אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קמג

מצוה קמב

והיא להרמב"ם ל"ת ע"ח. ולהרמב"ן היא מצוה קל"ה ול"ת ע"ו.

מל"ת שלא להותיר מקדשים לאחר זמנם שנאמר לא יניח ממנו עד בוקר והרמב"ם מביא על איסור זה הקרא דלא תותירו הנכתב בפ' אמור והמנ"ח דקדק עליו ולפמ"ש למעלה במצוה ח' וכפי הנראה דגם הרמב"ם סובר דגם על כ"ש איכא לאו דלא תותירו לכך איכ"ל דנקט לא תותירו אפי' בכל שהוא ובפרט כיון דאיכא יתורא דקרא ועוד נראה מל"ת מוכח דאם הקרבן בשותפת כל החבורה מחוייבת להזהר שלא ישאר נותר ובמנ"ח לעיל מצוה ח' כ' דגם בפסח עובר גם בלאו זה דלא תותירו דכתיב בשאר קדשים בלאו הכללי ולפמ"ש הבה"ז בזבחים ל"ו בפי' התוס' רע"א ד"ה תרי קראי דאיכ"ל דחד מחברי' לא גמר ואי הוי כתיב רק בשאר קדשים דנאכלים לכהפ"ח יום ולילה איכא לאו דל"ת אבל פסח דאינו נאכל אלא בלילה הו"א דלא יעבור על ל"ת ואיצטרך קרא בפ"ע ואם כן אפשר דבפסח אינו עובר על לאו כללי אע"ג דבזבחים שם מקשה תרי קראי ל"ל ומזה מוכח דגם מלאו הכללי יש ללמוד מ"מ לפמ"ש הטה"ק שם עיקר הלימוד משינוי הלשון דכתיב לא יניח וכו':

ועיין בחינוך שביאר טעם האיסור של לא תותירו הוא משום בזיון קדשים שעי"ז שאם יותירו אפשר יבא לידי סרחון וכיוצא בזה ולפי דבריו אפשר להסביר מה שהבאתי לעיל במצוה ח' הפלפול של הח"צ והצל"ח אי גם בפסהמ"ק איכא לאו דלא תותירו דכיון דמשום בזיון קדשים אפילו בפסול איכא בזיון והרי מטעם זה ציוותה התורה ג"כ באש תשרף וכ' המפרשים דהוא משום דלא יבא לידי בזיון אלא דזה לכאורה תליא אי דרשי' טעמא דקרא או לא ואני כתבתי במק"א אפילו מאן דלא דריש טעד"ק היינו שאין לסמוך על טעמא דקרא אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וברמב"ם עצמו יש סתירה בזה אי פסק כר"ש ועיי' בלח"מ פ"ג ממלוה ולוה ומטעם זה אמרתי ליישב הא דפסק הרמב"ם בפי"ח מפסהמ"ק דעל נותר אין לוקין עליו משום דהוי נתל"ע והקשה המל"מ למה לא כ' הטעם משום דהוי לאשאב"מ שהוא כולל טפי ולהנ"ל אמרתי דאיכ"ל לפמ"ש הרמב"ם דהמקדיש בעל מום לוקה ואע"ג דלא הוי בי' מעשה וכ' במורה ח"ג סי' מ"א משום בזיון קדשים לוקה אפילו בלית בי' מעשה ונראה דיליף זה מהא דאמרי' בתמורה דף ג' דילפי' מוהפלא ה' את מכותך וכו' ליראה את ה' הנכבד וכו' דעל שבועה ומוציא ש"ש לבטלה לוקה אף בלית בי' מעשה משום דאיכא בזיון השם והה"ד בכל הנקרא שמו של הקב"ה עליו ומבזה אותו איכ"ל דלוקה ולכך מקדיש בע"מ איכא בזיון ולוקה וא"כ הה"ד בלאו דלא תותירו שכ' החינוך דאיכא משום בזיון קדשים לוקה אפי' אין בו מעשה ולכך נקט הרמב"ם הטעם דפטור משום נתל"ע. ומש"כ התוספת בזבחים צ"ז ע"ב ד"ה ניתי וכו' דכשתבא לילה לדחי עשה לל"ת אשר דחקו המפרשים בו נראה דתוס' קאי לחזקי' דס"ל בזבחים נ"ו ע"ב דבלילה עדיין אינו נותר אלא פסול וא"כ אין בו כרת או י"ל דתוס' שם קאי לדעת הנזכרת בתוס' ע"ז דף ס"ז ע"ב דס"ל דלא אהדרי' לאיסורא קמא ובטכ"ע לית בי' אלא לאו הבא מכלל עשה וה"נ בקדשים דכתיב יקדש לס"ד לית בי' אלא איסור לאו וא"כ עכ"ח כאן גילה התורה דאין עשה דוחה ל"ת דל"ל משום כרת הא בטכ"ע לית בי' כרת אמנם כ"ז שהוא היתר איכ"ל דהיתר בהיתר אינו בטל וכדעת הר"ן אליבא דחכמים דר"י בנדרים דף נ"ב ולכך כ' התוס' מ"מ כשתבא לילה ויהי' איסור ובטל וליכא רק לאו ולידחי ועכ"ח דגז"ה הוא וא"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה