אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה ריט

מצוה ריח

והיא להרמב"ם ל"ת קכ"ו ולהרמב"ן היא מצוה קצ"ד ול"ת קכ"א:

מל"ת שלא ילקט הבעל השדה הלקט משדותיו שנאמר ולקט קצירך לא תלקט וכו' דעת רש"י בפ"ק דב"מ דף ט' דאפילו הפקיר שדהו אח"כ אסור לו ללקוט ומיהו שם מיירי לענין פיאה והביא שם בשטמ"ק בשם התוס' דפליגי ע"ז דאם הפקיר שדהו בשעת לקיטת הפיאה ונעשה עני רשאי ליקח הפיאה שהניח הוא בעצמו בשעת קצירתו שהי' אז עדיין עשיר ואין זה ענין למה דאיתא ריש פ' הגוזל עצים המפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו דחייב בפיאה דהתם בשעת התחלת בצירה נתחייב ע"י שזכה לכל הפחות בכל תבואת הכרם ולא נולד שינוי בין החיוב ללקיחה אבל בנדון של התוס' דנולד פנים חדשות דנעשה עני ס"ל דרשאי ליקח וכן מבואר כוונתם בש"מ שם והתיו"ט בפ"ה דפיאה מ"ה לא ס"ל לחלק בזה עיי"ש וצ"ע מיהו כ"ז בלקיטת הפיאה אבל בלאו דלקט קצירך לא תלקט דדרשי חז"ל דלעני דסיפא דקרא קאי על הלאו לכאורה היה נראה דגם תוס' מודה דאפילו הפקיר אח"כ שדהו הרי הכתוב תלה זה בשעת הקציר ולקט קצירך לא תלקט לעני מיהו אינו מוכרח דהרי מתנות עניים אלו הוקשו להדדי וילפינן חד מחברי' וא"כ גם בלקט אם נעשה בין הקציר לשעת לקיטה עני והוי פנים חדשות נראה דלתוספת שרי ללקוט ולרש"י הנ"ל אית בי' איסור הלאו:

והנה התיו"ט הקשה על שיטת רש"י מירושלמי דתנן בפ"ה דפיאה מ"ב שבולת של לקט שנתערבה בין השבלים דמעשר אחת ונותן לו ואמר ר"א האיך העני הזה מחליף דבר שאינו שלו והקשה בירושלמי דהא ר"א סובר בלוקט או מזכה לעני הוא שלו ומאי קו' הא בקרקע שלו מודה ר"א עיי"ש ולי נראה דוודאי לר"ח בגיטין י"א ע"ב דס"ל דפלוגתא ר"א ורבנן הוא בתופס לב"ח במקום שחב לאחרי' דס"ל לר"א דמועיל במקום שחב לאחרים מהני אפילו בשדה שלו לר"א ודווקא אי דפליגי במיגו דזכי לנפשי' או למסקנא דגיטין דטעם דרבנן מקרא דלא תלקט לעני ור"א סובר דקרא היינו להזהיר עני על שלו ס"ל לרש"י דגם לר"א מודה דלאו דלא תלקט לעני הפי' כרבנן דר"א אלא דס"ל דהאי להזהיר עני על שלו שלא ילקוט לעני אחר דגבי' לא שייך מיגו לפירש"י הנ"ל וא"כ הירושלמי איכ"ל דקאי וס"ל כר"ח דפליגי בתופס לב"ח ולדידי' הוצרך הירושלמי לומר לדבריה' דרבנן קאמר להו וא"ש:

והנה בפ"ה דפיאה מ"ה מבואר דגם במעשר עני הדין כן להזהיר עני על שלו עיי"ש בתוי"וט דאיכ"ל דגם לרבנן ס"ל כן וס"ל דתרתי שמעת מיני'. ובימי חורפי הוקשה לי דברי תוס' בפסחים דף ל"ח ע"א ד"ה אתיא לחם לחם שכ' בשם הרשב"א לתרץ דאיצטרך קרא דטבל להיכי דיפריש ויהיה שלו כגון שהוא ישראל עני עיי"ש וקשה לי הא העני מוזהר על שלו כדאי' בפ"ה דפיאה מ"ה ושוב מצאתי שהשג"א בה' חמץ הקשה כן אמנם לפי הנ"ל תוס' לשיטתו א"ש שכ' דס"ל דאם מפקיר נכסיו ונעשה עני חזי' לי' וא"כ הרי תוס' עצמם כתבו כן דלגבי דמאי הואיל ואי בעי מפקיר מקרי שלו כנלע"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה