מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קסו
והיא להרמב"ם ל"ת צ"ג. וגם בזה משיג הרמב"ן ולא
מנה זאת
מל"ת שלא לאכול רמשים שנאמר ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ והנה בשרצים הנ"ל יש בהם הרבה שהם מוסרחים ואינם ראוים לאכילת אדם ואפ"ה אסרה התורה אותם ואם נסרחו אח"כ יותר מטבעם פליגי בזה עיין בפר"ח יו"ד סי' ק"ג דאם נסרח אח"כ שוב אינם בכלל ברי' ואפשר דתליא זה בפלוגתא דר' ששת ורבא בע"ז ס"ח ע"ב גבי עכברא בשיכרא דפליגי ר"ש ורבא אי אמרי' כיון דאסרה התורה עכברא המאוס גם הנותן טעם לפגם בשאר דברים ג"כ אסור כיון דחידוש הוא ורבא סובר דאין לך בו אלא חידושו דדווקא בעיני' אסור דבכל חידוש ס"ל רבא כן אם נוכל למעט החידוש ממעטי' כמו בעד זומם דס"ל לרבא בסנהדרין כ"ז דמכאן ולהבא רק נפסל דאין לך בו אלא חידושו המוכיח וא"כ ה"נ אם נסרח אח"כ יותר איכ"ל דאין לך בו אלא חידושו ואני מסתפק לפמ"ש הפרמ"ג ביו"ד סימן ס"ה במ"ז סק"ד בגיד הנשה דקיי"ל דאין בו טעם וחידוש הוא לא מצרפין בכדי אכ"פ ובעי' דווקא שאכל ביחד וא"כ הה"ד בשרצים המוסרחים וכיון דאין מצטרפין בכדי אכילת פרס א"כ לא שייך חזי לאצטרופי וח"ש בכה"ג גם לר"י שרי ובזה יש ליישב קו' הר"ן על לשון רש"י בע"ז ס"ט דפי' על האי עכברא דאימרטוטי אמרטוט דיש לחוש לכעדשה מן השרץ הקשה הר"ן הא בלא"ה ח"ש אסור ולהנ"ל א"ש דבדבר מאוס איכ"ל ח"ש מותר וגם יש ליישב בזה בשבועות דף כ"ב גבי נזיר בחרצן דאמרי' אהתירא קמשתבע א"ש אפילו לר"י וגם הי' אפשר ליישב קו' התוס' בשבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי דהקשו הא לר"י ח"ש אסור מה"ת ולהנ"ל בשקצים ורמשים דמסתמא הם מוסרחים כמ"ש התוס' עצמן שם בד"ה משכחת לה כדרבא וכו' לא מצטרפי בכאכ"פ ל"ש חזי לאצטרופי לדעת הפרמ"ג שם ונוב"י מה"ת סי' מ"ג דפירשו חזי לאצטרופי בכאכ"פ לשווי' כזית לכך אסור ח"ש א"כ איכ"ל דזה קו' הגמ' דלמה איצטרך לר"י לאוקמי בכולל דברים המותרים הול"ל פשוט כולל כיון דנשבע על נו"ט שקצים ורמשים וסתם שרצים הם מאוסים וח"ש מותר בהם וא"כ אי מפרש ח"ש לרבנן ולר"ע בסתם הוי כולל אפי' בלי דברים המותרים ופריך שפיר לר"י אמאי לא אמר כר"ל דהיינו שישאר בתירוצו של כולל אלא שלא יצרך לומר כולל דברים המותרים אלא דממילא הוי כולל אם יפרט ח"ש ושקצים ורמשים ח"ש מותר לפי' הנ"ל וחל על נבילות משום כולל כן איכ"ל לפי סברת הפרמ"ג הנ"ל:
אמנם גוף הסברא של הפרמ"ג לדעתי אינה מוכרחת אפילו בג"ה ובשרצים נראה דמצטרף בכאכ"פ חוץ מלגבי אמה"ח לרמב"ם ולרש"י חולין ק"ג ע"ב ד"ה מאי היא וכו' דמזה רצה הפרמ"ג ללמוד לגיד ולענ"ד אין הנדון דומה לראי' דבשבועות כ"ב ע"ב גבי שבועה שלא אוכל עפר איכ"ל דחייב בכל שהוא כיון דאינו ראוי לאכילה מה לי כ"ש מה לי כזית וא"כ אדרבה בגיד ושרצים וכיוצא בהם דלא מתאכלי הוי לן לומר דשיעורן בכ"ש דמלשון אכילה בדבר שאינו ראוי לאכילה לפי הש"ס אינו מוכרח דבעי' כזית רק דהלמ"ס הוא דחידשה לן דבעי' כזית א"כ אין לך בו אלא חידושו דווקא בלא אכל אלא כ"ש אבל אם אכל תוך כדי אכילת פרס כזית בוודאי ראוי לומר דחייב דהרי אפילו על כ"ש הי' ראוי שיתחייב ולכאורה קשה על פירש"י באמה"ח אמנם באמ"ה א"ש דשם כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר ויש אברים מן החי שאין בהם עצמות כלל ובוודאי לא תאכל הנפש עם הבשר כוונתו כזית דהא ראוי לאכילה הכל אלא שהלמ"ס חידשה לן שאם יש משהו גידין ועצמות באבר ההוא והם משלימים לכזית ג"כ חייב לכך שפיר אמרי' דזה הוא החידוש דסגי במשהו בשר גידין ועצמות לכך אמרי' דאם נחלק לא מצרפין דאין לך בו אלא חידושו דמסברא הוי אמרי' דבעי' אבר שלם כמ"ש התוס' בחולין צ"ו ע"ב ד"ה ור"י והצירוף הזה הוא חידוש דסגי במשהו בשר גידין ועצמות לכך סברו רש"י והרמב"ם דאין לך בו אלא חידושו דווקא באכל כזית בב"א אבל אם אכל משהו משהו בתוך אכ"פ אין מצטרף אבל בגיד הנשה ושרצים המוסרחים מסברא לא הי' צריך כלל כזית והא דבעי' כזית הוא חידוש בוודאי אמרי' תוך אכ"פ מצרפין כנלע"ד וראי' לזה מדברי תוס' הנ"ל:
פ' תזריע