מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רכה
והיא להרמב"ם ל"ת קכ"ט. ולהרמב"ן חיא מצוה ר' ול"ת קכ"ד.
מל"ת שלא לגנוב שום חפץ או ממון שנאמר לא תגנובו הלאו הוא משוה פרוטה ולמעלה ואין לוקין על לאו זה שניתק לתשלומין אחד הגונב ממון של ישראל גדול או קטן או של עכו"ם וחייב לשלם ואסור לגנוב כל שהוא ובהג' ספר החינוך הקשה מהא דפריך בסנהדרין דף נ"ט הרי גזל פחות מש"פ דלבן נח אסור ולישראל שרי ואי נימא דגם לישראל אסור מה"ת לגזול פחות מש"פ כמו חצי שיעור כבר כ' התוס' שם ובחולין דף ל"ג גבי מי איכא מידי דהיכא דגם לישראל אסור אפילו רק באיסור תורה ולא בלאו לא שייך לומר מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וא"כ מאי פריך ונראה דקושית הש"ס הוא מן חיוב השבה דבישראל נהי דעשה איסור אם גזל פחות מש"פ מ"מ אינו צריך להחזיר והב"נ חייב להחזיר דכל זמן שאינו משיב הוא כגוזל מחדש דלא קנה הגזילה כדאי' בע"ז דף ע"ב ועל זה שפיר משני משום דב"נ לאו בר מחילה הוא. ומכאן מוכח דמשום קלב"מ לא קנה הבן נח ודלא כרב לקמן דף ע"ב ע"א אלא כרבא דכל שהגניבה בעין לא קנה משום קים לי' בדרבה מני' עיי"ש:
ונראה לי לפמ"ש רש"י בסוכה ל"ח ע"ב דילפי' מקרא דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות דסוכה שאולה כשר ופי' רש"י דיליף כיון דאם הסוכה שייך לכל ישראל אינו מגיע שוה פרוטה לכל אחד ואחד ומזה דייק המנחת חינוך דבפחות מש"פ לא מקרי כשלו ומטעם זה הקשה על רש"י לפי"ז בערבי נחל בוודאי אין בהם שוה פרוטה והא לכם שייך על כל ד' מינים והיכא משכחת לה בערבה לשיטת רש"י דהא פחות מש"פ לא מקרי שלו ולא הוי לכם ואני כתבתי בחידושי למס' סוכה שם דמבואר בגיטין דף כ' החילוק בין כתבו על איסורי הנאה לכתבו על העלה של זית דאין בו שו"פ מ"מ חזי לאצטרופי וא"כ מבואר דכל מידי דחזי לאצטרופי חשוב כשלו אפילו אין בו שוה פרוטה, מ"מ כיון דחשיבות של פחות מש"פ הוא רק משום דחזי לאצטרופי א"כ אין גופו ממון והוי כמו שטר דאין גופו ממון ואין יכולין להקנותו לדעת הרבה פוסקים דמכירת שטרות לאו דאורייתא דאין בהם ממש וכן הוא בפחות מש"פ מצד עצמו אינו חשיב רק מצד ח"ל וא"כ מיושב קו' המנ"ח הנ"ל אע"ג דערבה אונה שוה פרוטה מ"מ הא חזי לאצטרופי וחשוב כשלו משא"כ בסוכה של כל ישראל שאין לשום אחד מישראל רק פחות מש"פ דלא חזי לאצטרופי דהרי פחות מש"פ אין אדם יכול להקנות לחבירו כנ"ל ולכך שפיר איכ"ל דבכה"ג דלא שייך חזי לאצטרופי אין לו בעלים וא"כ בנדון שלנו דחצי שיעור אסור מה"ת הוא ג"כ משום דחזי לאצטרופי והיכא דלא שייך ח"ל דהיינו שרבים שותפים בדבר אחד שאין מגיע לשום אחד שוה פרוטה בכה"ג לא מקרי שלו וממילא אין כאן איסור איכ"ל דבכה"ג פריך הש"ס והרי פחות מש"פ באופן דלא שייך חזי לאצטרופי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור:
ועוד נ"ל דבר"פ איזהו נשך ילפינן מלא תגנובו דלא הול"ל למכתב והי' ילפינן מריבית ואונאה ודרשי' מזה אפילו ע"מ למיקט וע"מ לשלם כפל או ארבעה וחמשה אפ"ה עובר משום לא תגנוב וי"א שהוא דאורייתא וי"א שהוא אסמכתא. ולענ"ד אפי' למ"ד שהוא דאורייתא הוא משום דמצער לי' לחברי' ונראה דאם הוא תרתי למעליותא אם הוא רק חצי שיעור וגם הוא עושה ע"מ למיקט בכה"ג אין כאן איסור דהרי אינו מצער לחברי' כיון דאין בו שוה פרוטה ובוודאי מחלו על זה וא"כ מיושב קו' הגהות חינוך הנ"ל דשפיר פריך והרי פחות משוה פרוטה והוא עושה רק למיקט דלישראל שרי ולעכו"ם דנהרג על פחות מש"פ וא"כ נטלו ע"מ למיקט אפילו פחות מש"פ אסור כנ"ל:
ב) והנה במנחת חינוך הקשה אי אמרי' ע"מ למיקט וגניבה ע"מ לשלם לו כפל או תשלומי ד' וה' אסור מה"ת א"כ יהיה חייב על הגניבה מלקות כה"ג דהא בכה"ג לא שייך דהוי לאו שניתן לתשלומין דאין לוקין עליו הרי בכאן רוצה הוא לשלם ועכ"ח דעיקר האיסור או כדי שלא לצער לחברי' או כדי שלא להרגיל עצמו במידות רעות וזה לא ניתן להשבון ולא לתשלומין וא"כ יהי' חייב מלקות. ולענ"ד לפמ"ש במק"א דיש כמה מינים לאו שאין בו מעשה ואחד מהם הוא אפילו אם עושה מעשה אלא שאין זה תכלית העבירה ועיקר העבירה במעשה הנעשה אח"כ זה נקרא ג"כ לאו שאין בו מעשה כגון שנוטל איסור ומספי' לי' בידים לקטן שאין הנותן חייב מלקות אע"ג דאיכא לאו ע"ז כמ"ש הפרמ"ג באו"ח סימן שמ"ג וכן בלאו דפסח דלא תאכילנו לגוי כ' החינוך דאין לוקין משום שאין בו מעשה דאע"ג דהוא נותן בידים וכן כ' החינוך על הלאו דלא תוסיפון לשוב בדרך הזה למצרים כוון דעיקר העבירה הוא לדור שם ממילא השיבה להתם לא מקרי מעשה וא"כ בנ"ד נמי אפילו עושה מעשה לגנוב למיקט או לשלם כפל אין זה עיקר העבירה אלא עי"ז יכול לבוא לגניבה ממש שירגיל עצמו לדבר עבירה ולכך חשוב לאו שאין בו מעשה ואין לוקין כנלע"ד: