אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קלז

מצוה קלו

והיא להרמב"ם מ"ע ס"ב. ולהרמב"ן היא מצוה קל"ב ומ"ע נ"ט.

מ"ע שיקריב הכה"ג בכל יום עשירית האיפה מחציתה בבוקר ומחציתה בערב שנאמר זה קרבן אהרן ובניו ומהאי קרא ג"כ ילפי' מנחת חינוך שכהן שלא הקריב מעולם צריך שיקריב מנחת חינוך ולדעת הרמב"ם פ"ה מה' כלי מקדש דהוא שוה לענין השיעור עשירית האיפה וג' לוגין למנחת חביתין ובשאר עניינים רק דכה"ג מחלק מחציתה בבוקר ומחציתה בערב משא"כ מנחת חינוך והמעיי"ח הקשה למה לא נמנה זה לב' מצות והנה לדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל במצוה ז' שס"ל דאם ב' מצות באים מכתוב אחר לא נמנה לב' מצות א"ש, אלא לפי שיטת הרמב"ן י"ל לפמ"ש החינוך בטעם מצוה זו נראה דשניהם ענין אחד כי הקרבן חינוך הוא בא לעוררו ולהתעלות בקדושה שיהי' ראוי להקריב קרבנות וכן גבי כה"ג דבו תלוי' כפרת כלל הישראל וצריך לעלות בקדושה יתירה לכן נתנה לו התורה קרבן בפ"ע בכל יום כדי לעוררו על ככה וא"כ מנחת חביתין עם מנחת חינוך הם ענין אחד בוודאי גם הרמב"ן מודה בענין אחד דאינו נמנה לב' מצות כמו גבי כיבוד דכתיב כבד חת אביך ואת אמך הם רק מצוה אחת גם אליבא דהרמב"ן וכיוצא במצות כזה ולכך א"ש דלא נמנה מנחת חינוך וחביתין לב' מצות, ומטעם זה ס"ל להרמב"ם ג"כ דשיעור הקרבן בשניהם שוה כנ"ל ונראה שהרמב"ם הוכיח כן מסוגיא דברכות דף ל"ז ע"ב דיליף ר"י דחביצה אם יש בהם פירורים כזית מברך המוציא ואם לאו אינו מברך המוציא והביא ראי' מהא דאם בא כהן להקריב קרבן מנחת חינוך מברך שהחיינו ואם אכלו מברך המוציא כן פירש"י ומוקי לה בכזית עיי"ש ומוכיח ר"י משם דאם יש בה פירורין כזית מברך המוציא וגוף הדבר שם כבר הקשו והאריכו תר"י וגם בצל"ח שם מה עיין חביצה למנחה אמנם אם נימא כפירש"י דמיירי במנחת חינוך ומ"ח צריך להיות לדעת הרמב"ם כדין חביתין דצריך להיות נעשית בעשירית האיפה וג' לוגין היינו שלש בשמן ואח"כ חונטה ברותחין ואח"כ תפינה ושוב מטגנו בשמן וא"כ צריך לעשות במ"ח ג"כ הכי ולפי"ז לפירש"י דמיירי הברייתא במ"ח ואמר וחם אכלן מברך המוציא הא כשמטגנו בשמן מבשל לי' ואמאי יברך המוציא אלא משום דאית בי' כזית פירורים ושפיר הוכיח ר"י דינו דבחביצה ג"כ דינא הכי ודמי שפיר חביצה למ"ח וראי' גדולה לשיטת הרמב"ם הנ"ל:

ב) והנה הרמב"ם פסק דפותתן לפתיתין ומבדיל והקשו עליו ממתני' דמנחות דמבואר דאינו מבדיל בחביתין ובת"כ יש ב' גירסות אי מבדיל ודעת ר"ש דאין צריך פתיתה כלל דלא כתיב בה פתות אותה פתים והמזרחי הקשה הא כתיב מנחת פתים ולענ"ד מכאן למד הרמב"ם דינו בפי"ג מה' מעה"ק דכ' דמעשה החביתין דמחציתה בבוקר ומחציתה בערב נאפה בפ"ח י"ב חנות מכל חצי עשרון וי"ו חלות והי' חולקין לשנים והקריב י"ב חצאין בשחרית וי"ב חצאין בערב והראב"ד חולק עניו שם ונראה דהרמב"ם יליף מכח קושי' הרא"ם הנ"ל איך ס"ל לר"ש דאין צריך פתיתה כיון דאין צריך קמיצה הא כתיב מנחת פתים אבל לדעת הרמב"ם ניחא דאפ"ה נקרא מנחת פתים שהרי מיד לאחר אפיי' הי' חולקין לשנים מסתמא בכך הי' נאפה שבקל יחלקו לשנים ולכך נקרא מנחת פתים וראי' לשיטת הרמב"ם:

והנה במנחות דף ע"ה במתניתין גבי מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לד' ואינו מבדיל ור' שמעון אומר מנחת כהנים ומכ"מ אין בהם פתיתה וכו' וכולן כזתים וזה אינו מובן והרע"ב פי' דלאחר שעשה פתיתין כזתים כופל כל זית לב' ושנים לד' והרמב"ם בפי' המשנה שם כ' וז"ל אמר רחמנא פתות אותה פתים ואמרו אותה שתים ולא פיתי' פתיתין ר"ל שאינו מפליג בפתיתה רק לא יהא פחות מכזית ואותה הפתיתה שהיא כזית כופל אותה עם ארבע ואינו מבדיל כדי שלא יהיה פיתי' פתיתין עכ"ל משמע מדבריו שס"ל הא דקאמר במתני' וכולן כזתים היינו כשחולק לא יחלק שיהי' פתיתה א' פחות מכזית ולכך אינו מבדיל שלא יהי' פיתי' פתיתין ואם אירע שלא נחלק מתחלה כשהתחיל לפתות לא נשאר בצד אחד אלא כזית אז כשפותתה לארבעה צריך שלא יבדיל כן נראה לי בכוונת הרמב"ם וא"כ יש ליישב כל הגירסות ועיין. ובזה מובן יותר דברי הש"ס בברכות ל"ז שמביא ראי' מזה בפתיתין כזית מברך המוציא כדלעיל כן נראה לי:

ולפי האמור למעלה דחביתין הן כעין מ"ח דעי"ז נעשה כה"ג ראוי לעיכובא א"כ איכ"ל דלכך ילפינן מקרא דדוחה שבת היינו מטעם זה כיון שעי"ז נכשר קרבנות ציבור למצוה מן המובחר לכל הפחות ובזה מיושב קו' התוס' פסחים ע' ע"ב דמקשי ואמאי גבי חגיגה דוחה שבת ואי משום דהוי קרבן ציבור הא ביומא דף נ' מסיק בגמרא על קו' דחביתין דתליא אי דוחה שבת בזמנו קבוע ולפי הנ"ל נ"ל אפילו במסקנא דתלי' בזמנו קבוע אבל אי אמרינן דזמנו קבוע דוחה אמרינן אפילו הכשר נמי דוחה ושפיר אמרינן דלזמנו קבוע צריך להיות עוד הכשר דהוי הכשר מצוה קרבן ציבור:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה