אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קע

מצוה קסט

והיא להרמב"ם מ"ע ע"ו. והרמב"ן לא מנה כלל.

מ"ע שיהי' המצורע טמא ומטמא שנאמר אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וכו' והרמב"ן אינה מונה זה מטעם הנאמר בסי' ק"ס והמעיי"ח כ' לפמ"ש החרדים מצוה להראות נגעו לכהן אפילו מלבד הטומאה והיינו כשיש כהן מיוחס והנה מראות הנגעים קיי"ל דהם ד' אבות ותולדות אבות עזה כשלג ותולדתה סיד ההיכל, וצמר לבן אב השני ותולדתה קרום ביצה והנה הרמב"ם בפ"א מט"ל כ' וכל מראה נגע לבן הוא כפירש"י בחומש וכבר הקשו ע"ז מקרא דכתיב ואם בהרת לבנה הוא ועמוק אין מראי' מן העור והסגיר וכו' איך משכחת לה כיון דכל מראה נגע לבנה וכל שכן כמראה חמה עמוקה מהצל וכבר האריכו המפורשים בזה והראב"ד פליג על הרמב"ם והרמב"ן כ' דאיכ"ל דמיירי באין בה שער לבן כלל רק מראה אחרת א"כ איכא צל קצת ואז אין המראה לבנה עמוקה כ"כ עיי"ש ובכ"מ כ' שם בהלכה וי"ו דהרמב"ם סובר דכל מראה נגע לבן אלא דלהראב"ד קשה דהא עמוק אין מראי' והרמב"ם סובר דהא דקרי לשאת לשון גבו' היינו נגד בהרת ובזה מיושב מ"ש בפי' התורה ומראי' אין עמוק מן העור לא ידעתי פירושו דוק ותשכח וכ' שם דלראב"ד ל"ק האי קרא וקשה הא הקרא בבהרת מיירי ולא בשאת ונראה לי כוונת הכ"מ עפ"י התו"כ שדרש שם מניין דבשאת ג"כ תליא בפשיון דבשאת ושאר מראות נגעים ג"כ תליא בפשיון כי יליף שם גז"ש לבנה לבנה וא"כ הוי כאלו נכתב בלבנה זה גם בשאת ועוד יותר נראה לי דכיון דלפי התו"כ בלבנה מרמז גם שאת ואז אינו מסיים ועמוקה איננו מן העור דאם עמדו בהרת ושאת בהדי הדדי הוי השאת גבו' ואינו עמוקה ואפשר עוד לומר דהאי ואין עמוקה היא וי"ו המתחלקת כפי' או וקאי על אם דרישא אם בהרת לבנה או אם אינה עמוקה מן העור וקאי גם על שאר המראות. ויותר נראה לי דוי"ו הוא ו' המחברת דמראות נגעים מצרפין זה עם זה אפילו מחצה בהרת ומחצה משאת מצרפין ולכך נקט ואם בהרת וזה כוונת התו"כ דאל"כ למה הצריך להתחיל ואם בהרת לבנה שהרי מעיקרא פרשה שלפני' מיירי בזה ועפי"ז שפיר אמר בתו"כ מואם ילפי' דשאר מראות ג"כ אם אין שיער לבן ופשיון בעינן הסגר כנלע"ד בכוונת הכסף משנה:

ב) והנה ילפי' בתו"כ דשאת ובהרת מצטרפין זא"ז דכתיב והי' לנגע צרעת לשון יחיד ועיי' תוס' בשבועות ה' ע"ב ד"ה אי הכי עיי"ש במהרש"א דלשון אי הכי אינו מדויק ולי נראה ליישב לשון א"ה כך דלכאורה הי' נראה מסברא כמו דלמדו בתו"כ מן והי' לנגע צרעת משום דכתיב לשון יחיד ילפי' דשאת ובהרת מצרפין ה"נ נראה די"ל דקרום ביצה וסיד מצרפין אפילו אינו בת מינה דהרי הכתוב כולל סיד וקרום ביצה בלשון יחיד ספחת וא"כ כמו דמצטרפין שאת ובהרת משום דכתיב בלשון אחד כמו כן הי' צריך סיד וקרום ביצה דכתיבין נמי בלשון אחד וצריך טעם ועיין לקמן ולפי"ז יש לומר דזה כוונת אי הכי דלולי המקשן הי' ס"ל כיון דהתולדות כתיבין בחד קרא בין אם הוא מינו או אינו מינו וכ"ש כיון דכתיבין בחד תיבה ולפי"ז א"ש לשון "אי הכי" דבשלמא לדידי' כל דנכתב בחד תיבה או בלשון יחיד מצטרפין א"ש בין סיד ובין קרום ביצה דסיד א"ל דמצטרף אף למתני' דמחלקי' לאבות ותולדות אפשר להצטרף סיד וקרום ביצה כיון דכתיבין בחד תיבה אבל לדידן דתקשה דסיד לא הי' יכול להצטרף אע"ג דכתיבין בתיבה אחת תקשה נמי קרום ביצה כיון דלית לן קרא דהרי חזינן בירושלמי דאי לית לן גילוי קרא לא מצטרפין וא"כ קרום בהדי מאן לצרפי'. ומה שהביאו התוס' והר"ש דילפי' מוהי' לנגע צרעת דאינו מצטרף וכבר הקשה התוס' ע"ז והדבר מצד עצמו תמוה מדלא כתיב והי' לנגעו ילפי' דאין מצרפין ונראה דהאי מ"ד ס"ל כקו' הר"ש דתקשה למ"ל קרא דמצטרפין הא בשחין ומכוה בעי קרא דלא מצטרפין משמע דסברא החיצונה דלצרפי' וא"כ למה צריך כאן קרא לצרף מכח קושיא זו ס"ל לחד מ"ד בירושלמי דהוי כריבוי אחר ריבוי דבא למעט מדאיצטרך שחין דלא יהיה מצטרף משמע הסברא חיצונה דיצטרף וא"כ למה צריך קרא אחר לריבוי וא"כ הוי ריבוי אחר ריבוי ואינו בא אלא למעט יעיי"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה