אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קפו

מצוה קפה

שהיא להרמב"ם מ"ע צ'. ולהרמב"ן הוא מצוה קס"א ומ"ע ע'

מ"ע שיעשה כהן גדול עבודת יוה"כ שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקודש וכו' ועיין במנין המצות סי' מ"ט טעם דחשיב לכל הקרבנות מלבד המוספין למ"ע אחת וכה"ג צריך עוד לטבול ה' טבילות ועשרה פעמים קידוש ידים ורגלים ובשחרית הקריב קרבן תמיד ושאר דברים שצריכין בכל יום ויום בבגדי זהב ואח"כ פשט וקידש ידיו ולבש בגדי לבן והתחיל מעבודת יוה"כ ושחט את פר חטאת אשר לו ודווקא משלו הי' צריך להביא והתוודה עליו ב' ווידויים אחד בעדו ובעד ביתו כולל גם כל בית אהרן והמהרש"א ספ"ק דשבועות כ' דלכך לא מקרי הותר מכללו מה שכיפר גם על ביתו דאשתו כגופו וכל מה שקנתה אשה קנה בעלה והוי כחד ובס' אוה"ד הקשה ע"ז דזה רק מתקנת חכמים ואני אמרתי כמו שכ' התוס' בגיטין מ"ז ע"ב דדרשי' לביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו אע"ג שהוא תיקון דרבנן תי' התוס' וביתר ביאור ברמב"ן וברשב"א שם בחי' ושאר ראשונים דגם קודם תקנת חכמים הי' זה מנהג בישראל ונראה כוונתם דממילא כל הנושא ע"ד מנהג נושא והוי כאילו התנה בפירוש וזוג אחד לחבירו דהוי כקנין כמו דס"ל לרב גידל בפ' הנושא דף ק"ב דאם אמר כמה אתה נותן לבתך וכמה אתה נותן לבנך ועמדו וקידשו הן הן דברים הנקנים באמירה ואין צריך לכתוב ולהקנות וה"נ אלא שחכמים תיקנו שיהי' פירות תחת פרקונה ומעשה ידי' תחת מזונות וכיוצא בזה כמה דינים ולעולם גם מעיקרא הי' הדין דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה כמו שדרשי' ע"ז לביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו:

ב) והמצוה היא דווקא על כה"ג שישחוט פר שלו כמו שדרשו חז"ל על ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו והתוס' בקידושין בפ' המקדש הקשו דנילף מכאן שליחות בעלמא מדאיצטרך פרו של אהרן מוכח דבעלמא יש שליחות ואני אמרתי ליישב עפ"י מה שכ' התוס' שם בקידושין דעיקר השאלה שליחות מנ"ל הוא על המשנה בפסחים דתנן עבד שאמר לו רבו וכו' ע"ז פריך שליחות מנ"ל. ולפי"ז הקשיתי מאי ראי' מביא הש"ס מושחטו אותו כל קהל עדת ישראל הא כ' הרא"ש בברכות דף כ' ע"ב דלכך אשה אינה יכולה להוציא בבהמ"ז אם היא אינה חייבת מה"ת בבהמ"ז אע"ג דבעלמא אמרי' שאם יצא מוציא היינו דכל ישראל עריבים זה בזה ונראה הכוונה כמו דפריך שם על ר' יונתן דילמא שאני התם דאית לי' שותפת בגווה וביארו שם הכוונה כיון דאית לי' שותפות הוי כמו דשוחט גם לעצמו ומיגו דזכי לנפשי' ומסברא זו איכ"ל גם בהא דכל ישראל עריבים זה בזה והוי כאילו יש לכל אחד מישראל חלק קצת במצוה דאחריני וא"כ בכה"ג מצד הסברא ראוי שיהי' אפשר לאחר להיות שליח וזה שייך כדכ' הרא"ש דווקא באנשים ולא בנשים ולפי"ז לכאורה קשה כיון דעיקר השאלה הי' על מתני' דפסחים דעבד נעשה שליח ועבדים אינם בכלל ערבות ואפי' גרים אינם בכלל ערבות כמ"ש התוס' ועיין שם בצל"ח א"כ מה מביא ראי' מן ושחטו כל קהל ישראל התם בישראל שהם ערבי' זב"ז הוי כשותפין בוודאי יכול להיות שליח מצד טעם הנ"ל אבל אכתי בעבד מנ"ל דאינם בכלל ערבות ולא הוי כשותף ומנ"ל דיכול לעשות שליח וצ"ע. מיהו נראה דניהו דהקרא ושחטו גם על העתיד כמו דילפי' מקרא ועבדת את העבודה הזאת אבל עיקר הציווי הי' בשעת יצי"מ ואז לא הי' ערבים זב"ז דלאחר שבאו לעבר הירדן בהר גריזים ובהר עיבל שם קיבלו ערבות אפ"ה אחד שוחט והשאר יצאו נעשה שלוחים הה"ד לדורות שפיר ילפי' דעבד יכול לעשות שליח וכל זה אי ילפי' מן קרא ושחטו אבל אי נימא כקו' התוס' דנילף מן ושחט את פר החטאת אשר לו דנאמר על העתיד שכבר היו ערבי' אפילו אי נימא כסק"ד דמקצת האחרונים דהכהנים ג"כ אינם בכלל ערבות מ"מ בפרו של אהרן דהי' לכל בית אהרן דניהו שהיה משלו אפ"ה הי' להם חלק בגווה מצד כפרה ולא מיגרע מערבות א"כ הו"א דדווקא בכה"ג יוכל לעשות שליח שיש גם לחברו שייכות בגווה אבל עדיין לא שמענו בעבד לכך איצטרך מן ושחט אותו וכו' כנ"ל ליישב קו' התוס':

ג) והנה לאחר ששחט פר שלו הי' צריך לשחוט שעיר הפנימי שהוא אשר לעם ועשה עם דמו כאשר עשה עם דם הפר לכל ענייניו לזרוק לפני ולפנים וגם על הפרוכת אחת למעלה וז' למטה ואח"כ עירב דם הפר עם דם השעיר וזרק על טיהרו של המזבח ז' פעמים ועל קרנות המזבח ד' מתנות ומכאן יליף ר"י מב"מ לא בטל ולרבנן לכך אינו בטל כיון דתרוויי' עולין ניהו ושווין לגמרי לא בטל והרמב"ם בפ"ב ופ"ג מעיוה"כ פסק דמערבין לקרנות ובתמורה דף ה' אמרי' לרבא דקודש הם דכתיב גבי בכור בא ללמד דעולין אין מבטלין משום דס"ל דאין מערבין לקרנות ומזה הקשו לרמב"ם דס"ל מערבין ומסתמא פסק כרבא א"כ תרתי ל"ל ונראה דהנה התוס' במנחות כ"ב ע"ב הקשו הא דקאמר הגמרא ידוע שדם הפר מרובה איפכא הו"ל דהי' מערבין דם הפר בדם השעיר והו"ל קמא קמא בטל ונתבטל דם הפר בדם השעיר ואפילו למאן דל"ל קמא קמא בטל הכא מודה משום דהוי נראה ונדחה יעיי"ש וזה אינו מובן מאי נדחה שייך כאן כיון דשניהם הם עומדין לזרוק. ואפשר להעמיס בלשון התוס' כוונה אחרת דלכאורה ק"ל לפמ"ש המרדכי סוף חולין דדבר שבא לעולם בתערובת אינו יכול לבטל את דבר אחר אפילו הוא פחות ממנו ולפי"ז כיון דמעיקרא נתבטל דם הפר בדם השעיר אלא שאח"כ חוזר וניער ואז כבר הי' בתערובת והוי כתחילת ביאתו שיהי' דם הפר מרובה כבא לעולם בתערובת ושוב אין לו כח לבטל וא"כ קשה האיך אמרי' שדם הפר יבטל דם השעיר הרי ממ"נ בתחלה נתבטל דה"פ בדם השעיר אלא שחוזר וניער אז הוי בתערובת ואינו יכול לבטל דם השעיר ואפשר דאפילו למסקנא קשיא כן לר"ת דסובר יבש ביבש בטל אפי' לר"י וכ' הטעם משום דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואזלי' בתר רוב משא"כ בלח דבכל טיפה וטיפה יש חלק מזה ומזה וא"כ בדם ניהו דהוא לח מ"מ אינו נבלל ונשאר הדם כל אחד במקומו עד שיערבנו היטב היטב כדאמרי' שם דחוזר ומערב את המלא בריקן כדי לערבו בהדדי יפה וא"כ שוב עמדה קו' הנ"ל דמעיקרא כשעירב דם הפר ושוב כשחוזר וניער דם הפר במרובה מ"מ כבר הוא בתערובת ואינו יכול לבטל דם השעיר ונשארו שניהם בשם א"כ מנ"ל דמב"מ ולרבנן עולין אין מבטלין זא"ז וצ"ע. ואפילו נימא דלא שייך כאן קמא קמא בטל דזה דווקא אם מערה בצירצור קטן אבל אם מערה בקילוח לא כמ"ש התוס' שם מ"מ הא גופא תקשי מנ"ל דעירבו בקילוח גדול דילמא עירבו מעט מעט דל"ש ביטול ומנלן מכאן דמב"מ או עולין אין מבטלין זא"ז. ונראה ליישב דהרי אמרי' ביומא נ"ז דמערבין זה בזה ומנ"ל ת"ל אחת וצריך ביאור מאי מערבין זב"ז ונראה הכוונה לפמ"ש הר"ן בע"ז ע"ב דלכך בקילוח ל"א קמא ק"ב דאמרי' ניצוק חיבור ועליון כתחתון משא"כ אם שופך מעט מעט וא"כ זה כוונת הברייתא מערבין זב"ז. ומיושב קו' התוס' דהקשו הא לר' יאשי' ילפי' לעיל מקרא דולקח ולהנ"ל א"ש דהברייתא נקט מערבין זב"ז דהיינו בקילוח גדול שהוא זה כמו זה וניצוק חיבור ואז שפיר מוכח דמב"מ אינו בטל וע"ז אמר בברייתא דילמא זה בפ"ע וזה בפ"ע וניהו דמערבין מ"מ דילמא מערבין כמו בצירצור קטן שנשאר זה בפ"ע וזה בפ"ע דלא שייך חיבור לכך אמר ת"ל אחת שיערבו אותו בקילוח גדול ושפיר מוכח מכאן דעולין או מב"מ אינו בטל והיינו לר' יאשי' דדרש אחת לזה מוכח שפיר אבל רבא בתמורה שם אמרי' דס"ל כר"י וא"כ ניהו דילפי' מן ולקח מדם הפר ודם השעיר מ"מ עדיין אינו מוכח דעולין אין מבטלין זא"ז דלעולם מבטלין אלא שמערבין אותו בקילוח קטן ונתבטל ושוב חוזר וניער ואז הוי כמו נולד בתערובת ושוב אינו מבטל אבל עולין דאינן מבטלין זא"ז אינו מוכח ולכך איצטרך קודש הם לרבא דעולין אין מבטלין זא"ז וא"כ מיושב גם הרמב"ם:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה