מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קנח
והיא להרמב"ם ל"ת פ"ט. ולהרמב"ן היא מצוה קמ"ח ול"ת פ"ז
מל"ת שלא לאכול עוף טמא שנאמר ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו ובתורה לא נאמרו סימנים רק חז"ל אמרו כל הדורס טמא וכל שיש לו זפק וקרקבנו נקלף ואצבע יתירה הוא סי' טהרה ואפ"ה פרטה לנו התורה העופות טמאים ואמרו חז"ל מי שבקי בהן ובשמותיהן יוכל לסמוך עליהם ויודע שאינו מהם ומיניהם אז מותר לו לאכול וכבר הבאתי דברי הריב"ש דבבהמות ועופות טמאים לא אזלי' בתר רוב משום דכתיב בי' להבדיל והב"י הקשה אהרמב"ם והטור בסי' פ"ב שכ' דכל הבקי בהן ובשמותיהן ויודע שאינו מהם טהור וא"כ למה אמר ר"נ בחולין ס"ב כל הבקי בהן ובשמותיהן ובסי' אחד טהור הא בלא"ה כיון דבקי בהן ובשמותיהן ויודע שאינו מהם מותר אפילו אם נחתכו לו הרגלים או כיוצא בזה שאינו רואה שום סימן ואפשר דלרבותא נקט דלא מבעי' בנחתכו וכגון שאין יכול לבדוק הסימנים דאיכ"ל דרוב עופות הם טהורים ויש להם סימן שהכתוב פירט המיעוט אבל הבא בסימן אפשר דעופות כזה אינן רובם טהורים ולכך קמ"ל רבותא זה דאעפי"כ מותר דפרס ועזני' לא שכיחי ביישוב. והריב"ש שכ' דלא אזלי' בתר רוב הקשה עליו בעצמו א"כ מה מועיל דפרס ועזני' לא שכיחי ביישוב ותי' דלא שכיחי כלל וכלל ועל מיעוטא דלא שכיח אפילו היכא דכתיב והבדלתם לא חיישינן כלל ע"ז ובחי' אמרתי ליישב דברי הרמב"ם בפ"א ממ"א דין י"ז שפסק דעוף הבא בסימן אחד ואינו דורס וגם סימן אחד בגופו טהור משום דפרס או עזני' לא שכיחי ביישוב. והלח"מ הקשה ע"ז טובא עיי"ש ואמרתי דלהרמב"ם הי' קשה קו' הריב"ש הנ"ל דהא בעופות טמאים לא אזלי' בתר רוב וא"כ ניחוש למיעוטא וס"ל להרמב"ם דאמימר עצמו מיישב דמלבד סימן בגופו צריך ג"כ שאינו דורס וא"כ לתשעה עשר עופות אין לחוש דיש להם ג' סימנים בגופם ולעורב אין לחוש דלעורב יש ב' סימנים בגופם ולפרס ועזני' אין לחוש דיש להם סימן בגופם ואינו דורס לית לי' וא"כ למה ניחוש רק יש לחוש דילמא ברוב הימים יתברר הדבר דדורס כמו דנמצא בתרנגולתא דאגמא דדרסה ואז אפשר דשוב יש לחוש דהוי פרס ועזני' וזה קמ"ל אמימר דאין לחוש כיון דאתחזק דאינו דורס אית לן חזקה ורוב דפרס ועזני' אינו שכיחין כלל ביישוב והוי מיעוטא דמיעוטא ושוב לא חיישינן אפילו בעופות טמאים:
ב) והנה לדברי הריב"ש הנ"ל לכאורה אפ"ל בבצים דעופות טמאים גם הריב"ש מודה דאזלי' בתר רוב כמו שהקשה התוס' והר"ן בחולין דף ס"ג ע"ב ד"ה דילמא יעיי"ש אלא דלכאורה קשה מה הוכיח שם דסימני בצים לאו דאורייתא ולר"א דאמר שמונה ספיקות הן וכו' מה ראי' דילמא דווקא בעופות דלא אזלי' בתר רוב אז גם על סימני בצים לא סמכי' דהוי רק רוב ובעופות לא סמכינן על הרוב משא"כ בבצים שפיר איכ"ל דסמכינן ונראה דלק"מ כיון דשם ילפינן ביצי עוף טמא מקרא דואת בת היענה וא"כ דמיא בצים לעוף טמא דלא אזלי' בתר רוב וא"כ פריך שפיר ובזה מיושב קו' התוס' בחולין דף ס"ד ע"א בד"ה שאם ריקמה וכו' שהקשו למ"ל קרא דבת היענה תפ"ל כל היוצא מטמא טמא ולהנ"ל להריב"ש א"ש דבא ללמד דגם אצל בצים לא אזלי' בתר רוב. ועפי"ז כיון דתוס' הנ"ל בחולין ע"ג והר"ן ושאר הראשונים הקשו בבצים נזיל בתר רוב עכ"ח דלא סבירא להו כשיטת הריב"ש וס"ל דגם בבהמות ועופות טמאים אזלינן בתר רוב:
ג) והנה בפ' ראה כתיב ג"כ כל צפור טהורה תאכלו ודרשי' אותו על הצפור של מצורע השחוטה לאסור באכילה ועיין במנ"ח שהאריך בזה אי גם ח"ש בכלל, ולפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה וכבר הבאתי אותו לעיל ובחי' בסוגיא דח"ש הארכתי בזה דלפי הטעם שי"ל דעל פחות מכזית הוי שלכד"א ולא נקרא אכילה אא"כ דעתו להשלים ובכה"ג באמת חייב כדאי' בירושלמי וא"כ לפי זה הסברא נ"ל דגם הפרמ"ג מודה אפילו בלאו הבא מכלל עשה שלא כדרך אכילתן בוודאי מותר דהרי כללא כייל בפסחים כ"ד כל איסורים שבתורה אין איסור מה"ת שלכד"ה וגם בגוהרקי דערלה דר"ה שייף לברתי' דאמר מידי דרך הנאתן קעבידנא ובערלה כתיב עשה וערלתם ערלתו ערלים שלש שנים יהי' לכם ערלים ואיכא עשה ואפ"ה שלכד"ה מותר כן נראה לי: