אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רטו

מצוה ריד

והיא להרמב"ם ל"ת קכ"ג. ולהרמב"ן היא מצוה ק"ץ ול"ת קי"ח

מל"ת שלא לעשות ע"ז לעבדה אפילו לנכרי שנאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם ואם עבר ועשה לוקה ואם עשה לעצמו לעבדה לוקה שתים גם משום לאו דל"ת לך פסל ופסק הרמב"ם שאפילו לא עשה בעצמו לוקה וכבר הבאתי לעיל במצוה כ"ז שהחינוך הקשה למה לוקה הא הוי לאו שאין בו מעשה ומש"כ הלח"מ בפ"ג מע"ז דמה שעשה אחר הוי כמו אלו הוא עשה בעצמו הקשה החינוך הא אין שליח לדבר עבירה ולענ"ד נראה ליישב ואפשר שהלח"מ כיוון לזה דהנה אמרי' בע"ז דף י"ט ע"ב לענין שכר ע"ז אימת אסור במכיש האחרון וכן לענין עשיית ע"ז נראה דעיקר האיסור בשעת הגמר אבל בתחלת העשי' כל זמן שלא נגמר או לא גמרו אין כאן איסור ושייך בי' שליחות והנה זה לא קשה לן למה יהיה עובר בלאו אם לא עשאה בעצמו שכבר למד כן בת"כ מקרא דדרשינן הקרא דאלהי מסכה לא תעשו לכם לב' לאווין דלא תעשו משמע בין לעצמו ובין לאחרים ושוב מסיים לכם שאפילו אחרים לא יעשו לכם וגוף הדרש קשה מנ"ל למדרש כן ובס' קרבן אהרן וגם בפי' התורה והמצוה על התו"כ פירשו בדוחק ונראה כיון דרבים אי אפשר שיעשו כולם כדאמרי' על ושחטו אותו כל קהל עדת וכי כל הקהל שוחטין ואי בשליחות הא אין שלד"ע ועכ"ח דאלהי מסכה לא תעשו משמע בין לו ובין לאחרים אזהיר רחמנא וא"כ שוב קשה סיפא דקרא לכם הוי סתירה לרישא ועכ"ח דסיפא הפירוש לכם לא יעשה שום אדם ונהי דמחד קרא א"א למלקי שתים והרמב"ם בפ"ג מע"ז ה"ט כ' דלוקה שתים צ"ל כיון דקרא הזה דלא תעשו עכ"ח הכוונה על עשיית הדבר להיות בעולם אפילו ע"י אחר ה"נ אלהי מסכה לא תעשה לך היינו על הווייתו ודרשי' המקרא והמסורת לא תעשה ולא תעשה לך ואפשר דדרש תרווי' מכח ייתורא דכתיב ב' פעמים בפ' יתרו וגם בפ' כי תשא וכבר אמרו התוס' בסנהדרין דף ד' דכל היכא דליכא סתירה דרשינן מקרא ומסורת ושוב הלאו דאלהי מסכה לא תעשו לכם הוא כולל ב' לאווין ויהיה איך שיהיה אפילו מצוה אדם לעשות לו ע"ז ג"כ עובר ואמרינן במכות כ' דאחד המקיף ואחד הניקף לוקין ופריך הניקף אין בו מעשה ולמה חייב ומתרץ רב אשי דמסייע והקשה הריטב"א הא קיי"ל בעלמא דמסייע אין בו ממש ותי' בחד תירוץ דכיון דאפילו בלי מעשה עובר בלאו אלא דהוי אין בו מעשה לזה מהני אפילו עשיי' כל דהוא לשווי' כיש בו מעשה לחייב עליו מלקות לכ"ע ואפילו מסייע סגי עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דעובר על הלאו אפילו עשה או ציווה רק לגומרו בשעת מכיש האחרון אע"ג דאין שליחות הוא עובר בלאו וממילא אם ציוה לעשותה מתחלה ועד סוף דעל התחלה נעשה שליח דאז עדיין אין עבירה והתחלה מקרי לכה"פ מסייע להגמר ולכך לוקה כנ"ל וזה אפשר כוונת הלח"מ. ולפי"ז אפשר אם גוי עשאו לו פטור מן המלקות ניהו דעובר מיהו בנתיבות המשפט סי' שמ"ח צידד לומר דלענין איסור גם ע"י גוי יש שליחות ובמק"א כתבתי בזה, ולפי מה דאמר בס' מחנה אפרים כה' שלוחין סי' י"א בפועל דידו כיד בעה"ב איכ"ל דאפילו בגוי אמרי' כן הה"ד כאן:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה