתבתי לעיל אי ס"ל לרמב"ם דגזל גוי אסור ועובר בלאו כמ"ש החינוך א"כ י"ל דאיצטרך לא תגזול לאסור אפילו מגוי ועי' במל"מ ברפ"ד ממלוה וא"כ מאי קאמר לאו בגזל ל"ל ועכצ"ל דהתם קאי אי גזל גוי שריא וממעטי' לה מרעך אבל לדינא דקיי"ל דגזל גוי אסור איצטרך לא תגזול לגופא כן יש ליישב מיהו עדיין הקושיא על הש"ס דבגר תושב נראה דלכ"ע חסור לגוזלו וצ"ע וכ"ז אי אמרי' דגזל גוי בלאו אבל לכ"מ פ"א מגזילה דבגוי הוי רק עשה דואכלת את כל העמים א"כ עדיין תקשה עי' מ"ש לעיל:

ב) גזל מקרי החוטף מיד חברו או חוטף חברו ועובד עמו ולפמ"ש החינוך בסי' רכ"ו דאע"ג דנוכל לידע דזה אסור מכח ק"ו מעושק או כרבא בב"מ דף קי"א ע"א דגזל ועושק חדא נינהו מ"מ כיון דהוא ענין בפ"ע ראוי למנותו ללאו בפ"ע ואם הי' שייך בגזל מלקות הי' אפשר להלקותו תרתי משום עושק ומשום גזל משום דהוי ב' עניינים עיי"ש שביאר היטב וכיוצא בזה מצינו כמה וכמה לאווין בתורה ומטעם זה קשה מאי פריך רבא בב"מ דף ס"א לאו בגזל ל"ל כיון דהוא ענין בפ"ע שפיר כ' בזה לאו בפ"ע וקשיא להא דאמר רבא ל"ל לאו בגזל וצ"ע:

ג) והנה מדברי תוס' ב"ק דף ק"ה ע"א בד"ה מצות השבה נראה הפי' והכוונה דאע"ג דעדיין לא קיים מצות השבה במה שהשיב מקצת פרוטה מכל מקום אינו מעכב דאין כאן גזילה ולכאורה לפי"ז כיון דגזילה הוא ניתק לעשה ובמה שהשיב מקצת לא קיים העשה ועכ"ח גם אם משיב מעתה גם מקצת השני אינו מצטרף לקיים מצות עשה של והשיב דמקצתו כבר נמחל וממילא הוי כאילו אינו ואם משיב מתנה בעלמא הוא דמי נימא דאם משיב שוב גם אידך מקצת מקיים מצות השבה ע"י צירוף א"כ למה אינו מעכב לבעי השבה כדי לאצטרופי לקיים המצות עשה כדי לנתק הלאו דגזילה ועכ"ח דאפילו מהדר המקצת השני אינו מצטרף ואינו מקיים המ"ע בזה ואם כן לכאורה מלקינן עלה בכהאי גוונא כיון דעבר עבירה ואי אפשר לקיים המ"ע וביטל מ"ע ובמכות דף ט"ז איתא דבגזל לא משכחת קיימו ולא קיימו ובטלו ולא בטלו ותירצו בתוס' ר"פ איזהו נשך דף ס"א ע"א בתוס' שם ד"ה לעבור דבגזל לא אמרינן לעבור עליו בב' לאוין משום דגזל הוי ניתק לעשה ואין לוקין עליו וא"כ מה לי חד לאו או יותר משא"כ בכובש שכר שכיר עיי"ש במהרש"א מה שהקשה ולפי הנ"ל משכחת גם בגזל מלקות בגוונא דלעיל בהחזיר פחות משוה פרוטה דאז לא הוי ניתק לעשה ולא לאו שניתן לתשלומין אמנם הרא"ש פירש בשם הרמ"ה להיפך דאדרבה השבה אין כאן וממילא לא קיים עדיין מצות עשה וכופין אותו שיקיים המ"ע וא"כ מבואר דמצטרפין ולכך כופין אותו לקיים מ"ע כדי לנתק הלאו. ולכאורה כאן שגזל שוה פרוטה והחזיר במקצת ואמרינן מעתה אין כאן גזילה שהוא עתה פחות משוה פרוטה ואפילו אי יש לחוש דשמא יתייקר מ"מ לפי מ"ש החוו"ד בכוונת הרמב"ם דסובר ספיקא דאורייתא מה"ת להקל היינו דהתורה הן מ"ע הן ל"ת על הוודאי נאמר וא"כ כיון שיש ספק אי תתייקר וממילא אינו עובר על לאו לא תגזול מכאן ואילך ומ"מ צריך להחזיר שהרי מוטל עליו להחזיר כדי לקיים המ"ע של והשיב ואי תתייקר א"כ עדיין מוטל עליו המ"ע של והשיב וכיון דלענין מ"ע אמרינן ספיקא להחמיר דלא קיים מצות השבה א"כ צריך להשיב דאולי תתייקר מיהו לחוו"ד הנ"ל יש לומר אדרבה בהיפך דממ"נ לדעת הרא"ש דמצטרפין באמת מפרש דיש עליו מצות עשה להשיב ולרש"י ותוס' דלא מצטרפין נהי דמעיקרא חל עליו מצות השבה מ"מ השתא דהחזיר כבר המקצת ולא קיים מ"ע אם לא תתייקר הרי אין מצטרפין ולא קיים המ"ע ואפילו תתייקר מ"מ כיון דהשתא הוי ספק וספק מצוה לא הוי מצוה לדידי' א"כ אפי' יש לחוש שתתייקר אין כאן מצוה מספיקא אמנם לדעת מהרי"ט אלגאזי בחי' לבכורות דף כ"ז ע"ב דכ' בדרך אחר להרמב"ם דספק לאו הוי לקולא וספק מ"ע הוי לחומרא דמ"ע חמירא דהרי דחי עשה לל"ת עיי"ש לדידי' יש להקשות מאי פריך אי גזילה אין כאן השבה יש כאן דלמא כך הפי' גזילה אין כאן מצד איסור לאו לא הי' צריך להחזיר אבל השבה דהוי מ"ע ואמרינן בה ספיקא להחמיר ועדיין לא הושב דשמא תתייקר ולכך צריך להשיב מיהו גם זה יש ליישב דהרי כבר מוכח מרבא דאמר גזל ג' אגודת דלשמא תתייקר לא חיישינן ובפרט למה שכתבתי דרבא קאי על בזה"ז בוודאי לא חיישינן שמא תתייקר מיהו בלא"ה לא הבנתי לשון קו' הש"ס בין לפי' התו' ובין לפי' הרא"ש לתוס' דלא מצטרפין קאמר רבא גזילה אין כאן מעתה וגם מצות השבה אי אפשר לו לקיים דאין מצטרפין ואיך פריך דהשבה יש כאן על מה קאי אי על חצי פרוטה שהשיב כבר הא באמת לא קיים השבה ואי על חצי פרוטה דמכאן ואילך איך יאמר השבה יש כאן דהא אין מצטרפין וצ"ל דקו' הש"ס כיון דגזילה אין כאן משום דנשאר פחות מפרוטה ופחות מפרוטה חשיב כמחילה כמ"ש לעיל וכבר כתבנו דאם מחל הנגזל בזה קיים המ"ע וא"כ גם כאן בחצי פרוטה שהשיב ואידך מחל א"כ יהי' מקיים בזה המ"ע ויש כאן השבה וע"ז משני דזה גופא קיל דאע"ג דלא הוי גזל פחות מש"פ וחשבי' לי' כמחילה אפ"ה השבה אין כאן לא קיים מ"ע בזה דווקא מחילה דאמר הריני כאילו התקבלתי מקיים מ"ע או כמ"ד דעם מחילה לא קיים מ"ע כמ"ש לעיל, ולפי' הרא"ש איכ"ל דהמקשן הקשה דנימא השבה יש כאן לא עם המקצת שנתן כבר אלא אדרבה דעכשיו מחוייב להשיב כדין שכ' הרא"ש וע"ז משני דבאמת הדין כן דצריך שישוב אידך מקצת אלא דקמ"ל דהו"א דבמקצת הראשון כבר קיים מ"ע מצד מחילה קמ"ל. ולפי"ז למסקנא הלשון נשאר כדמעיקרא דבמקצת שנתן כבר מעתה אין כאן גזילה ואין כאן השבה לקיים מ"ע אלא שלא נטעה שלא נשאר עליו חיוב השבה מוסבר לשון אעפ"י להורות שעל חלק השני איכא מצות השבה וכפי' הרא"ש והיינו שכ' הרמב"ם בפ"ח מגזילה גם לפי האמת כלשון הש"ס מעיקרא וכפי' הרא"ש כמ"ש הה"מ וכדלעיל:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה