אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קפח

מצוה קפז

והיא להרמב"ם מ"ע צ"א. ולהרמב"ן הוא מצוה קס"ג ומ"ע ע"א

מ"ע לכסות דם חי' ועוף שנאמר חי' או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר וכו' ובעינן עפר למטה ולמעלה ואם כיסהו הרוח א"צ לגלותו רק בחזר ונתגלה קיי"ל דחייב לכסותו, והנה בש"ע יו"ד סימן כ"ח סתם ומשמע דחייב לכסות בברכה והמג"א בסימן תקפ"ו סק"ו כ' להקשות לפי דעת הרמ"א שם שהביא דעת ר"ת וס"ל דדווקא בנתבטל מעיו"ט שרי ועכ"ח ס"ל דחיישי' אולי יש דיחוי וקשיא לי' א"כ איך פסקינן ביו"ד סי' כ"ח בכסה הרוח ונתגלה דחייב לכסות הו"ל לפסוק לכסות בלא ברכה, ולכאורה קושית המג"א בלא"ה קשה אפילו לא פסקינן כר"ת ונימא דאפי' בנתבטל ביו"ט שרי היינו משום דהוי דיחוי מעיקרא אבל בנראה ונדחה הרי מסיק בשמעתין דנראה ונדחה לא נפשוט ושם גבי כיסוי הוי נראה ונדחה ולדעת המג"א כיסוי לא מקרי בידו וא"כ הוא אבעי' דלא איפשטא ותקשה דלבעי לכסות בלא ברכה וקשיא לכאורה על המג"א למה הקשה דווקא על הרמ"א דאיכ"ל דרק דלכתחלה אמר וחייש לסברת ר"ת וסייעתו ונראה ליישב קו' המג"א עפ"י מה שבארתי קושי' הנ"ל דהנה הטו"ז בסי' תרמ"ו וכ"כ הפנ"י בשמעתין דאמרו דאפילו אי נימא דיש דיחוי אצל מצות היינו רק מדרבנן ולכאורה קשה אי סק"ד האבעי' הוי מדרבנן א"כ מה פשיט מכיסוי הדם דהרי מה"ת אין דיחוי וא"כ מה"ת נשאר עליו החיוב לאחר שנתגלה וא"כ למה יפקיעו חכמים את חיובו ונהי דמצינו לפעמים דהם העמידו דבריה' על דיני תורה ואפילו במקום כרת לעקור בשוא"ת מ"מ אין לפשוט מזה ולהביא ראי' מדלא העמידו מוכח דגם בעלמא לא פטרינן ולכאורה הו"א לתרץ דכך הוא פשיטות הש"ס דאי סק"ד דיש דיחוי א"כ מדרבנן לא מקיים מצות כיסוי בדבר המודחה והו"ל לרבנן לתקן ולחייב מדרבנן בכיסה הרוח לגלות ולכסות כדי שאז ממנ"פ יוצא ידי מצוה דמה"ת אין דיחוי ומדרבנן הרי מחויב לגלות ולא נדחה מן המצוה ומדלא חייבו רבנן לגלות עכ"ח אין דיחוי כן היה אפשר לפרש אבל קשה לפי"ז מה דחי דילמא התם לחומרא הרי אנן פשטינן מקולא מדמקלינן בי' אמרי' דכ"ז שהוא מכוסה א"צ לגלות וא"כ עמדה קו' הנ"ל על הטו"ז וממנ"פ אמנם לכאורה נראה סברת הטו"ז מוכחת מצד הטעם שכ' הכפות תמרי' הואיל ולית לן קרא וחולין מקדשים לא ילפי' ומצוה כחולין אצל קדשים אבל אינו מוכרח כ"כ דאולי הוא רק כגילוי מילתא בעלמא דאפי' קל מחמיר ילפי' מיהו מטעם אחר נראה מוכרח כיון דבקדשים אמרי' אפילו דיחוי מעיקרא הוי דיחוי כמ"ש התוס' בריש הסוגיא ובמצוה לפי המסקנא בדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי רק בנראה ונדחה קא מספקא לי' א"כ עכ"ח ליכא למילף מקדשים דאיכא למיפרך דיחוי מעיקרא יוכיח דבקדשים הוי דיחוי ובמצוה לא הוי דיחוי ועכ"ח אי אמרי' אפילו נראה ונדחה הוי דיחוי הוא רק מדרבנן וא"כ מוכח כסברת הפנ"י וטו"ז אמנם כ"ז מוכח למסקנא אבל לפי ההו"א דלא מחלק וגם בדיחוי מעיקרא קמבעי' לי' איכ"ל דמדאוריי' קמבעי' לי' וכפירש"י או מדמי לי' לקרבנות וגילוי מילתא בעלמא הוא ועפי"ז מיושב קו' הנ"ל דלפי הסק"ד באמת האבעי' על דאורייתא וא"כ גם בכיסוי י"ל כן ופשיט שפיר מכיסוי ודחי דבאמת מוכח רק מחומרא מכסה אבל לפי המסקנא דרק בנראה ונדחה קמבעי' א"כ עכ"ח מדרבנן קמבעי' וא"כ אין כאן פשיטות כלל מכיסוי כקו' הנ"ל וא"כ מיושב קו' המג"א דלכך שפיר פסק דחייב לכסות אפי' בברכה דחז"ל הניחו על דיני תורה. ואע"ג דשם לענין דיני שופר החמיר אפילו בדיחוי מעיקרא וא"כ לא שייך תי' הנ"ל איכ"ל דהתם רק לענין לכתחלה חייש הרמ"א דבעי' נתבטל מעיו"ט ואע"ג דבלא"ה שופר של ע"ז אסור לכתחלה מ"מ יש נפ"מ אי מתרמי לן רק של ע"ז אחד שנתבטל מעיו"ט ואחד שנתבטל ביו"ט יש לחוש לכתחלה על חשש יש דיחוי וניקח אותו שנתבטל מעיו"ט ועיין בסוגי' דאין דיחוי אצל מצות בסוכה ושם הארכתי בעזה"י:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה