אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קפג

מצוה קפב

והוא להרמב"ם מ"ע פ"ח. והרמב"ן משיג גם בזה כנ"ל

מ"ע שתהי' זבה טמיאה ומטמאה שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וכו' וקבלנו מחז"ל שבי"א ימים בין נדה לנדה אם ראתה יום א' או ב' הוי שומרת יום כנגד יום ויכולה לטבול ביום שפוסקת ואם ראתה ג' ימים בזא"ז בלי הפסק צריכה לספור ז' נקיים ויום הז' יכולה לטבול אבל עדיין אסורה משום חשש שמא תראה ותסתר ושמעתי להקשות משם המנוח הרב הגדול מו"ה אברהם זצ"ל שהי' אבדק"ק בארטפעלד לפי מה שאמרו בנדה ל"ג סע"א ושם דף מ"ב דפולטת ש"ז רואה הוי וסותרת וא"כ לפי מה שאמרו שם דף ס"א ע"ב דטומאה מחמת תשמיש רואה הוי וא"כ למה הוצרכו לומר בנדה ס"ו ע"ב שמא תראה דם ותסתר תיפוק דהשימוש עצמו הוי כרואה ש"ז וסותר יום אחד וכן בנדה ע"ב ע"א אמרו בשומרת יום דבעילתה תלוי והא השימוש סותר ומאי דקשיא מצד הפליטה כבר הקשו כן רמב"ן ור"ן בחי' שם דף מ"ב וברא"ש דף ל"ג אבל להרב הנ"ל קשיא לי' תיפוק לי' מכח השימוש וקושיא זו לק"מ דאינה רואה דמשמשת רואה הוי ונראה דלשון הרמב"ם בפ"ה מאה"ט כ' דמשמשת כרואה אבל רואה לא אבל פולטת מסיק הש"ס דרואה הוי וזה פשוט לא מבעי' אליבא דר"ש דסובר די' כבועלה וא"כ ניהו דאם פולטת לחוץ מסיק הש"ס דסותר אבל הביאה בפנים פשיטא דלר"ש אי אפשר לחשב כרואה ולא לסתור אלא גזה"כ שתהי' טמאה אע"ג דבעלמא נגיעת בית הסתרים אינה מטמא כאן גזה"כ דמטמא וכן מבואר בלשון קרבן אהרן על התו"כ בפ' מצורע שם אלא אפילו לרבנן הוא פשוט ומבואר דווקא פליטתה אפשר שתסתור כפירש"י בנדה מ"ב ע"א ד"ה ואל וכו' מבואר דווקא פולטת דלמדו מיהי' והוי כזיבה אפשר לה לסתור וכן מבואר ברש"י שם ד"ה לסתור וכו' דווקא טומאה הבא לה מגופה אפשר לומר דסותרת ולא קרי' וספרה לה ופליטה חשיב כמגופה אבל טומאה הבא לה ע"י שימוש מכח בעלה פשוט דחשיב כטומאה הבא לה מעצמה ואינו סותר ואין זה ספק כלל דהא דכתב הרמב"ם דהוי כרואה הוא רק לענין שהיא טמאה וחשיב מכח גזה"כ דלא כמגע בית הסתרים אבל לא לענין סתירה ולק"מ. וכן כ' בס' ברכי יוסף סי' תנ"ז וזה לשונו בד"ה ואשר הביא וכו' דאף דכ' הרמב"ם שהיא כרואה מ"מ לאו רואה היא ולא נוגעת אלא גזירת המלך כמ"ש הסמ"ג עשין רמ"ז עכ"ל ואדרבה גם קושיות הראשונים על הא דר"ש דאמאי מותרת לטבול ולשמש ניחוש שמא תפלוט לא ידעתי מאי קשיא להו הרי דברי ר"ש שנוים בתו"כ פ' מצורע לענין טהרות דמה"ת מותרת לטבול ולהתעסק בטהרות אלא שחכמים אסרו משום שמא תראה ותסתור והר"ן בחי' בדף ס"ז כ' כן בעצמו וא"כ מאי קשיא להו דיהא אסור משום פליטה ואפשר דקשיא להו משום דהש"ס בנדה דף כ"ט ודף ל' מייתי לה לענין שימוש מיהו גם זה ל"ק דשם שפיר איכ"ל כיון שלא נתהפכה וכמ"ש הרא"ש שם ודווקא דקרא החקא לי לאוקמי בכה"ג וכמו שפי' הסדרי טהרה בסי' קצ"ו סקמ"ד דמשמע תטהר לגמרי משא"כ הש"ס הנ"ל מיהו אפשר ליישב דאחר תטהר משמע לי' לגמרי בכל ענייני טומאות הן לטהרות הן לבעלה וע"ז הקשו דלבעלה ניחוש שמא תפלוט וא"ש:

ב) והנה בין נדה ובין זבה אין צריכין לטבול במים חיים דווקא דיכולין לטבול או במעיין או במי מקוה כמ"ש כבר לעיל במצות מקוה והרשב"א בתשובה סי' תתי"ט כ' דבעי' לכתחלה שיגיע המים למעלה מטבורה זרת ולי קשה ע"ז מהא דאמרי' ביומא דף ע"ח על הקרא דלעתיד יצא מבית קודש קדשים מקוה נפתח וכיון שהגיע לפתחי בית דוד טבלו בו נשים וקשה לי הא אמרינן שם ביומא דאסור לעבור בנהר שהוא למעלה ממתנים וא"כ עכ"ח הנשים שטבלו שם לא הגיע המים עד מתנים ואיך שיבח הקרא שיהי' מקור נפתח בבית ישראל הרי להרשב"א צריך לכתחלה שיהי' המים למעלה מטבורה זרת וצ"ע:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה