מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קעב
והיא להרמב"ם מ"ע ע"ז. ולהרמב"ן היא מצוה קנ"ג ומ"ע ס"ג
מ"ע שהמצורע מוחלט יקרע את בגדיו ויגדל שער ראשו ויכסה ראשו כאבל ויקרא ויודיע שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהי' פרומים וכו' ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא ולכאורה קשה לדעת הרמב"ן דסובר דאם יש ב' דברים בחד לאו או ב' דברים בחד קרא דמ"ע דנמנה לב' כעין דאמרי' בלאו דל"ת ממנו נא ומבושל וא"כ למה לא נמנה המקרא הזה לכמה עשה שהוא כולל בזה הרבה עניינים קריעת בגדים ולגדל שיער ועל שפם יעטה וכו' וצ"ל כיון דכולם ענין אחר דכל אלו הדברים הם רק לעורר שהוא מצורע ושלא יגעו בו ושיתאבל על חטאיו וכיון שכולם הם ענין אחד גם הרמב"ן מודה דאינו נמנה רק למצוה אחת וגם שאר טמאים צריכים לקרות שהם טמאי' וצריכין להרחיק מהם ובפ"ק דמ"ק דף ה' איתא דצריך לציין מקום הקבר משום דכתיב טמא טמא יקרא ולכאורה קשה הא האי קרא במצורע כתיב ובת"כ משמע דיליף מדכפל בלישנא טמא טמא עיי"ש בפי' התורה והמצוה ולענ"ד דאיכא למילף בק"ו ממצורע דהרי במצורע בלא"ה יודעין שהוא טמא דהא הולך בקרוע בגדים ועל שפם יעטה ועכ"פ להרואה הי' ספק מצורע וממילא יצטרכו לפרוש ממנו ואפ"ה הצריך הקרא שהוא בעצמו יקרא שהוא טמא מכ"ש שאר טמאים שאין ניכר בהם שהם טמאי' צריכים לקרות שהם טמאים שיפרשו מהם אלא שעדיין לשיטת הרמב"ם דספיקא שריא מה"ת וא"כ אפילו יראו שהוא הולך מעוטף על שפה הוי להו ספק ויהי' שרי לנגוע ואין חילוק בינו לשאר טמאים שאין ניכרים מיהו לפמ"ש המהרי"ט והפר"ח דספק דאפשר לברר או שיתברר גם הרמב"ם מודה דספק מה"ת להחמיר א"כ גם להרמב"ם יש למילף מק"ו:
ב) והנה במו"ק דף ט' וכן בת"כ ילפי' מן "והצרוע" אשר בו הנגע אפי' הוא כהן גדול דאסור לילך בקרועי בגדים מ"מ אם הוא מצורע צריך לקרוע בגדיו ונילף בהם ומזה למד המנ"ח דאיסור לכה"ג שלא יקרע בגדיו נ"ד שהוא לא יקרע בגדיו אלא דלא ילך בקרועי בגדים אפילו אם אחר קרע חותם אלא שתמה שם דהרמב"ם כתב הטעם משום דעדל"ת ובגמרא אמרי' הטעם משום דכתיב והצרוע אשר בו הנגע ויש ליישב דהרי אמרי' ביבמות דף ה' דשאני כהנים דאיתרבו בהו מצות יתירות ואע"ג דילפי' שם מראשו וזקנו דגם בכהנים עדל"ת איכ"ל דשאני התם גבי הדיוטות חבל כה"ג דאיכא עוד חומרות ומצות יתירות הו"א דאין עדל"ת לכך איצטרך קרח אבל לעולם הטעם משום עדל"ת לפי האמת אלא דלי קשה בהיפך כיון דכבר ידעי' אפי' בכה"ג עדל"ת א"כ מכ"ש בשחר כהנים ח"כ מחי קאמר ביבמות דאיצטרך בכהנים לימוד דעדל"ת משום דהו"א שאני כהנים הא כבר מוכח זה מהכח וצ"ע:
ג) והרמב"ם חינה מונה בדד ישב למ"ע בפ"ע וגם פוסק הרמב"ם דמצורע שנכנס למחנה ישראל הוא עובר בלאו ובפסחים ס"ז איכא מ"ד דסובר דהכתוב נתקו לעשה ואפשר דהרמב"ם מפרש דהכתוב נתקו לעשה דהוי לאו שקדמו עשה וממילא לדידן דקיי"ל דלאו שקדמו עשה לוקין הוי לאו שפיר כ' הרמב"ם דלוקה ואע"ג דבפ"ב מה' נערה ובתולה משמע דס"ל ל"ת שקדמו עשה אין לוקין כבר כתבתי במק"א דחינו מוכח שם מדברי הרמב"ם כן:
והרמב"ן סובר דבדד ישב מחוץ למחנה מושבו הוא מ"ע לגלות לן דמצורע הנכנס לפנים ממחיצתו אינו אלא בעשה והרמב"ם בפ"ג מביאת מקדש כ' דמקרא זה ילפי' חילוק מחנות עיי"ש כר"י בפסחים ס"ז וא"כ באמת גם מצורע עובר בל"ת כמו בעל קרי ואינך ואין כחן לאו מיוחד ולא עשה אמנם המעיי"ח הקשה לרמב"ם דפוסק דלח כר"א שם דאפילו בפסח הבא בטומאה זבין ומצורעין משתלחין א"כ צריך לפסוק כר"ש ונודע חילוק מחנות מהתם עיי"ש מה שתי' ועיי' בלשון הרמב"ם ובמל"מ רפ"ג מביאת מקדש ויתבאר לך ועיין לקמן מצוה שס"ד: