מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קלד
והיא להרמב"ם ל"ת ע"ד ולהרמב"ן היא מצוה קכ"ט ול"ת ע"ב.
מל"ת שלא לכבות אש המזבח שנאמר לא תכבה ולרש"י בחומש המכבה עובר בב' לאוין ולרמב"ם עובר רק בחד לאו ולדברי שניהם אינו נמנה רק למ"ע אחת דכפילות הלאו אינו גורם למנין להרבות אותו כמ"ש הרמב"ם בשורש ט' אמנם הרמב"ן בחומש מפרש דחד לאו למכבה גחלת וחד לאו על הכהנים אם התעצלו לקיים האש עברו מלבד העשה דלעיל גם לית ולפי"ז הי' ראוי שימנה לב' מצות ל"ת נפרדין זה מזה אמנם במנין המצות לא מנה כן וצ"ל שחזר בו עפ"י הת"כ דיליף מלשון לא תכבה אינו לשון ציווי אלא בא ללמד לא תכבה אף במסעות ולאו שבא להשלים ענין ללמד אינו נמנה בפ"ע ולא לוקין עליו בפ"ע כמו בלבישת כלאים כמ"ש הרמב"ן בשורש ט' והפלוגתא בת"כ נראה דר"י דרש תמיד ואפילו בשבת לא תכבה אפי' במסעות הי' האש קיים במזרח ולא יכבה וכופין עלי' פסכתר אמנם ר"ש סובר דמסעות מדשנין ולא הי' האש קיים על המזבח כדיליף מקרא ודשנו את המזבח וסובר דלא תכבה בא ללמד על שבת וזה שאמר ר"ש בת"כ אף בשבת ובמסעות מדשנין וגם נראה שפי' אף בשבת לא קאי שאף בשבת מדשנין ולא אף בשבת ר"ל לא תכבה אף בשבת ואפילו במסעות הוא דיבור בפ"ע במסעות מדתנן לאפוקי מדר"י והא דאיצטרך לא תכבה אפילו על שבת אע"ג דכבר למדו מתמיד אפשר דסובר ר"ש דתמיד בא כמו שדרשו רז"ל ביומא מ"ה ע"ב על האש המנורה עיי"ש וכן משמע הפלוגתא במדרש רבה פ' במדבר ובס' קרבן אהרן ובמעיי"ח לא פירשו כן הפלוגתא ואפשר דהאי לא תכבה השני הוא הבטחה כמו שמנו רז"ל בפ"ה מאבות בנסים שנעשו בבהמ"ק שלא כבו הגשמים אש המזבח וזה לא תכבה:
ב) וקיי"ל בזבחים צ"א דאפילו כבה רק במקצת איכא לאו ואפי' במקום מצוה וברא"ש ס"פ שמונה שרצים כ' דלדעת הערוך אע"ג דס"ל דפס"ר דלא ניחא לי' מותר היינו דווקא בשבת וביו"ט דמלאכת מחשבת אסרה תורה משא"כ בשאר איסורין והביא ראי' מזבחים צ"א דאמר שמואל מזלף יין על גבי אישים ופריך והא קמכבה ואע"ג דלא ניחא לי' כיבוי וכבר תמהו ע"ז כל האחרונים דהביא ראי' מהמקשן והרי מהתרצן יש להביא ראי' בהיפך דמשני כר"ש דאינו מתכוון מותר ואע"ג דלהרא"ש וסייעתי' הנ"ל הוי פס"ר והיותר תימה שהרא"ש בפ' הבונה דף ק"ג הביא הערוך וראיותיו והביא מסוגיא דזבחים ראי' מהתרצן להערוך ועוד תמי' לי דהרי הר"ן והרמב"ן הביאו ראיות הערוך משבת קל"ג גבי בשר אפי' יש שם בהרת יקוץ ופריך ואי איכא אחר משום דהוי פס"ר דלא ניחא לי' ועוד הביאו ממשנה דכלאים מוכרי כסות מוכרין כדרכן עיי"ש וכל הנך בשאר איסורין מיירי ואפי"ה הביאו דלהערוך א"ש והנה על קו' הראשונה דמתרצן מוכח איפכא נאמרו כמה תירוצים הבה"ז תי' שם בזבחים דלפי מה דמתרץ מעיקרא כיבוי במקצת או כיבוי במקום מצוה שרי אלא דהקשה ע"ז דמוכח מברייתא דגם כה"ג אסור וע"ז תי' הא ר"ש הא ר"י מ"מ לא חזר מתי' הראשון ואיכ"ל טעמי' דר"ש דמותר אפילו בפס"ר הוא משום דאיכא תרתי דאיכא מצוה וגם אינו מתכוון עיי"ש וע"ז תמה עליו הצ"ק דא"כ מאי פריך שם על שמואל למימרא דשמואל כר"ש ס"ל וכו' ומאי קו' דלמא דווקא זילוף יין דאיכא תרתי ס"ל כר"ש עיי"ש וקו' זו אמרתי ליישב דלפי מה דנראה לי להסביר סברת הבה"ז דהנה ר"פ לולב הגזול בתוס' ל' ד"ה משום מסיק דנהי דקיי"ל מהב"ע לא חשיב מצוה מ"מ כך היא הכלל דאם המצוה אפשר דתעשה בלי העבירה אלא דהוא עשאה עם עבירה לא מקרי מהב"ע ויוצא במצוה אבל אם א"א דתעשה המצוה אלא בעבירה וא"כ גרמה עבירה את המצוה בכה"ג אמרי' מהב"ע לא חשיב מצוה עיי"ש בסוף הסוגיא דגם שמואל ס"ל רק ביו"ט שני לא ס"ל מהב"ע והנה הא דאמרינן בשמעתין דזבחים דאיכ"ל במקום מצוה מותר אין הכוונה משום דעדל"ת דאי שייך עדל"ת פשיטא דשריא ולא צריכא לצרוף משום דהוי דשא"מ והנראה דשם לא שייך דוחה ל"ת משום דהוי ל"ת במקדש ואמר רבא בזבחים צ"ו דאין עשה דוחה ל"ת במקדש וא"כ כיון דאינה נדחת א"כ אם הי' הדין דדשא"מ אסור לא הי' המצוה כלל מצוה דהוי מהב"ע וא"כ כל ההיתר תלוי' רק בדשא"מ ולא שייך תי' הבה"ז דיש תרתי אמנם זה לר"י אבל לר"ש דדשא"מ מותר וא"כ אם מזלף בטיפין דקין אין כאן פס"ר כתי' רש"י שם ואיכא מצוה ואין כאן עבירה וא"כ משכחת לה מצוה בלא עבירה וא"כ לא הוי מהב"ע ונשארת המצוה אפילו אי עשה פס"ר וזילף בטיפין גסין ושוב איכ"ל כתי' הבה"ז דמצרפין הנך תרתי בהדי הדדי וא"כ פריך שפיר על שמואל למימרא כר"ש ס"ל דאי כר"י ס"ל לא משכחת מצוה כלל ועיי' בחי' מרן בעחת"ס זצ"ל הנדפסים אצל רמב"ן על קידושין שכ' דלפירש"י צריך דווקא לזלף ע"ג אש דאי מזלף ע"ג עצים או אברים לא מקיים עשה וא"כ כיון דלא משכחת מצוה בלי עבירה הוי מהב"ע ואין כאן צירוף תרתי ועכ"ח דשמואל כר"ש ס"ל ופריך שפיר: