מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קפ
והיא להרמב"ם מ"ע פ"ה. ולרמב"ן היא מצוה קנ"ח ומ"ע ס"ח
מ"ע שיקריב זב בעל שלש ראיות קרבן שנאמר וביום השמיני יקח לו שתי תורים אחד חטאת וא' עולה וכו' והמעיי"ח האריך בכאן על דברי הגאון שהביאו בתוס' נדה נ"ד ד"ה וארבעה שסובר אפילו בג' ימים נפרדים כל שהוא תוך י"א יום שבין נדה לנדה מצרפין והקשה עליו מפסחים פ"א דפריך לר"י היכא משכחת לה וכו' עיי"ש והנה זב צריך להביא ביום השמיני לאחר שטבל בשביעי במים חיים דווקא אז הוא מחו"כ וצריך להביא ביום השמיני שתי תורים או בני יונה ותוס' בגיטין דף כ"ח ע"ב ד"ה והא בן סמיכה וכו' הקשו התוס' אמאי ערל וטמא משלחין קרבנותיהן אפילו אי סמיכה אינו מעכבת אבל ראוי לבילה לא הוי ותי' דילפי' בת"כ מזובו ולא מנגעו ש"מ אע"ג דאינו ראוי לבילה אינו מעכבת והקשו כל העולם מאי ראי' משם הא קרבן זב תורים ובני יונה דלא שייך בהו סמיכה כלל ואמרתי ליישב דהטורי אבן במגילה דף ח' ע"א הקשה איך אמרי' מזובו ולא מנגעו דאפילו יש עליו שאר טומאות מביא קרבנותיו הא אמרי' במ"ק דף ט"ו מצורע מהו שישלח קרבנותיו ת"ש דתניא ואחרי טהרתו אחר פרישתו מן המת ז' ימים יספרו לו אלו ז' ימי ספירו וביום בואו וכו' יקריב עשירית האיפה וכו' דר"י רש"א בבואו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה יע"ש וא"כ איך אמרי' כאן מזובו ולא מנגעו לא מבעי' לפירש"י דאפילו שאר טמאים אפילו ט"מ בוודאי קשה אלא אפילו לתוס' דפי' רק מצורע אינו יכול לשלח קרבנותיו ומפרשי' דמזובו ולא מנגעו לא קאי לענין קרבן רק לענין טהרה אבל רש"י במגילה שם פי' וכן בגיטין דלענין קרבן קשה מש"ס דמ"ק הנ"ל עיי"ש שהניח בצ"ע. ולענ"ד הרי אמרו דעל מחוסרי כפרה יכול אחר להביא קרבנותיו אפילו על שוטית ואפילו קטנים ובוודאי לאו מטעם שליחות אתי עלה אלא מצד שדין תורה שאחר מביא קרבנותיו וא"כ ל"ק לכאורה קושי' הט"א דוודאי שם במ"ק קאי אי משלח קרבן ע"י שליח מצד שליחות שפיר אמרי' דאינו יכול להביא אבל בקרבן מחו"כ דדין תורה דאחר יכול להביא קרבנותיו בלי דעתו בכה"ג מאי איכפת לי' דהמחו"כ הוא טמא או מנוגע כיון דלא בעי' דעת בעלים ולא שליחות בעלים כן נראה ליישב היטב קו' הטו"א הנ"ל.
ועפי"ז אפשר ליישב קושית העולם הנ"ל על דברי התוס' דנראה דכוונת התוס' כך הוא דהרי באמת סמיכה אינה מעכבת אלא שהוא מצוה וכיון שהוא מצוה איכ"ל דס"ל לתוס' דמעכב דבעי' ראוי לבילה לכה"פ כיון דמצוה עליו והביאו ראי' לזה דאפילו במקום דאיכא מצוה כיון דאינו מעכב אפ"ה לא בעי' דווקא שיהי' ראוי לבילה והנה ניהו דמחו"כ יכולין להביא עליו קרבן בלי דעתו כבנדרים ל"ו ע"ב מ"מ לכאורה זה שייך בקטן דאינו בר מצוה או שוטה יכולין אחרים להביא דגילתה לן התורה אבל בגדול דמצוה בוודאי עליו שהוא בעצמו יביא אלא שילפי' מקרא דמזובו ולא מנגעו שאחרים אפי' בגדולים יכולים להביא אעפ"י שהם אינם מצווים ועושה והמחו"כ הגדול הוא מצווה ועושה וחשיב טפי מ"מ כיון דאינו מעכב בדיעבד לא ישהה בלי כפרה אעפ"י שאינו עושה המצוה מן המובחר מ"מ עדיף שיביאו אחרים אעפ"י שמצוה ועושה אינו ראוי לבילה אבל מ"מ כיון דבדיעבד אינו מעכב ה"נ בסמיכה כיון דבדיעבד אינו מעכב כתב התוספת שפיר דמזובו ולא מנגעו מוכח דסמיכה אינה מעכב ואינו צריך להיות ראוי לבילה ואין כוונת התוס' דשם היה סמיכה אלא כנ"ל כמו שם המצוה מן המובחר שהמצווה ועושה יביא קרבן אעפי"כ מביאין אחרים בשבילו כדי שלא להשהות הכפרה כיון דבדיעבד אינו מעכב אף דהשתא אינו ראוי לבילה ה"נ בסמיכה לא בעי' ראוי לבילה כן נראה ליישב קו' העולם הנ"ל: