מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קפה
והיא להרמב"ם ל"ת צ"ו. ולהרמב"ן הוא מצוה ק"ס ול"ת צ"א
מל"ת שלא יבא כהן בכל עת אל המקדש שנאמר ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת וכו' ועל היכל באזהרה ועל ק"ק במיתה ודברי החינוך מ"ש כאן שאם בא בהיכל לצורך השתחוי' אי ג"כ בכלל האיסור תליא בפלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן לעיל סי' ק"ן ואין לדבריו הבנה כמו שהקשה בהגהות רי"פ וגם הפר"ד השיג עליו ואפשר ליישב דכוונתו ליישב קו' הרמב"ן דאיך אפשר לומר דחייב בפ"ר בין אולם למזבח אפילו אם נימא כהרמב"ם דגם בביאה רקנית חייב מ"מ בשתויי יין כתיב בבואכם אל אוהל מועד ואיך אפשר לומר ומנ"ל דאפילו בין אולם למזבח חייבין וס"ל ליישב דקשיא לי' להרמב"ם לשיטתו לפי מאי דמשמע לי' פשטות הקרא בא לאסור בבואכם ביאה גרידא בלא עבודה תפ"ל משום ביאה רקנית ולמה צריך קרא לאסור משום שתויי יין ניהו דאיכ"ל לעבור בב' לאווין ואיסור חל על איסור דמוסיף אפילו בשעת עבודה מ"מ דוחק לאוקמי בלאווין יתירא וכ"ש דכה"ג אפשר דלא הוי מוסיף דבעובד חייב מיתה ואיסור אחר הוא ובביאה רקנית אין בו הוספה לכך הכריח הרמב"ם דהאי בבואכם היינו בבואם להיכל דהיינו הבית שער להיכל דעל זה אינו חייב משום ביאה רקנית לכך בא לומר דחייב עלי' משום שתויי יין והה"ד משום פ"ר ושפיר הוי ג"כ איסור מוסיף משתויי יין וילפי' לפ"ר זה ס"ל בטעם הרמב"ם ולפי"ז הכריח דעכ"ח הרמב"ם סובר דאפילו בבא להשתחוות יש איסור כביאה רקנית דאל"ה בלא"ה איכ"ל דמוסיף בשתויי יין ופ"ר אפילו בבא להשתחוות ועכ"ח דרמב"ם סובר אפילו להשתחוות אסור משא"כ להרמב"ן יש לפרש כפשטא דהאיסור דווקא בלא להשתחוות כן יש לפרש כוונתו:
אמנם לענ"ד נראה מסברא צ"ל דאפי' להשתחוות אסור דהרי בק"ק לכ"ע אפילו להשתחוות חייב מיתה וכמ"ש הבה"ז והמעיי"ח הוכיח מיומא נ"ג ע"א מדלא מוקי הא דחיסר סמנים בבא להשתחוות וא"כ קשיא מנ"ל למדרש בהיכל אינו במיתה מדכתיב פני הכפורת ולא ימות דילמא היינו להשתחוות יש חילוק בקדשי קדשים חייב משא"כ להיכל להשתחוות אבל שלא להשתחוות איכ"ל דח"מ ואפשר ליישב בזה דברי הכלבו המובא באלי' רבה סי' קל"ב סק"ה שנראה מדבריו שגם בהיכל חייב מיתה עיי"ש ובלא"ה היה נלע"ד לדעת ראב"ע המובא בת"כ שכ' דלכך הניא כאן אחרי מות שני בני אהרן משל לחולה וכו' ובני אהרן מפשטא דקרא משמע לא נכנסו לק"ק אלא להיכל שהי' אז נקרא אוהל מועד וכמו שהזהיר אח"כ יין ושכר אל תשת בבואכם אל אוה"מ והאזהרה ההיא גם להיכל ומסמיכות ילפי' שנכנסו שתוי יין נראה ג"כ שהם להיכל הלכו ושם הקטירו הקטורת וא"כ לראב"ע נראה דגם על ההיכל חייב מיתה שהרי הוא דרש דלכך הקדים להזהיר שלא ימותו כדרך שמתו הם והיינו בהיכל:
והנה במנ"ח הקשה לדעת הרמב"ן דהיכא דנכנס להשתחוות פטור א"כ אפילו לא נכנס להשתחוות נימא הואיל כדקיי"ל במלאכת יו"ט דאמרי' הואיל ולענ"ד דהואיל לא שייך כאן ובשלמא הואיל ומקלעי אורחים וכיוצא בזה אפי' אי לא איקלעי אורחים זה עצמו כבוד ושמחת יו"ט שיהיה לו מוכן שאם יהיה לו אורחי' יהי' לו מה ליתן להם אבל האזהרה שלא לכנס כניסה רקנית הוא משום יראת מקדש כנאמר ומקדשי תיראו שחיוב על האדם להיות כבוד ויראת המקדש עליו ולכנוס בו שלא לצורך הוא בוודאי כעין מבטל יראת המקום ב"ה וא"כ מאי יועיל שהי' אפשר לו להשתחוות אדרבה בזה עצמו שהי' לו להשתחות ונכנס לפנים ולא השתחווה בזה הוא מבזה ומבטל מצות יראת השם והמקום ולכך פשוט לדעתי דאין זה שייך להואיל, אפילו לדעת הרמב"ן דווקא אם באמת נכנס להשתחוות מותר ולרמב"ם אפילו להשתחוות כל שלא צריך להקריב שום קרבן או שאר הקרבה הוא עובר כעין הלאו דלא יראו פני ריקם דעובר ביו"ט אפי' בעזרה:
ועיין בתוס' מנחות כ"ז דכתבו דווקא בדרך ביאה איכא הלאו אבל אם עבר שם דרך גגין או דרך מערות אינו עובר והרמב"ם לא הביא זה ולולי דברי התוס' הי' נ"ל מקרא דאל יבא בכל עת נקט לשון ביאה לרבותא דאע"ג דדרך ביאה הותר לו לפעמים אפ"ה אם הולך שם שלא לצורך חייב מלקות ובק"ק מיתה כדאיתא בת"כ והו"א דיהי' מותר מצד קו"ח ולעולם גם שלכב"א הוא חייב ובזה מיושב ביומא נ"ג דפריך ותפ"ל משום ביאה רקנית ולא משני דנכנס שלכד"ב: