מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רכו
והיא להרמב"ם ל"ת ק"ל. ולהרמב"ן היא מצוה ר"א ול"ת קכ"ה
מל"ת שלא לכחש ממון שנאמר לא תכחשו זו אזהרה לכפירת ממון בין פקדון או מלוה או שגזלו או עשקו או מצא אבידה ולא החזירה ותבעו וכפר הרי זה עובר בלאו זה ופסול לעדות ואין לוקין על לאו זה ונוהג בכ"מ ובכ"ז בזכרים ובנקיבות עיין במנ"ח שהביא בשם פר"ד בדרך מצותיך בשם הסמ"ג דגם נביא שקר מוזהר על לאו זה ואע"ג דמסיים בי' הקרא איש בעמיתו וזה לא שייך בנביא שקר אפשר דקאי למ"ד בר"ה דף ט' דמקרא נדרש לפניו ולא לפני לפניו וא"כ לא קאי איש בעמיתו רק על לא תשקרו אבל לדידן דקיי"ל שם כרבנן עכ"ח הקרא דלא תכחשו לא קאי אלא על הכחשת ממון דאיש בעמיתו קאי גם על לפני לפניו ואפ"ה אפשר לומר כהסמ"ג א"כ מקרא הזה ילפי' ג"כ אזהרה לנביא שקר מכח ק"ו דאם המשקר באדם עובר בלאו ק"ו המכחש בד' ואע"ג דאין עונשין מן הדין כבר כ' הרמב"ם בשרשיו היכא דהעונש מפורש נוכל ללמוד האזהרה אפילו מק"ו:
ב) בבבא קמא דף ק"ו הובא הספרא שנאמר וכחש בעמיתו עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תכחשו וכבר הקשה שם בשטה מקובצת דקשה על הספרא דהיכא מצינו דממון בעינן אזהרה דפשיטא דחייבין בנזקין בשאר ממון אפילו בלי לאו ואזהרה ושם בשמ"ק דחק עצמו ונראה לדבריו דעיקר אזהרה בעינן משו' חומש ואשם וגם זה אינו מובן דהרי מסיק במכות דף י"ג דקרבן לא בעינן אזהרה וגם חומש מכפר ונראה דלפי מה דקיי"ל הא דרבה המובא בכמה דוכתא בב"מ דף ה' דחזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו אלא אשתמוטי קמשתמיט וא"כ בכה"ג דאין כוונתו לכחש בחבירו אלא לפי שאז אין המעות בידו והוא מתבייש או ירא ממנו שידחק עליו וא"כ בכה"ג אפשר דלית בי' איסור או לאו קמ"ל דהקרא דלא תכחשו איש בעמיתו אפילו בכה"ג אסור לכחש וא"כ אפשר דע"ז כיוון הספרא דאמר עונש שמענו דאם כחש בעמיתו חייב אבל אזהרה לא שמענו היינו היכא דרק משתמיט ת"ל לא תכחשו ומסיים איש בעמיתו דהיינו אפילו אינו כופר לו ממון אלא שכופר בו דהיינו אשתמוטי אפ"ה אית בי' לאו ואזהרה כנלע"ד: