מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רכב
והיא להרמב"ם מ"ע צ"ה ולהרמב"ן היא מצוה קצ"ז ומ"ע ע"ה.
מ"ע לעזוב לעניים העוללת שנאמר לעני ולגר תעזוב ונראה דאפי' ג' עוללות בארכובה אחת כולו לעניים ואע"ג דלענין לקט ושכחה ופרט אמרי' דג' עוללות לבעה"ב היינו משום דאז כבר נתבטל שמו ממנה ואינו נקרא שוב לקט כיון דהרבה בב"א וכן בשכחה נקרא גדיש וכן בפרט נתבטל שם פרט ממנו משא"כ עוללת והחינוך כ' בשם הרמב"ם דמפרש לעוללות היינו פיאה והביא שם לשון הרמב"ן בסוף י"ד שרשים שהשיג על הרמב"ם בזה בקושיות חמורות וכ' שאין נ"מ בזה במנין המצות והמעיי"ח כ' שלא ידע למה להרמב"ן לא יהי' עוללת ופיאה כל אחד מ"ע ול"ת בפ"ע. ולענ"ד פשוט הדבר דגם הרמב"ם מודה עוללות היינו כל שאין לו כתף ונטף וגם מודה דמלבד העוללת חייב בפיאה כאשר הוא ש"ס ערוכה וכמ"ש בהג"ה במנין המצות בשורש ט' ובוודאי לפי הסברא אע"ג דחייב להניח פיאה אין לחשוב זה למצוה בפ"ע כמו שא"א לחשוב להניח פיאה מחטין וכן משעורים וקטניות כל אחד בפ"ע ה"נ לענין פאת אילן הכל ענין אחד וכמ"ש הרמב"ן בשורש ט' בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהריך אע"ג דלהרמב"ן הוי כאלו נכתב לכל אחד לאו בפ"ע מ"מ כיון דעניינם אחד ורק לביאור נכתבו הוי מ"ע או ל"ת אחת ה"נ לענין פיאה אלא דכ"ז אם לא חייבה התורה עוללות אבל כיון שחייבה התורה עוללות א"כ שוב אינו מכלה כל גפנו ואינו דמי לתבואה אפ"ה חייבה התורה בפיאה מלבד העוללות וא"כ זה הוא ענין מחודש והי' ראוי למנותו בפ"ע שאפילו מניח עוללות חייב להניח פיאה וזה הוא שחידש התורה וכרמך לא תעולל אחריך ומאחריך ילפינן בגז"ש פיאה מזיתים דאע"ג שמניח עוללת יניח פיאה אלא להרמב"ם אפילו אי הוי כתיב ב' דברים בפירוש אינו נמנה לב' לאווין וכ"ש כאן דאינו מפורש אלא מג"ש וכבר השריש הרמב"ם שאינו מונה דבר הבא בג"ש אא"כ יש הכרח עכ"פ כאן בוודאי אי אפשר למנות אלא חד מנייהו וע"ז כ' המצוה בין על פיאה ובין על עוללות וכ"ז להרמב"ם אבל הרמב"ן סובר דשם פיאה חד ואע"ג דכאן בגפן יש חידוש מ"מ כיון דאינו כתיב בהדיא אלא בזיתים וגפנים בגז"ש דיו לבא מן הדין להיות כנידון ולכך אי אפשר למנות רק עוללות וא"ש:
ועל דבר קו' הר"ן בנדרים דף ז' ע"א מהא דאמרינן בחולין דף קל"ד דווקא קמה דבחזקת חיוב אמרי' ספק חייב וא"כ לא חשבי' לי' לספק איסור וקשיא לרמב"ן דחשיב ספק נדר לספק איסור ולענ"ד התם אמרי' ספק לקט לקט היינו שוודאי דינו הוא כלקט אפילו לפטרו ממעשר ולכך אי אפשר לומר מטעם ספק איסור ועל כרחך הטעם משום עני ורש הצדיקו וזה הוא קו' הש"ס שם ולכך מסיק דפרה בחזקת פטור ולכך אפילו מספק איסור לא מחייבינן לי' אבל קמה בחזקת חיוב ולכך חשיב כוודאי ומיושב היטב הדקדוקים ועיין בתשובות מרן חת"ס זצ"ל ואין להאריך כאן: