אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רכ

מצוה ריט

והיא להרמב"ם מ"ע צ"ד. ולהרמב"ן היא מצוה קצ"ה ומ"ע ע"ד

מ"ע לעזוב לעניים הלקט שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם וקאי נמי אלקט והנה ספק לקט לקט קיי"ל כר"מ ספ"ד דפיאה ואמרי' בחולין קל"ד הטעם מקרא דעני ורש הצדיקו ובירושלמי ספ"ד דפיאה יליף גם ממקראות אחרים עיי"ש והנה הר"ן בנדרים הקשה מסוגיא זו דבעי קרא דספק מתנות עניים הוא של עניים מוכח דלולי כן הוי חשבי' לי' לספק ממון דהמע"ה וקשיא להרמב"ן דפסק שם דהאבעי' יש יד לצדקה להחמיר משום דהוי ספק איסורא ובאמת עיקר התי' כמ"ש המהרש"ח סי' ל"א המובא בקונטרס הספיקות כלל א' אות ט' דספק נדרים דאית בי' איסור בל יחל לכ"ע הוי ספק איסור. ואני אמרתי ליישב בלא"ה קשה לפמ"ש הפ"י בפ"ק דב"מ והובא ג"כ שם בקונטרס הספיקות אות ה' דחזקת מרא קמא הוא כשאר חזקות להכריע בספיקא להקל כמו שאר ספק איסור אי יש חזקה אוקי החזקה ושריא הה"ד כאן וא"כ בספק מתנות עניים של לקט ושכחה ופיאה וכיוצא בהם דיש לבעלים חזקת מרא קמא ולכך אפילו הוי ספק איסור אמרי' דפטור משום דאוקי אחזקה וכבר כ' המל"מ בפ"ד מבכורות ופרמ"ג בסי' ק"י בכללי ס"ס אות כ"ח ובשאר מקומות דגבי ספק איבעי' ליכא למימר אוקי אחזקה דמשום החזקה לא נשתנה הדין וא"כ א"ש בשלמא בנדרים דף זי"ן גבי אבעי' דיש יד לצדקה שפיר כ' הרמב"ן דהוי ספק איסורא להחמיר משא"כ בהאי דחולין קל"ד דאיכא חזקת מרא קמא הוי אמרי' אוקי אחזקה דמ"ק והמע"ה לכך בעי' קרא דעני ורש הצדיקו. ומיושב קו' הראשונה מיהו הקושיא האחרת עדיין לא נתיישבה עיי"ש ובאמת שהמרש"א עצמו כ' סברא זו לפי מה שהביא שם בקונטרס הספיקות ולא אדע אם תי' קושית הר"ן בזו שספרו אינו בידי ועכ"פ מבואר לפי האמור דעני ורש הצדיקו מחויב ליתן לקט מספק אפילו היכא דאיכא חזקת מ"ק ושם בקונטרס הספיקות לא כ' כן ולא הבנתי ולפי הנראה דממקרא הזה ילפינן דעניים במתנות שלהם הרי הם כבעלים ומחיים או קודם נתינה כבר עשאום התורה כשותפין וכיש להם חלק בהם והיינו דקראה התורה המגיע להם לשון הצדיקו בתורת צדק ומשפט וכעין דס"ל לר"י בפאה פ"ז מ"ה ואפילו לענין לקט אמרי' הוברר הדבר למפרע וכן אמרו בחולין קל"ד דחזקת פטור מועיל שפיר גם במתנת עניים והמרדכי הקשה שם בחולין אמאי חורי נמלים יהי' ספק לקט ניזל בתר רוב ותי' דהוי ספק קבוע ועוד תירץ דממקרא דעני ורש הצדיקו ילפינן דאפילו בתר רוב לא אזלינן וכבר תמהו מאי קבוע שייך הא בחורי כבר פירש שלא בפנינו ועל תי' שני הקשה גם בקונטרס הספיקות דהא חזקת פטור מועיל ולי נראה על קו' הראשונה דכל השדה דשעבד הקב"ה לעניים דהוי כשותפין כ"ז שהלקט בשדה לא מקרי פירש כל השדה מקום קביעות ועל קו' השני' שמעתי ממרן בעל חת"ס זצ"ל דווקא חזקה או רוב דבא מצד בעל הבית לא מגרע כח עניים והיינו מטעם דהקב"ה אחשבינהו להיות גם להם חלק קטן כגדול אבל חזקת פטור דלא מכח בעה"ב הוא מועיל:

ב) והנה לקט פטור מן המעשרות כדאיתא בכמה דוכתא ובמ"ב פ"ה דפיאה והנה המל"מ בפ"ב דתרומות דין ט' כתב דגבי פיאה אינו פטור ממעשרות עד שיזכו בו עניים ע"ש אבל בלקט הוכיח ממ"ב פ"ה דפיאה דמיד פטור ולענ"ד הדבר קשה לחלק בין מתנות עניים כיון דשניהם מקרא אחד ילפינן מקרא דבא הלוי כי אין לו חלק ונחלה וכו' ובגוף הדין לענין פיאה ג"כ הקשיתי עליו לעיל מצוה רי"ח אמנם אפילו לדעת המל"מ נראה דאין ראי' ממשנה זו דהרי אמרינן שם בר"ש דטעמא דרבנן דהקשה עליהם ר"א וכי מחליפין בדבר שאינו שלו ועכ"ח ליישב דאמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה וכיון שחשבו רבנן כשלו וכאילו כבר בא ליד העני ולכך ג"כ פטור מן המעשרות ואין ראי' למל"מ גם לפי שיטתו:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה