מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קלג
והיא מ"ע ס' להרמב"ם. ולהרמב"ן מצוה קכ"ח ומ"ע נ"ז
מ"ע להבעיר אש על המזבח תמיד שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח ועיי' ברמב"ן בחומש שהוא מ"ע של קיום האש והמעיי"ח רצה לומר לפי"ז דזה המ"ע תליא בפלוגתא ביומא דף מ"ה אי ג' מערכות היו דלר' יוסי הוא דבעי מערכה ג' של קיום האש אבל לר"י לא בעי ועוד דקדק ששם בש"ס לא יליף מהאי קרא אלא מהאש על המזבח ונראה לי דלכ"ע מ"ע הי' לקיים האש אפילו אם לא יצטרכו לצורך קרבנות וע"ז בא המצוה ג"כ של שני גזירי עצים בבוקר ושנים בערב והכל לקיום האש ולכך הביאו מקרא זה שאם אמנם כל הפרשה בא ללמד מזה מ"מ זה המקרא מבואר יותר בפי ובפרט ממה שבא בו הלשון תמיד ודרשו חז"ל תמיד ואפילו בשבת וא"כ עכ"ח שהוא מ"ע בפ"ע דלצורך הקרבנות כבר ידענו מבמועדו אמנם מצד המ"ע לא הי' החיוב לעשות מערכה בפ"ע ופשוט לענ"ד שאם עשה רק מערכה אחת קיים המ"ע רק למדו חז"ל מיתורא דמצוה מהל"מ לעשות לכל אחד מדור וזה ג"כ כוונת הרא"ם דסובר דמצוה של קיום אש הוא השני גזרי עצים והמל"מ הקשה עליו ולענ"ד כמ"ש. והמנ"ח הקשה על לשון חינוך שכ' שאם לא עשה הממערכה ג' בטלו מ"ע והקשה דהא קיים מ"ע במערכות ונראה דגם החינוך מודה דעיקר מ"ע הוא על המערכה הגדולה אלא שהזהירה לן התורה שלא לסמוך על חד מערכה ולומר תוקד אש בוודאי אלא יעשה ב' מערכות וס"ל כמ"ד תרי זימני הוי חזקה ולכך הזהירה התורה שיעשה עוד מערכה שאז מיד בשעת הדלקה יהיה מוחזק לן שיתקיים האש ולא יתבטל וזה נראה דיליף מלשון תמיד כדלעיל שמיד בתחלה יהיה בחזקת שיבעיר תמיד לכך ס"ל דאם לא עשה כן בטלו מ"ע זו. ואפשר טעמא דרש"י והחינוך דמפרשי אש תמיד קאי על המערכה של קיום האש משום דדרשינן בזבחים דף צ"א דלא תכבה קאי על כיבוי במקצת אע"ג שנשאר עוד מערכות על המזבח כדי להפליג ולהרבות אש על המזבח לכך מפרש רש"י דהאי אש תמיד קאי ג"כ על ריבוי אש: