אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קעא

מצוה קע

והיא להרמב"ם ל"ת צ"ה. והרמב"ן משיג ולא מנה זה

מל"ת שלא לגלח הנתק שנאמר ואת הנתק לא יגלח וכו' והרמב"ן משיג ע"ז וכ' דזה בכלל הל"ת של השמר מנגע הצרעת שכבר נמנה בסי' תקפ"ד ובאמת המעיין בתו"כ יראה דהקרא הזה כולל ב' עניינים מדכתיב את הנתק משמע דקאי על הנתק עצמו כמשמעות לשון את סימן הפעול אלא משום דא"א לומר דקאי על הנתק עצמו דהרי שם אין שערות שלכך נקרא נתק לכן מפרשי' את הנתק היינו סמוך כמו עם וזה אין הטעם משום דתולש סימני טומאה דהרי יש ספק דילמא לא יפשה וגם לדידן דקיי"ל כר"ע בפ"ב דנגעים דיכול להכיר פשיון ע"י סימנים ובפרט דכאן מיירי בנגע המוסגרת ולפי פי' המובא בטור על התורה שמפרשי' דמסגיר הנגע הכוונה שיסבב הנגע בסימנים להכיר הפשיון וא"כ אינו מבטל כלל סימני טומאה ולכך מונה הרמב"ם זה לל"ת בפ"ע ושדווקא בתער אם מגלח שתי שערות שהוא עם הנתק וא"כ לפי הנ"ל דבאמת אין הטעם שמבטל סימני הטומאה אלא גזה"כ מצד עצמו כי סתם גילוח היינו בתער וא"ש טעמא דרמב"ם אלא שלשון הרמב"ם במנין המצות ל"ת ש"ז דהביא ראי' מלשון התו"כ הנ"ל הוא צ"ע דהרי תרי מילי נינהו ואפשר דהרמב"ם מפרש דכוונת התו"כ דעכ"ח אין לפרש דאת הנתק משום סימני טומאה ומשום דרוב פעמים נפשה הנגע וכגון שאין לו לצייר מקום הפשיון דהרי ע"ז כבר נאמר לאו השמר בנגע הצרעת ולאוסופי תרי לאווי לא אמרי' דהרי אמרי' בעלמא לרבות בלאווי לא דרשי' ועכ"ח הפי' בקרא את הנתק לא יגלח היינו בסמוך ולא משום קוצץ בהרת או קוצץ סימני טומאה כן נ"ל טעם הרמב"ם וא"ש דבריו. בנגע של נתק כתבה התורה לא יגלח כי יש בו ספק או משום דרוב פעמים פשה או נעשה שיער צהוב משא"כ בשאר נגעים דבעי' דווקא שיועיל מעשיו והלאו של השמר בנגע הצרעת הוא לאו כללי על כל הנגעים הן נגעי בתים או נגעי בגדים מיהו הא דכ' הרמב"ן שם במצוה ש"ז במנין המצות דגם לאחר פטור הוא חייב זה ק"ל ועכ"ח שם אינו מועיל מעשיו בוודאי אלא ספק הוי וא"כ עכ"ח ילפי' מקרא דהכא את הנתק לא יגלח אע"ג דהוי ספק וא"כ גם בשאר נגעים הדין כן וא"כ עדיין קשה לכאורה קושית הראב"ד דלמה מנה זה לב' לאווין ונראה דהרמב"ם סובר דקוצץ בהרת יש סברא דקיל יותר מתולש סימנים והנגע נשארת ולכך סובר דלאו דהכא הוא על תלישה בסימנים ושם קאי אם מסלק כל הנגע:

ב) והרמב"ם כ' שם דדוקא בקוצץ בתער וכבר הקשה הראב"ד על זה עיי"ש ולענ"ד אפשר לומר דס"ל לרמב"ם דהרי החילוק בין מספרים לתער דבמספרים נשאר קצת מן השיער בעיקרן אבל בתער הוא גילוח שיש בו השחתה לא נשאר ממנו כלום והרמב"ם בר"ה טומאת צרעת כ' דשיער לבן בעיקרן אפילו בכ"ש מטמא והה"ד מן הסתם בשיער צהוב א"כ אם לא גילח בתער מסתמא נשאר מקצת וא"כ לא הוי תלישה בסימנים דאכתי יוכל להכיר בין שיער צהוב לשיער לבן ואפשר דהרמב"ם מפרש מה שכ' בתו"כ דאת הנתק היינו סמוך לנתק אפשר דמפרש דבנתק עצמו אינו עובר אא"כ הוא סמוך לנתק דהיינו שגילח כל השיער שבו וזה עפ"י רוב דווקא בתער:

ג) והנה בת"כ יליף מן והתגלח אפילו הוא נזיר יתגלח את כל שערו ולכאורה מזה משמע דהאי והתגלח הוא מ"ע דאל"כ למה יהי' מותר בנזיר ועכ"ח דהוא עשה ודוחה ל"ת ועשה כיון דאינו שוה בכל גבי נזיר כדאיתא ביבמות ה' משום דנזיר הוי עשה ול"ת שאינו ש"ב איכ"ל דנדחה וכן דריש עוד בת"כ ואת הנתק לא יגלח אפילו הוא נזיר בשעת גמר נזירות דאיכא מצות גילוח ואפ"ה את הנתק לא יגלח זה ג"כ אפשר להסביר כיון דנזיר עשה שאינו שוה בכל וגם אפשר בשאלה אינו יכול לדחות הלאו דאת הנתק לא יגלח וברמב"ם לא מצאתי דינים האלו ועפ"י הת"כ נראה דהאי והתגלח הוא מ"ע וא"כ הי' להם למוני המצות למנות ונראה דס"ל דש"ס דידן פליג ע"ז דאל"כ מוכח מכאן דעדל"ת ועשה גבי נזיר משום דאינו שוה בכל או משום דאיתא בשאלה:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה