אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רכט

מצוה רכח

והיא להרמב"ם ל"ת קל"ג. ולהרמב"ן היא מצות ר"ד ול"ת קכ"ח

מל"ת שלא לעשוק שנאמר לא תעשוק וכ' הרמב"ם במנין המצות רמ"ז דהיינו בכובש תחת ידו וזו דבר שעדיין לא יצא מתחת ידו עיי"ש והסמ"ג בלאווין קנ"ז כ' דהיינו בכובש בחזקה תחת ידו פקדון או הלוואה או כובש שכר שכיר והמעיי"ח תמה היינו לא דווקא בכופר אבל עושק אינו כופר אלא מודה ומצד אלמותו הוא כובש תחת ידו ויש לכל אחד מעלה וריעותא וצריך לכל אחד לאו בפ"ע והוא פשוט מיהו הסמ"ג מסתפק דאפשר דאין למנות לאו דעושק דהוא בכלל לא תגזול עיין במצוה שלאח"ז:

ב) אמנם בלא"ה לפי גירסת הסמ"ג הובא במהרש"ל שם בב"מ דף קי"א ע"ב דגרס מכאן אמרו הכובש שכר שכיר עובר משום ד' לאווין ועשה ומונה רק לאו דלא תעשוק שכיר עני וג' הנאמר בפ' כי תצח ולא מנה לאו זה משמע דס"ל דאדרבה עיקר הקרח מיירי בממון שבא לידו בהיתר ולכאורה אמרתי להביא ראי' לזה שהרי למ"ד שם ע"ב דרעך ממעט גר תושב כדקיי"ל א"כ קשיא קראי אהדדי דכאן בפ' קדושים כתיב לא תעשוק רעך למעט גר תושב ולקמן בפ' כי תצא כתיב לא תעשוק שכיר וג' אשר בשעריך לרבות גר תושב ויש כאן סתירה מבוארת ועכ"ח ליישב זה אמרינן דקרא דקדושים מיירי בענין אחר דהיינו בבא בידו ממון חבירו ושם ממעטינן גר תושב ובפ' כי תצא מיירי בשכר שכיר מרבינן גר תושב ויש לחלק ביניהם כדמצריך לקמן דף קי"ח ע"ב דיש חילוק בין שכירות לאידך ממון כן הי' נ"ל נכון. אמנם לפי"ז תקשי דהו"ל למנות בב' לאווין לא תעשוק א' בממון חבירו וב' בשכירות ותו דהסמ"ג עצמו כ' שנכלל בלאו הזה ג"כ שכירות מיהו הפר"ד בדרך מצותיך בלא"ה הקשה למה לא מנו מוני המצות לאו זה דלא תעשוק שכר עני בגר ואינך לעבור עליהם בב' לאווין כשם שמנו בפ"ע הוכחת הגר ולח תטה משפט יתום ויפה כ' המעיי"ח דכאן דנקט עני הוא רק אורחא דמילתא ובזה עצמו יש ראי' לדברי הסמ"ג דלא תעשוק הנאמר בפ' קדושים מיירי ג"כ בממון חבירו שנותן לו לפקדון ולכך לא נקט שם עני וכדי דלא נטעה דווקא בממון חבירו שכבר היה בידו מקרי עושק בא הכתוב במשנה תורה לפרש שגם בשכירות עושק וכיון דמיירי בשכירות נקט עני שדרכו לשכור עצמו והא דדרשו בספרו דממהר לפרע היינו מסיפא דקרא כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו דקאי על העונש ולכך כיון דהעני בא רק לפרש ולא לאוספי בלאו הה"ד גר ואינך בא רק לפרש ולא לאוספי לאווין משא"כ באונאה שבא לאו יתירה בגר זה דעת התוס' בב"מ דף קי"א וכזה הוא דעת מוני המצות שלא מנאו זה ללאו בפ"ע אמנם הרמב"ן בחומש נהי דבעני מודה כנ"ל אבל בגר כ' שבא לעבור עניו בב' לאווין והרמב"ן עצמו בחיבורו למנין המצות לא מנה זה ללאו בפ"ע נראה שחזר מסברתו בחומש. ועכ"פ כיון דזה לא תעשוק דמשנה תורה הוא פי' ללא תעשוק הנאמר בתו"כ ולגלות שגם בשכירות איכא לא תעשוק ושם במשנה תורה מרבה גר תושב מאשר בשעריך עכ"ח גם רעך הנאמר בתו"כ לא תעשוק את רעך לא בא למעט גר תושב אלא גוי ואפי' למ"ד בב"מ דף קי"א ע"ב דגר תושב נמי ממועט מרעך אפשר דהיינו אם בשעה ששכרו הי' גוי ועכשיו הוא גר תושב בכה"ג שפיר י"ל דממעטינן לה:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה