אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קיד

מצוה קיג

והיא להרמב"ם ל"ת ס"ז. ולהרמב"ן מצוה קי"א ול"ת ס"ה

מל"ת שלא לאכול בב"ח שנאמר לא תבשל ג"פ ודרשו חז"ל א' על איסור אכילה וא' על איסור בישול וא' על איסור הנאה ואפ"ה לא נמנה הנאה לל"ת בפ"ע כמו שביאר הרמב"ם במנין המצות סי' קפ"ז משום שהנאה בכלל אכילה ונראה כוונתו כמ"ש הרמב"ם בנקודה הנפלאה בפי' המשנה בכריתות דף י"ד דהנאה לא מיקרי איסור מוסיף דאם אין איסור אכילה אין איסור הנאה כי אם בהקדש דאסור בהנאה מצד עצמו אפי' במידי דלא שייך אכילה ובפלתי סי' פ"ז הסביר כיון דהקדש פשטה על הבשר איסור הנאה ולכך חל גם על חלב ובזה יש ליישב לשון רש"י דבחולין פרש"י דהנאה מקרי איסור מוסיף ובשבועות כ"ד פרש"י דמוקדשין מיגו דאקדשי' הוי איסור כולל ולפלתי הנ"ל ע"י הכולל נעשה איסור מוסיף והטעם המלך בפי"ז מאיסורי ביאה כ' משו"ה הקדש שאני משום דחל אפי' במידי דלית בי' אכילה ולפי"ז בשור הנסקל וכיוצא בו להפלתי מקרי איסור מוסיף דעצמות וגידים גם בשור הנסקל אינם אסורים ולי נראה להסביר דברי הרמב"ם בפי' המשנה ע"ד שכ' במנין המצות הנ"ל דכל הנאה הוא משום סרך אכילה אלא דאכילה הוא הנאה גדולה ושאר הנאות מקרי רק הנאות קטנות שהחמיר הקב"ה ואסר אפי' הנאות קטנות אבל כולם משום הנאות גדולות אפילו היכי דכתיב לא יהנה ולכך בעי' גם לענין הנאה שיעור כזית למ"ד דלוקין על הנאה והצל"ח בסוגיא דחזקי' ור"א מסתפק היכי דכתיב לא יהנה אי שיעורי' בכזית ולענ"ד כמ"ש דעיקר איסור הנאה משום אכילה הוא וא"א דיהא עדיף מיני' ולכך במוקדשים שיעור הנאה בש"פ ושיעור אכילה בכזית עיי' במל"מ ר"ה מעילה מהיכא ילפי' זה ולכך כ' הרמב"ם דלגבי הקדש אינו הנאה מצד אכילה ולכך מקרי איסור מוסיף אבל בשאר איסורין הנאה רק משום סרך אכילה ולכך א"א לומר הואיל והנאה חל יהי' חל גם אכילה הא הנאה גופא לא נאסר אלא משום אכילה:

ובזה נתיישב לי מה דקשה על הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דחלב בחלב לא מקרי איסור מוסיף דאם אין אכילה אין הנא' ומזה למד בדג"מ ביו"ד סי' פ"ז דלהרמב"ם חלב בחלב אינו אסור בהנאה ולי צ"ע דהרי אמרי' ביבמות ל"ב ע"ב דאפילו אין אחע"א מ"מ נ"מ לקברם בין רשעים גמורים דהאיסור חל עליו אלא דאין עונשין ואע"ג דר"ש פליג התם הא קיי"ל בעירובין מ"ו ע"ב דר' יוסי ור' שמעון הלכה כר"י ואיך נימא דחלב בחלב מותר בהנאה הא שם איסור עליו אמנם להנ"ל א"ש בוודאי גם להרמב"ם אסור בהנאה ואסור באכילה משום בב"ח ומ"מ אי אפשר לקרותה איסור מוסיף לענין לענשו דהרי עונש על הנאה אינו אלא משום סרך אכילה ואם אין עונשין על אכילה משום בב"ח כ"ש דאין עונשין על הנאה עיי' בחת"ס סי' צ"ב הסכים ג"כ לדינא דחלב בחלב אסור בהנאה ועיי' בצל"ח פסחים מ"ה במתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה שפלפל ג"כ בזה:

ב) והנה בב"ח קיי"ל חתיכה עצמה נ"נ וחייב על כל כזית וכזית וחצי זית בשר עם חצי זית חלב מצטרפין אפי' שלכד"א והנאתן אסור אפ"ה אם נפגם ואינו ראוי לגר פקע מני' האיסור כיון דאמרו חז"ל הראוי לגר קרוי נבילה ושאינו ראוי לגר לא מקרי נבילה הה"ד שאינו קרוי בב"ח ובפלתי סי' פ"ז משמע דנטלפ"ג הוי רק כשלכד"א והיכא דשלכ"א אסור נטל"פ נמי אסור ולענ"ד הדבר קשה באמת לשון הרמב"ם בפ"ה מיסוה"ת שכ' שאם עירב דבר מר בתוך המאכל מקרי ג"כ שלכד"ה ובוודאי נפגם המאכל עי"ז אפ"ה קרי לי' שלכד"ה עכ"ח צ"ל דוודאי אם הדבר מצד עצמו נפגם ונסרח בהא אמרי' דאינו קרוי נבילה והה"ד דאינו קרוי בב"ח אבל אם דבר אחר גרם לה לפגמה ואם הי' כאן קפילא מומחה שהי' אפשר להפריד הדבר מר ממנה הי' הדבר מצד עצמו משובח בזה עדיין לא אבד שמו שם האיסור והוי רק שלכד"א ובדבר דלא כתיב בי' אכילה ואסור שלכד"ה גם בכה"ג אסור. הפלתי הקשה דבב"ח נמנה בסוף תמורה מן הנקברים ומסיים שם דאפרן אסור משמע דגם בב"ח אפרן אסור ואמאי הרי הש"ך בסי' ק"ה סקי"ז כ' דאם נפרד הבשר מן החלב אינו אסור וא"כ אמאי אפרן אסור הא אז וודאי לא הוי בי' בליעת בב"ח ולענ"ד כבר כ' הפנ"י בפסחים כ"ז דהא דגחלן ואפרן אסור הוא רק מדרבנן ועכ"ח דגזרו אטו אם לא יהי' אפר עדיין דהיינו שישרף אותו ויבשל אצלו דהיכי דאפרן מותר אמרי' אין שבח עצים בפת דשלהבת בא מחמת משהו הנשרף והוי כאפר ובאמת אם ישרוף אותו הרי הוא עובר משום לא תבשל כיון דהבישול אסור ולכך אמרו חכמים דדינו לגמרי כנקברים וגם אפרן אסור דאם נאמר אפרן מותר יסבור שהוא מהנשרפין:

ג) ר' אשי בחולין קט"ו יליף איסור בב"ח מקרא דלא תאכל כל תועבה ופליגי הפוסקים אי קיי"ל כר"א בהא או לא ולכאורה ק"ל לר"א מנ"ל בש"ס בחולין ובפסחים ללמוד טכ"ע מבב"ח הא רש"י בחולין שם פי' הא דבב"ח מקרי טעמו ולא ממשו היינו לאחר שנסתלקו אבל בעודם תרוויי' בהדי הדדי נראה מדברי רש"י דנקרא ממש וא"כ האיך מדייק מכאן דטכ"ע דאורייתא דילמא לאו דאורייתא והא דאסור משום דנעשה בו תועבה ובאמת רש"י בחולין ק"ח כ' הילפותא למ"ד דילפי' בב"ח מג"פ לא תבשל ואסרה התורה האכילה והנאה לאחר שנתבשל ונסתלק זה מזה וקרי לי' הכתוב בב"ח מוכח דהטעם נקרא ג"כ בב"ח ומזה דייק שפיר טכ"ע אמנם לר' אשי עדיין קשה ונראה דגם לר"א שפיר הילפותא דהרי מסיק רבא שם דילפי' מלא תבשל דדרך בישול אסרה תורה דהיינו שהחלב כ"כ מרובה או הבשר כ"כ מרובה שאין ס' כנגדו והיא גופא תיקשי אם טעם לא הוי כעיקר מה לי אם יש ס' או אין ס' הא אפילו אם אין ס' ואיכא טעם נמי אינו כעיקר ועכ"ח דטכ"ע ושפיר ילפי' מיני' דטכ"ע אפי' לר' אשי:

ובזה יישבתי קו' הנוב"י ושאר אחרונים שהקשו על הא דאמרי' בפסחים מ"ד דהחידוש הוי דאי תרי לי' כולי יומא וגו' והקשו הא הוי חידוש לקולא ואמרי' בזרוע בשלה בחולין שם דאם החידוש לקולא נוכל למילף מינה חומרא ולהנ"ל א"ש לפמ"ש דהלימוד מדאסרה תורה דווקא דרך בישול אבל אם הוא ס' נגדו לא אסרה תורה ועל הא שפיר דחינן דילמא שאני הכא דהקילה התורה גם בכבוש אף דאית בי' טעם ולהכי גם זה מקלינן מיהו כ"ז א"ש לפי מה דמסיק רבא בחולין שם דדרך בישול אסרה תורה אבל לסק"ד דאביי דלא ידע דדרך בישול אסרה תורה עכ"ח הלימוד מן האיסור שאסרה תורה באכילה אם יש בה טעם אפילו לאחר שנסתלק וכיון דילפותא הוא מן האיסור ל"ל דהחידוש הוא משום דתרי דאז קשיא קו' הנוב"י הא הוי חידוש לקולא ולכך הוצרך רש"י לפרש דחידוש הוא משום דהאי לחודא והאי לחודא שרי ומיושב קו' התוס' בחולין ק"ח על רש"י שם עיי"ש ודוק:

פ' ויקהל

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה