אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רכא

מצוה רכ

והיא להרמב"ם ל"ת קכ"ז. ולהרמב"ן היא מצוה קצ"ו ול"ת קכ"ב

מל"ת שלא יבצור בעל הבית עוללת שבכרם שנאמר וכרמך לא תעולל ולדעת הרמב"ם במנין המצות בכלל הלאו הזה שלא ללקט פאת הכרם שצריך להניח פיאה בכרם ועובר בלאו הזה אם לא הניח פיאה ואפ"ה אין נפ"מ במנין המצות בזה כן כ' החינוך והמעיי"ח הקשה דאינו יודע דלמה לא נמנה להרמב"ן פאת זית ללאו ועשה בפ"ע שהרי נאמר כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ודרשו חז"ל דהיינו שלא תטול תפארתו עיי"ש ועל דעת הרמב"ם האריך הרמב"ן בשורש י"ד להקשות שהרי אמרו בחולין קל"א ד' מצות הם בכרם פיאה ופרט ועוללת ושכחה אלמא דעוללת לחוד ופיאה לחוד ופיאה לחוד עיי"ש מה שכ' ולענ"ד פשוט דהרמב"ם מודה דפשטות דקרא דעוללת היינו כמו שביארו חז"ל דהיינו אשכולות קטנים שאין להם לא כתף ולא נטף אלא דס"ל כיון דמקרא הזה נאמר ב' פעמים בפ' קדושים נאמר וכרמך לא תעולל ובפ' כי תצא נאמר כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך ודרשו חז"ל גז"ש אחריך אחריך מזיתים דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ומשמע לשון פיאה דכי תבצור כרמך לא תעולל וגם לקיטה אחר לקיטה כ' המפרשים מקרי לשון עולל כדכתיב בירמי' ו' ועולל יעולל וגו' ועוד הרבה:

אמנם בפ"ז מ"ז דפיאה מבואר דבין קרא דקדושים ובין דכי תצא קאי על עוללת וגם אי קרא דכי תצא קאי רק על פיאה למה צריך למנקט כי תבצור פשיטא דפיאה ולשון עוללות אי הפירוש לקיטה בתר לקיטה היינו לאחר בצירה והו"ל למנקט וכרמך לא תעולל אחריך אלא וודאי ב' המקראות כוללים ב' הדינים וכרמך לא תעולל היינו האשכולות הקטנים ובין הפיאה וכן בקרא דכי תצא ויליף תעולל מתעולל ומדנקט דלא ילקוט פיאה משמע דזה כבר ידוע דצריך להניח פיאה ועכ"ח דבכלל ובקוצרכם קציר ארצכם גם אילנות בכלל וכמו שדרשו בת"כ ובירושלמי המובא בר"ש פ"א דפיאה מ"ד וקרא דכרם וזית הוא רק ביאור ונראה דבכרם דכבר מניח עוללת אשכלות הקטנים ופיאה קיי"ל דמועיל אפילו בתחלה א"כ הו"א דשוב אינו עובר אם מכלה אידך קמ"ל קרא אע"ג דלא תעולל עוללת אשכלות הקטנים אפי"ה לא תעולל אחריך להניח פיאה וכן בזית דכתיב אחריך לרבות שכחה כמו שדרשו בחולין קל"א וא"כ כבר אינו מכלה הכל אם שכח זיתים בתחלה בעת לקיטה והו"א דשוב אינו עובר בלאו דלא תכלה דגם בתחלה מועיל פיאה קמ"ל קרא דאפ"ה לא תפאר אחריך ותניח פיאה ובזה מיושב קו' הרמב"ן הנ"ל דגם הרמב"ם במנין המצות מודה דד' מצות נוהגים בכרם ומיושב ג"כ קו' המעיי"ח דלמה לא נמנה לאו דלא תפאר ללאו בפ"ע דאינו בא אלא לברר ולפרש דאין מתנות עניים פוטרין זה את זה דאע"ג שהניח חדא צריך להניח גם פיאה ובזה מיושב ג"כ קו' הר"ש בפ"א דפיאה מ"ד על הרמב"ם וסייעתי' דסובר פיאה בכל אילנות מה"ת ל"ל זית וגפן עיי"ש ולהנ"ל א"ש דקמ"ל כנ"ל והא דנקט דין דשכחה באילן בלשון אחריך בזית נראה לי דאיצטריך לאשמעינן דהרי לר' יוסי בפ"ז מ"א דפיאה ובתויו"ט שם מ"ב דזית חשוב והו"א דאין שכחה קמ"ל וא"ש. ולפי"ז לכאורה ראי' להרמב"ם וסייעתי' דפיאה באילנות דאורייתא דלר"ש הנ"ל הי' צריך למנות דזית וכרם למצוה כל א' בפ"ע, ובחידושי כתבתי עוד ליישב קו' הר"ש דלכאורה יש לחקור אי צריך להניח פיאה אם קנה רק האילן בלי קרקע אמנם זה מבואר במ"ה פ"ג דפיאה בלוקח קלחי אילן דהיינו אילן בלא קרקע חייב בפיאה וזה לכאורה לא נוכל למילף מקרא דלא תכלה פאת שדך דאין כאן שדה וכן מקציר ארצכם ליכא למילף לכן איצטרך קרא בפ"ע דצריך להניח פיאה מאילן זית וכרם. מיהו לפי"ז איכ"ל דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן בפ"א דבכורים מ"ו אי עיקר אילן ארעא הוא עיי"ש ובתויו"ט פ"ו דברכות מ"ב אי קיי"ל במברך על פירות האילן פרי האדמה אי יצא ולמ"ד דמקרי ארץ ושדה איכ"ל כר"ש דמכח ייתורא זית וכרם מוכח דווקא הנך לפי לפי תי' זה אבל תי' ראשון עיקר.

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה