אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קלו

מצוה קלה

והיא להרמב"ם ל"ת ע"ה. ולהרמב"ן היא מצוה קל"א ול"ת ע"ג

ל"ת שלא לעשות שיירי מנחה חמץ שנאמר לא תאפה חמץ וכו' וחז"ל למדו מכאן לחייב על כל מעשה ומעשה דהוי לי' דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על כלו יצא ואע"ג דהכלל מיירי במנחה קודם הקטרה וכאן מיירי משיירי המנחה מ"מ הכתוב הקישן שנאמר חלקם נתתי מאשי ומשמע שהכתוב דימה והשווה שיריים למנחה עצמה ואם כן מ"ש אפילו דנקט ועכ"ח ללמד על כלו יצא. ומלשון הת"כ משמע כפי' המעיי"ח מכח דהאי חלקם כתיב לבסוף משמע דרישא דקרא קאי גם על המנחה ולא על שיריים דווקא:

ולי נראה בלא"ה מלשון הקרא דנקט לא תאפה חמץ ונקט הלאו על אפיי' ולכאורה קשה הרי אמרי' במנחות נ"ז ע"ב דבשעת אפיי' אין יכול לחמץ כלל כיון שהקרים פניו ולקודם לזה לא מקרי אפיי' וא"כ האיך נקט הקרא ל"ת חמץ ועכ"ח אע"ג שכבר הי' חמץ בשעת לישה נכתב הלאו שגם באפיי' עובר והיינו כדרש חז"ל לחייב על כל עשיי' ועשיי' ומחמץ אחר מחמץ חייב והכוונה כמ"ש בש"ג ס"פ שבועת העדות דהכוונה מחמץ אחר מחמץ היינו אם עושה מעשה חדש בדבר המחומץ כבר אבל לחמץ ב' פעמים אין זה ענין מחא"מ וכן כ' המנחת חינוך כאן. ומטעם זה קשה לי על הש"ס במנחות דפריך דלמא כולה לאו על השיריים קאתי ומשני מדלא כתיב חלקם לא תאפה ותפ"ל מדכתיב הלאו על האפיי' ובאפיי' שוב אינו נתחמץ ועכ"ח שכבר נתחמץ אפ"ה איכא לאו גם על האפיי' א"כ ממילא מוכח כיון דבשיריים חייב על כל עשי' ועשי' מכ"ש בגוף המנחה ונ"ל ליישב דהרי קודם קרימת פנים עדיין שייך חימוץ כמ"ש התוס' שם וקיי"ל כן באו"ח סי' תס"א וא"כ בשעת אפיי' שייך ג"כ חימוץ היינו קודם קרימת פנים וא"כ קשיא איך אמרי' שם במנחות נ"ז דבאפיי' לא שייך חימוץ אמנם כבר יישב זה בתויו"ט פ"ב דמעילה מ"ו דניהו דתנור כ"ש ומקדש אפ"ה כיון דכ"ש אינו מקדש אלא בראוי להם ואפיי' לא מקרי עד שיהיה קרימת פנים לענין לחה"פ ולכך קודם קרימת פנים לא נתקדש וא"כ איכ"ל זה דווקא בלחה"פ אבל בשיריים מיד כשבא לתנור כ"ש נתקדש קודם קרימת פנים ומשכחת לה שפיר חימוץ כנ"ל:

ב) והנה במנחות נ"ז מבואר דכל זמן שלא נתקדשה המנחה לית בה משום איסור חימוץ ולכך למ"ד מדת יבש לא נתקדשה בלחה"פ לא שייך חימוץ והרמב"ם דפסק שם בלחה"פ כר"ע דאית בה משום חימוץ כ' הלח"מ והמנ"ח דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דמדת יבש נתקדשה והתוס' שם הקשו דאע"ג דמדת יבש נתקדשה כדאיתא במגילה ט' במתני' דכל זמן שלא קרמו פנים בתנור לית בי' קדושת הגוף ולא מצינו בשום מקום דקודם קר"פ יהי' קדוש קדושת הגוף ולענ"ד בוודאי אפילו למ"ד מדת יבש נתקדשה מ"מ כיון דכ"ש אינו מקדש אלא הראוי להם ולענין לחה"פ אינו קדוש קה"ג אלא לאחר קר"פ לכך דין מקדשין משא"כ בשאר מנחה דאיכא מנחת סולת א"כ ראוי עכ"פ למנחה לכך מקדשין ולכן לר"ע דיליף מכל מנחה אשר תקריבו לה' לרבות לחה"פ ואיתקשי כל המנחות להדדי וא"כ אי מדת יבש מקדש אף מיד בשאר מנחות נתקדשו דאתקשי כל המנחות זל"ז ומצינו מנחה של סולת א"כ גם בלחה"פ נתקדש ושייך לומר גבי' שפיר אשר תקריבו לה' לא תאפה חמץ אף קודם קר"פ חייב משום חימוץ משא"כ אי אמרי' דמדת יבש לא מקדש א"כ לא מצינו בשום מנחה דקדוש דהא במנחה של סולת נמי מדת יבש אינו מקדש א"כ ליכא גבי' איסור חימוץ ומכ"ש גבי לחה"פ דוודאי לית בי' איסור חימוץ קודם קר"פ פריך שפיר בגמרא אי מדת היבש אינו מקדש גבי לחה"פ מי מצית אמרת דקדוש כנ"ל:

ג) והנה אמרי' במנחות נ"ג דלר"מ דס"ל נוקשה לענין חמץ לוקין עלי' גם לענין מנחות חייב על נוקשה ולר"י דס"ל בנוקשה בפסח אם אכלה אינו לוקה עלי' איצטרך קרא דמצות תהי' למעט נוקשה עכ"פ חמץ נוקשה גבי מנחות אסור ומזה הקשה התוס' בפסחים ל"ה ע"ב ד"ה מי פירות לפירש"י דס"ל דמי פירות בלא מים הוי נוקשה הא אמר במנחות דף נ"ז לריה"ג דמרבה מנחת נסכים לחימוץ הא מי פירות הוא ותי' דמגבלה במים וכשר ולרש"י מאי קושיא מ"מ הוא נוקשה לפירש"י עיי"ש ונ"ל ליישב קו' התוס' דהנה קיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי וכשם דאמרי' ח"ש בכמות ה"נ יש לומר ח"ש באיכות דראוי שיאסור מה"ת משום דאפשר שיהי' חמץ גמור וכעין שכ' הרמב"ם בפ"ח מהמ"א לענין חוטין וקרומין של חלב דאסורין מה"ת מידי דהוה אח"ש והיינו ח"ש באיכות וא"כ ה"נ שיאור ראוי שיהי' אסור משום דחזי לאצטרופי ואע"ג דאיכא קרא לר"מ אפילו למלקות מ"מ איכ"ל דבעינן חזי לאצטרופי וכל שיאור חזי להיות חמץ גמור ולכך אסרה התורה וכן בנילוש במי פירות לשיטת רש"י דמ"פ עם מים הוי חמץ גמור שפיר שייך חזי לאצטרופי וכ"ז אי רשאי לגבלה במים אבל אם הי' הדין במנחת נסכים שאסור לגבלה במים ואם גבלה במים פסול א"כ ניהו דבשאר מנחות או לענין פסח נוקשה דמי פרות מה"ת אבל גבי מנחת נסכים דלא שייך חזי לאצטרופי דממ"נ אם יגבלנה במים תהי' פסולה ושם דרשי' דווקא במנחה כשירה יש איסור לחמצה ואם לא יתן מים לא יהי' משכחת חמץ גמור וא"כ לעולם לא משכחת לה חימוץ גמור גבי מנחת נסכים ולא שייך חז"ל וא"כ בכה"ג נוקשה מותר ומיושב קו' התוס' דלפי סק"ד דסבר דאסור לגבלה במים הי' סובר דנוקשה אינו פסול למנחות ולכך משני דמגבלה במים וכשירה וא"כ אפילו אינו מגבלה עובר מה"ת לר"ש משום נוקשה וא"ש:

ד) ובגוף הפלוגתא אם נוקשה דמי פירות הוא מה"ת לדידן דקיי"ל באו"ח סי' תמ"ז דנוקשה דשיאור דרבנן כבר פליגי האחרונים הנוב"י בסי' כ"ב סובר דגם נוקשה דמי פירות דרבנן והשעה"מ והמקו"ח בסי' תמ"ב ס"ל דנוקשה דמי פירות דאורייתא וחלקו על הנוב"י ומסברא הי' נראה כהנוב"י דממ"נ כיון דאינו חמץ גמור לא נגמר החימוץ במי פירות ומ"ש משיאור דלא נקרא חמץ כיון שלא נגמר חימיצו ואפשר הטעם בשיאור משום דאין דרך אכילתו בכך או שאין מחמיצין כלל או שמחמיצין אותו לגמרי וא"כ במי פירות שדרך אכילתו בכך שפיר איכ"ל דלכ"ע הוי דאורייתא אלא שלפי"ז קשיא לי איך נוכל למילף מנחות מחמץ בפסח דילמא שאני בחמץ דעלמא דעומד לאכילה לכך שיאור דרבנן שאין דרך אכילתו בכך משא"כ במנחה שאינו עומד לאכילה אפשר דהוי דאורייתא וצ"ע ואין כאן מקומו:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה