מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רי
והיא להרמב"ם ל"ת קי"ט. ולהרמב"ן הוא מצוה קפ"ה ול"ת קי"ד
מל"ת שלא לבא על הזכר שנאמר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה זהו אזהרה גם לנשכב קרי בי' לא תשכב משהערה בהכנסת עטרה שניהם חייבים בסקילה והנה בגופין מוחלקין כתב התוס' בסנהדרין נ"ד ע"ב ד"ה הנרבע הרובע והנרבע אע"ג דהוי גופין מוחלקין אינו חייב אלא אחת דדו קא היכא דגלי קרא וכבר כתבתי דזה צ"ע דאיכ"ל דווקא בשפחה חרופה איצטרך קרא בפ"ע משום דאינה בכלל עריות משא"כ העריות הוקשו כל העריות כולן זה לזה מדר' יונה וא"כ בגופין מוחלקין בוודאי חייב על כל אחת ואחת וכ"פ הרמב"ם בהדיא בפ"ה משגגות וגם לכאורה מקידושין ע"ז מוכח כן דכבר כתבתי לעיל דהתם ג"כ איכא יתורא דקרא ואשה גרושה לחלק ולכאורה גם על הרמב"ם קשה בהיפוך כיון דיש לן ב' כתובים בנדה ובשפחה חרופה וקיי"ל שני כתובים אין מלמדין מיהו איכא למימר דבקידושין דף ל"ד מוכח בגז"ש וכן בהיקש וה"ה בק"ו איכ"ל אפילו מב' כתובים ילפינן ה"נ בעריות דאיכא היקש ס"ל להרמב"ם ילפינן ותוס' אפשר לומר ס"ל כמ"ש התוספת ביבמות נ"ד ע"ב בד"ה בזכר מהו שכתב בחד תירוץ דגבי זכר ובהמה לא חשיב ביאה ולכך לא ילפינן בהיקש משאר עריות עיי"ש והנה בשמות מוחלקין לכ"ע מוחלקין וע"י מה נקרא שמות מוחלקין איכא מ"ד כל שהכרת או מיתה מוחלקין כדאיתא בכריתות לר"א אמר ר' הושעיא תליא אי הלאווין מוחלקין ואז אפילו בחד מעשה חייב על כל אחת ואחת אם שניהם הם בעניינים משונים כמו הסך והעושה וכן הבא והמביא את הזכר עליו לר' ישמעאל אבל על חד עבירה אם יש שני לאווין דיהא חייב ב' חטאות לא שמענו וליכא למ"ד דעל חד מעשה שהוא רק חד ענין שיהי' חייב שתיים אפילו יש ב' לאווין ומטעם זה תמהני על המהרש"א שכתב לעיל בתוס' בד"ה עשו שהקשה דבשוכב עצמו יהיה חייב שתים הואיל ואיכא ב' לאווין ותימה רבה בכה"ג פשיטא דגם לר"א אר"א אינו חייב שתים דאפילו למלקות פליגי הרמב"ם והרמב"ן אי לאווין מוחלקין ומחייבים שתים כדלעיל וצ"ע על המהרש"א, והנה הוא עצמו הקשה על קושיית התוס' כזה מיהו הוא הקשה למאן דפליג על ר"א אמר ר"א ועל זה יפה תירץ דיש לומר בגוונא כמ"ש התוס' בד"ה הבא וכו' ובאמת גם דברי תוספת הללו צריכין ביאור שכתב למאן דפליג על ר"א אר"א הא דחייב שתים לר' ישמעאל הוא הואיל ויש ב' ביאות וקשה מה בכך כיון דלדידהו אין לאווין מחלקין והוי שם אחד ובשם אחד אפילו עשה כמה פעמים דבא על נידה אחת כמה פעמים בהעלם א' אינו חייב אלא אחת ונראה דכוונת התוספת דהכא שאני דהבא ומביא הוי כמו ב' מינין דהבא היינו השוכב הוא נהנה מהעבירה אבל המביא דהוא הנשכב הוא שלא כדרכו: