מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה ריז
והיא להרמב"ם ל"ת קכ"ה ולהרמב"ן היא מצוה קצ"ב ול"ת ק"כ.
מל"ת שלא לכלות פאת השדה בקצורו שנאמר לא תכלה פאת שדך לקצור ופסק הרמב"ם בפ"ב דמתנות עניים דין י"ב דעיקר מצות הנחת פיאה היא בסוף והיינו כר"ש במשנה ג' פ"א דפאה עיי"ש בכ"מ טעמא דהרמב"ם אלא שהרמב"ם בפי' המשנה כ' הפי' בר"ש ובלבד שיתן בסוף כשיעור כל שיעור פאה של אותו שדה והקשה התיו"ט דהוא נגד הירושלמי שמבואר דאינו צריך ליתן רק מה שמגיע מן המשוייר וכ' שהרמב"ם חזר בו בספרו יד החזקה ששם כ' כדעת הירושלמי ולענ"ד לא חזר הרמב"ם מפירושו דלכאורה קשה לי על הרמב"ם למה פסק כר"ש דלפי הנראה ר"ש לטעמי' דדרש טעמא דקרא ולכך ס"ל בשבת דף כ"ג כל אלו הטעמים משום גזל וחשד ורמאים אבל הרמב"ם שכ' הלח"מ בפ"ג ממלוה ולוה דין א' דלא פסק כר"ש א"כ למה פסק כאן כוותי' ולפימ"ש אני במקום אחר דנראה דהרמב"ם סובר לדידן מספקי לן אי זה טעמא דקרא ולא סמכי' להקל אבל להחמיר בעי' משום טעמא דקרא א"כ א"ש מיהו גם ללח"מ הנ"ל נראה הכא שאני דהכא מוכח קרא כר"ש דדרשות דקרא סתרי דבירושלמי דרשינן מפאת שדך לקצור אפילו יש לך עדיין לקצור הפיאה ולא תכלה משמע דווקא בסוף ועכ"ח טעמא כר"ש דקמ"ל קרא אע"ג דפאת שדך לקצור הוי פיאה אפ"ה לא תכלה וכטעמו דר' שמעון:
ב) והנה מה"ת אין לו שיעור וא"כ מוכח מקרא אע"ג דנתן מתחלה כל הצריך אפי"ה צריך ליתן בסוף מה דהי' מחויב מעיקרא משום גזל וחשד א"כ נימא הה"ד כיון שתיקנו חז"ל שיעור ג"כ נימא דאפילו נתן בתחלה כשיעור צריך ליתן בסוף כשיעור משום חשד וע"ז קמ"ל הירושלמי דלא אמרינן כן דתקנתא לתקנתא לא עבדינן וסגי כשיפריש לבסוף מעט מה שנתחייב מן הסוף וכן פסק הרמב"ם בחיבורו מיהו כל זה אם עבר ונתן בתחלה אבל לכתחלה בוודאי מסתבר כיון דקיי"ל כטעמא דר"ש אינו רשאי להניח לכתחלה בתחלת השדה פיאה אא"כ דעתו להניח גם בסוף אחד מס' מכל השדה דאל"כ מאי הועילו חכמים בתקנתם ליתן אחד מס' אכתי שייך בה רמאות ועכ"ח לכתחלה אינו מותר אא"כ רוצה ליתן גם לבסוף כשיעור כל השדה והנה שם במשנה דת"ק סובר דנותנין אפילו לכתחלה בתחלה דל"ל הא דר"ש אבל ר"ש דאתי עליה ואמר ובלבד שיתן לבסוף כשיעור משמע דאז מותר לכתחלה זה אי אפשר לר"ש לטעמי' אא"כ דעתו מתחלה ליתן בסוף כשיעור כל השדה וא"כ א"ש הרמב"ם בפי' המשנה קאי על לשון המשנה עכ"ח הכוונה כן אבל בדיעבד גם הוא מודה לירושלמי וכמו שפסק בחיבורו כן נלענ"ד נכון בכוונתו: