אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קיג

מצוה קיב

והיא להרמב"ם מ"ע מ"ז ולהרמב"ן היא מצוה ק"י. ומ"ע מ"ו.

מ"ע לשבות מעבודת הארץ בשביעית שנאמר בחריש ובקציר תשבות וכ"כ הרמב"ם פ"א משמיטה ויובל ומ"ע זו כפולה בתורה שנאמר ושבתה הארץ גם שבת שבתון לה' וכ' במנ"ח דלענין שביעית אפי' ע"י גוי אסור לעשות מה"ת דכאן תלוי' בשביתת הארץ ואם מניח ע"י נכרי לעשות הרי אינו שובת ובאמת שבתוס' בב"מ צ' ע"א ד"ה אבל כ' דאמירה לנכרי הוי רק שבות אלא שבמהרש"ל שם פקפק על התוס' וכ' כמנ"ח הנ"ל והגי' בתוס' שם דבשביעית מדינא אסור דבעי' דישבות הארץ ולפי"ז עדיין אפשר דבתוספת שביעית דכתיב תשבות דקאי על גברא איכ"ל דע"י גוי שרי והוי רק אמירה לנכרי ואפשר לקיים הגירסא בתוס' מיהו בתוס' מ"ק ג' ע"ב ד"ה יכול כ' דמחריש ובקציר תשבות ילפי' דמתוס' שביעית עד סוף שביעית תשבות ולכך קאמר התם יכול ילקה על תוס' שביעית וא"כ כיון דרבי' רחמנא דמתוספת שביעית מיד דינו כשביעית עצמו אם כן נראה דגם בתוספת שביעית אסור ע"י גוי ואני מסתפק עוד הא דאמרי' בשבת י"ח פותקין מים לגינה ע"ש ומתמלא והולכת גם בשבת אם מותר כן בערב שביעית שיתמלא בשביעית דכיון דבארץ תלי' מילתא ואפי' ע"י גוי אסור ומה לי ע"י גוי ומה לי נעשה ע"י עצמו ובסברא הזאת אמרתי ליישב קו' הפ"י בר"ה ט' דהקשה לר"ע דיליף מבחריש ובקציר תשבות דתוס' שביעית אסור ור"י יליף לה מהלמ"ס דעשר נטיעות דשרי מכלל דזקינות אסורה וממילא ר"ע דלא יליף לה מהכא עכ"ח צ"ל דס"ל דלא שרי עשר נטיעות ובסוף פ"ק דשביעית איתא דר"ע ס"ל דעשר נטיעות שרי ולפי הנ"ל א"ש דלעולם ס"ל דעשר נטיעות שרי וממילא מוכח דזקינה אסורה רק דאי מהכא הו"א כדלעיל דווקא ע"י עצמו אסור אבל ע"י גוי שרי ולכך כ' בחריש ובקציר תשבות דמתוס' שביעית עד סוף שביעית תשבות וא"כ הוי דינו כמו בשביעית עצמו ואסור אפילו ע"י גוי ולהיפך לא קשה ל"ל עשר נטיעות ת"ל מקרא לבד, דאצטרך לגופי' די' נטיעות שרי. ולהנ"ל דבשביעית אסור אפילו ע"י גוי וקודם שביעית נמי אסור לחרוש ואיכ"ל דהוי כמו גרם ומצד זה תוספת מתחלה יהי' אסור שהרי באמת רפ"א דשביעית ורפ"ק דמ"ק מוכח הא דאסור לחרוש בערב שביעית משום דחרישה דשל ערב שביעית מועיל על שביעית ולפי"ז שפיר יוכל לומר דבשביעית גזה"כ דהארץ ישבות ולכך אסור גם תוס' שביעית אבל לגבי שבת דקיי"ל גרם שרי כדלעיל מהאי דפותקין מים וגזה"כ הוא רק דהגוף ישבות איכ"ל דתוס' שבת אינו אסור א"כ ק"ל על הש"ס בר"ה ט' ע"א דקאמר דבתר דכתיב בחריש ובקציר תשבות דילפי' מני' תוספת שביעית תו לא צריך קרא על תוס' שבת ולהנ"ל הא איכא לחלק בין שבת לשביעית. ואפשר דעיקר קו' הש"ס הוא דילפי' מערב עד ערב בכניסתו ויציאתו ועל יציאתו לא צריך קרא על שבת בפ"ע דליכא סברא לחלק בין שביעית לשבת ואמנם לפי"ז אינו מובן תי' הש"ס דמתרץ דבתשעה לחודש מבעי' לי' דאוכל ושותה בעיו"כ כאלו התענה וכו' ע"ש הא תוספת שבת לא מצינו למילף משביעית וצ"ע וגם גוף הדין צ"ע גם על הש"ס מ"ק הנ"ל קשה מאי פריך על ר"ע דל"ל בחריש ובקציר הא ידעי' מהלכתא ולהנ"ל הא שפיר איצטרך בחריש ובקציר.

ב) והנה על הרמב"ם דפוסק כר"ע הנ"ל קשה איך אפשר הא הוא עצמו פסק שם בפ"ג כר"ג ובית דינו דבזמן שאין בהמ"ק קיים רשאין לחרוש עד ר"ה והיינו לפי מסקנת הש"ס דמ"ק הנ"ל לר' ישמעאל וכבר תמה הפ"י כן על הב"י באו"ח סי' תר"ד שכ' דאיכ"ל דהטור יליף תוספת מבחריש ובקציר והקשה כן מהא דקיי"ל כר"ג וב"ד ולא העיר שגם הרמב"ם נקט הך קרא דחריש וקציר על שביעית וצ"ע אמנם לאחר עיון קצת לק"מ דהרי באמת קשה שם במ"ק ד' למה צ"ל דר"ג וב"ד ס"ל כר"י דהלכתא נימא דס"ל כר"ע אלא דס"ל כרבי דבזה"ז אין שמיטה נוהג מה"ת וכמ"ש תוס' ולכך הי' מצי לבטל וצ"ל דר' אשי רצה לתרץ גם קו' הראשונה איך מצי ר"ג לבטל תקנתא דב"ש וב"ה הא אין ב"ד יכול לבטל נהי דהש"ס תי' לעיל דמעיקרא הכי התנו ר"א רצה לתרץ ברווחא דאיכ"ל שלא הי' תקנה כלל אלא דין תורה ור"ג דרש וביטל דהיינו למ"ד מהלמ"ס מדהסמיך הנ"ל ג' דברים ללמד דבזמן שאין ניסוך המים גם תוס' ליכא ולא צריך לומר דמעיקרא הכי התנו ולכך עכ"ח הוכרח לתרץ כר"י אבל באמת לדידן נוכל לומר כר"ע וכרבי דבזה"ז הכל אפי' שביעית דרבנן ור"ג וב"ד ביטלו רק תוס' בזה"ז ומעיקרא הכי הותנו וא"ש:

ג) הרמב"ם שהבאתי לעיל דיליף מבחריש ובקציר תשבות תוספת שביעית והקשו עליו דמנ"ל דקצירת עומר דוחה שבת ובמנחות ע"ב אמרי' דמ"ד דנקצר ביום כשר אינו דוחה שבת והרמב"ם פסק דנקצר ביום כשר וגם ס"ל דדוחה שבת ולענ"ד דזה תליא בלימוד הקרא מאיזה מקום אנו לומדים שהקרבת עומר דוחה שבת דכבר כ' התוס' בפסחים ס"ו דשם ילפי' דפסח דוחה שבת מתמיד והקשה התוס' הא לקמן ילפי' מבמועדו עיי"ש ותי' דבאמת הם מדרשות חלוקות והא דאמרי' במנחות דאם נקצר ביום כשר דאינו דוחה שבת כ' שם התוס' דמנ"ל זה כיון דמצוה מן המובחר לקצור בלילה ומנ"ל דאינו דוחה שבת ותי' כיון דילפי' מתמיד ובתמיד א"א בלי דיחוי ונראה דזה תליא אי ילפי' מתמיד אינו דוחה אלא דבר המוכרח אבל לא שאר דברים אבל אי ילפי' מן במועדו אז אפילו הא דהוי רק למצוה מן המובחר ג"כ דוחה שבת והרמב"ם בפ"ד מביאת מקדש יליף מן במועדו ושפיר כ' דדוחה שבת כן נראה לי:

ד) וכ' החינוך דנוהג בזכרים ובנקיבות ואע"ג דהוי מ"ע שהז"ג מ"מ החינוך לטעמי' דהיכא דכתוב גם לאו אצל עשה כגון שבת ויו"ט גם הנשים נזהרות מיהו לדעת הרמב"ם דעשה דחריש וקציר בא על התוספת וע"ז ליכא ל"ת עדיין עמדה הקו' עיי' בסוכה כ"ח ע"ב דאמרי' שם דהאזרח בא לרבות נשים חייבות בתוס' עינוי איכ"ל דגם שביעית ילפי' מהתם ובזה יש ליישב הרי"ף והרמב"ם דמביאים דתוס' עינוי מועניתם:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה