אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קסט

מצוה קסח

והיא להרמב"ם מ"ע ע"ה. ולהרמב"ן היא מצוה קנ"ב ומ"ע ס"ב.

מ"ע שתקריב יולדת קרבן במלאת ימי טהרה שנאמר תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת וכו' ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תורים וכו' אחד לעולה ואחד לחטאת וכו' וזה אחת מארבע מחו"כ ויולדת אם בעלה עשיר צריך להביא עלי' קרבן עשיר דהיינו לעולה כשבה ולחטאת עוף ובעני חטאת ועולה שניהם עופות ובכל התורה חטאת קודמת לעולה וכאן כתיב עולה קודם ואמרו חז"ל והובא ברש"י דלא הוקדמה אלא למקראה ולפירש"י גם כאן חטאת קודמת לעולה בכל עניינים אפילו להקדש רק שבכתוב הקדים עולה והתוס' כ' בשם רבינו חיים דצריך להקדיש העולה קודם לחטאת והתוס' הקשו עליו ואמרי' בנדרים ל"ו במחו"כ אין צריך דעת וילפי' מדכתיב גבי זב זאת תורת הזב בין גדול ובין קטן וביולדת דרשי' ג"כ זאת תורת היולדת דליכ"ל דבא על קטנה דקטנה אינו יולדת למדנו דבא ללמד בין פיקחת ובן שוטית ומזה נ"ל להסביר שזה הטעם כאן דעולה קודמת לחטאת דבשלמא בעלמא דהאדם עצמו מביא שפיר אחז"ל משל למלך כי בתחלה צריך פרקליט ואח"כ להביא דורן משא"כ אם אחר מביא ניהו דבשעת הקרבה כבר זוכה בהם והוי כאלו בעצמו הביאו וצריך להקדים החטאת אבל בשעת הקדש שעדיין הוא של מי שאינו חייב שפיר יש להקדים העולה שכולה כליל. ולכאורה ק"ל דמנ"ל ללמוד מכאן דא"צ דעת לפי שיטת הש"ך יו"ד סי' ש"ה ובנה"כ שם דס"ל כהרמב"ם בפ"ד מתרומות דפוסק האיבעי' של לקמן ל"ו ע"ב בנדרים דתורם משלו על של חבירו א"צ דעת ומהני משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ומטעם זה כ' הש"ך דקטן שמת אביו יכולין אחרים לזכות לו ממון ולפדות אותו וזכיי' הוי כשליחות אפילו לקטן יש זכי' לחד גירסא בב"מ ע"ב וא"כ ה"נ אם האב מביא על בנו ועל אשתו איכ"ל דמזכה להם והוי כשלוחם ודעתו כדעתם וא"כ מנ"ל דא"צ דעת ובשלמא לשיטת הטו"ז שם דלקטן אין יכולין לזכות בכה"ג שפיר ילפינן דאין צריך דעת אבל להש"ך קשה ואפשר דעיקר הלימוד מן יולדת דדרשי' בין פקחות ובין שוטות ושוטית א"א למקרי' זכיי' שהרי היא אינה מצווה בשום מצוה ולא שייך חינוך אצלה וגם גוף הקרבן דבא להכשירה באכילת קודש ולבא למקדש לא שייך אצלה ועיקר הצורך הוא שלא יהי' אסור למספי לה בידים קודש וגם מסתמא הרבה פעמים לא אתי' לכלל דעת והטעם דקטן יש לו זכיי' לחד גי' הוא משום דאתי לכלל דעת וא"כ שפיר ילפי' מוזאת תורת היולדת דמחו"כ אין צריך דעת בעלים ובזה מיושב דלא הוי שני כתובים:

ב) והנה בכריתות ח' ע"א במתני' אמרי' דאשה שיש עלי' חמש לידות וכו' כיון שהביאה אחת אוכלת בקדשים והשאר עלי' חובה לת"ק ולרשב"ג לפי הגי' שלנו אין השאר עלי' חובה והרמב"ם בפ"א ממחו"כ פסק כת"ק והראב"ד השיג עליו ופסק כרשב"ג והתוס' בב"ב קס"ו הקשו טובא על זה וס"ל דגם רשב"ג סובר דהשאר עלי' חובה וא"כ קשה במאי פליגי והתוס' בב"ב שם הקשו דלמה נתייקרו הא יכולין להמתין ותי' משום בל תאחר ולפי"ז יש ראי' מכאן ממעשה שהי' לפלפול שכ' השג"א בסי' ס"ו אם קיי"ל באשה שעוברת בב"ת והוא איבעי' דלא אפשיטא בר"ה וי"ו ע"ב ומכאן ממעשה שהי' מוכח דאשה עוברת בב"ת וראי' גדולה להרמב"ם דפסק בפי"ד ממעשה הקרבנות דאשה עוברת בב"ת ולכאורה יש לדחות דהרי אמרו בנדרים ל"ו דהבעל מחויב להביא קרבן עולת יולדת שכך קיבל על עצמו כדאי' התם וא"כ אפשר דהוא עובר אלא דזה שיבוש דהרי בר"ה שם איבעי' לר' זירא אי יורש עובר בב"ת ופשטי' מדכתיב דרוש ידרשנו מעמך אבל לא יורש א"כ כ"ש דהבעל נתמעט מעמך דאינו עובר וא"כ שפיר מוכח ממתני' דלעיל דאשה עוברת בב"ת ובזה אפשר ליישב לשון הכ"מ הקשה השג"א עליו דכ' הכ"מ בפי"ד ממעה"ק הי"ד דאשה עוברת על ב"ת הוא איבעי' דאיפשטא וכן יורש ג"כ הוא אבעי' דאיפשטא וכ' עליו השג"א דהוא ט"ס דלא איפשט רק הא דיורש עיי"ש ולהנ"ל יש ליישב דכוונת הכ"מ דע"י דאיפשט בעי' דר"ז ביורש ממילא אפשוט גם אבעי' דאשה דע"י ר"ז דדרש מעמך דאין יורש עובר מכ"ש דאין הבעל עובר א"כ מ"ש במשנה בכריתות הנ"ל דמשום ב"ת נתייקרו עכ"ח שהאשה עוברת בב"ת וממילא נפשוט האבעי'. באמת ק"ל על הנ"ל מהא דאי' בנדרים דף ד' דבחטאת נזיר צריכין קרא דעוברים על ב"ת משום דלא בא לכפרה ופריך והרי חטאת יולדת ומשני כיון דבא לאשתרי לאכילה לכך עברה וא"כ מזה מוכח היכא דלא בא לאשתרי באכילה אין עוברים על ב"ת א"כ במתני' הנ"ל כיון דכבר הביאה אחד מותרת לאכול בקדשים ואיך כ' דלהכי נתייקרו משום ב"ת וצ"ל לפי האמת דיש לן קרא בחטאת נזיר דעוברים בב"ת ילפי' מני' דין חטאת יולדת וצ"ט. ועפי"ז אפשר לקיים הגי' והשאר אין עלי' חובה ומה שקשה להו לתוס' מב"ש וב"ה יש ליישב עפ"י הנ"ל דוודאי עדיין נשאר עלי' להביא מצד מ"ע ובזה פליגי הת"ק ורשב"ג ת"ק סובר דהשאר עלי' חובה ועוברת על ב"ת כשאר נדרים ורשב"ג דרש דאין השאר עלי' חובה אבל מצוה וודאי איכא אבל חיוב שיהי' יכולין למשכן עלי' משום ב"ת זה דרש רשב"ג דאין השאר עלי' חובה ואין עוברת על ב"ת לכך יכולין להמתין עד שיהי' בזול כנ"ל נכון:

ג) והנה אם הי' הלידה ספק תנן שם במתני' ורמב"ם בה' מחו"כ דאם הי' עלי' ספק ה' לידות מביאה קרבן חטאת עוף ואינה נאכלת והשאר אין עלי' חובה ולכאורה קשה לי טובא על הרמב"ם דפסק בפ"א ממחו"כ דין ז' דאפילו לא הוחזקה עוברה והפילה ולא ידעה מה הפילה וכו' מביאה קרבן ואינה נאכלת וכן ב' נשים וכו' וקשה לי הא בנזיר כ"ט ע"א ילפי' דחטאת עוף בא על הספק מלזכר ולנקיבה כשם שזכר מביא קרבן על הספק כך נקיבה וא"כ כיון דמזכר ילפי' אי אפשר לחייב אלא דומיא דחייב בזכר וכיון דהרמב"ם פסק בפ"ח משגגות דאינו חייב א"ת אא"כ הוי איקבע איסורא א"כ גם חטאת עוף לא נביא אא"כ איקבע והנה המהרי"ט והפר"ח הקשו מסברא מחטאת העוף ותי' דטומאה שאני אבל להנ"ל דהש"ס בעצמו מפיק חטאת עוף מא"ת א"כ צ"ע ובשלמא בב' נשים שהפילו ויש כאן לפנינו ב' מיני נפלים ועל אחד מחויבים קרבן שפיר מקרי איקבע כיון דיש כאן לפנינו לידה אשר חייבים עלי' ואין אנו יודעין אם זו המחוייבת קרבן הוא ממנה או לא הרי איקבע כשם שבאכילה אם האכילה מחויבת ויש כאן לפנינו דבר שאם אכל חייב מקרי אקבע הה"ד אם הלידה גורם החויב ויש כאן נפל מקרי אקבע וראי' לזה מדברי הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י שכ' ב' נזירים שנטמא אחד מהם מקרי אקבע יעיי"ש אבל באשה אחת קשה וצ"ל כיון דהרמב"ם פסק ספק דאורייתא מה"ת לקולא א"כ אנו מסופקים אם היא מחויבת קרבן והיא מביאה קרבן והוא ספק חולין בעזרה אין כאן איסור דאורייתא דספק מה"ת שריא וא"כ כיון דמה"ת שריא יש לומר כמ"ש הרמב"ם בפי"א משגגות דין ב' דהואיל ואסור לאכול בקדשים עד שיטהר ויביא כפרתו לא גזרו בו חכמים וכי תימא היא גופא תקשי למה אסור מה"ת לאכול קדשים נ"ל לענין זה מקרי אתחזק איסורא דהרי קודם טבילה בוודאי היא אסורה דא"א לפה"ק בלא דם ולא ידעי' אי הותר. וברי"ט אלגאזי כ' דבספק מ"ע מודה הרמב"ם להחמיר מה"ת ולכך אסור בקדשים, וכיון דאסור בקדשים לא גזרו בו חכמים על הקרבן ול"צ כלל לקרא וכי איצטרך קרא באתחזק כאן ב' נשים שאחת פטורה בכה"ג יש להקריב קרבן ואיצטרך למילף מזכר וכיון דאתחזק שפיר ילפי' מזכר כנ"ל:

ד) ורש"י בכריתות ח' כתב לכך בספק אין השאר עלי' חובה משום דבקושי התירו להביא מליקת חולין למזבח ובס' ערוך לנר הקשה עליו דהרי התורה התירה וגם במליקה ליכא משום חולין בעזרה ובאמת ברשב"ם בב"ב קס"ו כ' הטעם דבקושי התירו משום שמביא חטאת לבית הפסול שהרי חטאת העוף אינה נאכלת ורש"י דכ' משום חולין בעזרה נראה דס"ל ניהו דמליקה לית בי' משום חולין בעזרה אבל מ"מ הזריקה דהוא דוגמת עבודה בקדשים כשרים אית בי' משום חבע"ז והתירה התורה כדלעיל דהוי ספק דאורייתא ומותר מה"ת כדעת הרמב"ם אבל באפשר למנוע שפיר גזרו חכמים כדלעיל:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה