אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קטו

מצוה קיד

והיא להרמב"ם ל"ת מ"ח. ולהרמב"ן הוא מצוה קי"ב ול"ת ס"ו

ל"ת על הב"ד שלא לעשות משפט מות ביום השבת שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והמעיי"ח העיר שלא מנו נמי שאין בנין בהמ"ק דוחה שבת דיליף לקמן את מקדשי תיראו ואת שבתותי וכו' נמי למצוה בפ"ע והמג"א בסי' של"ט הקשה מנ"ל דגם מלקות אסור לדון דילמא דווקא דבר שיש בו חילול ונראה ליישב דבתשובת מרן בחת"ס חיו"ד סי' רנ"א הביא להקשות על הא דאמרי' בשבת קל"ז דר"א סובר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה חייב והקשה לדעת הריב"א בחולין קמ"א דהא דאמרי' דאין עדל"ת ועשה היינו תרויי' אבל הלאו נדחה ולא נשאר רק עשה ועל עשה ליכא חיוב כרת רק בפסח ומילה וכל היכי דליכא כרת ליכא חיוב חטאת וא"כ האיך משכחת לה דבטעה בדבר מצוה יתחייב חטאת ועיי"ש מ"ש מרן זצ"ל ליישב. וגוף הקו' עכ"ח הוא אי אמרי' דאפילו ל"ת שיש בה כרת נדחה מפני העשה ועיין במהרש"א ביבמות ג' ע"ב בתוס' ד"ה ל"ת שיש בה כרת וכו' דלמהרש"ל שם תליא בפלוגתא אכל המהרש"א כ' דלכ"ע לא נדחה ל"ת שיש בה כרת ולמהרש"ל עמדה הקו' והנה בכמה דוכתי אמרי האי לא תבערו לחלק יצאת וכך קיי"ל כר"נ והיינו לחייב חטאת וא"כ גם כאן עמדה קו' זו איך משכחת לה חטאת בהבערת בת כהן הא עשה דל"ת ולא נשאר רק עשה וא"כ ליכא חיוב חטאת ובשלמא למאן דסובר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה חייב איכ"ל דס"ל כמהרש"א הנ"ל ואפי' כמהרש"ל כהאי תירוצא דס"ל ביבמות שם דל"ת שיש בה כרת אינו נדחה אבל אליבא דהלכתא עמדה קו' הנ"ל ונהי דאיכ"ל דבזה גופא פליגי לענין טעה בד"מ אי חייב חטאת או לא אמנם כאן בבת כהן עמדה הקו' אליבא דהלכתא ומזה הכריח הרמב"ם דהלאו בא ללמד שאין דנין בשבת אפילו ליכא חילול שבשבת ליכא מצוה אדרבה עבירה הוא ולכך שפיר בהבערת ב"כ בשבת חייב חטאת:

ועוד אפשר ביתר ביאור ליישב קו' המג"א הנ"ל דיש לפרש כוונת הרמב"ם דקשיא לי' למאי דקיי"ל כר' נתן דלא תבערו לחלק יצאת ומזה לכאורה מוכח דגם אם שרף בת כהן בשבת חייב חטאת וקשה הא קיי"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור כדאמרי' בפסחים דף ע"ב ע"ב בטעה ובעל יבמתו נדה פטור וא"כ אמאי חייב מיהו בשבת קל"ז וכן בפסחים שם איתא דבעי' דווקא טרוד בטירדא דמצוה דהיינו שהמצוה ההוא שייכא באותו יום וכן איתא בסוכה דף מ"ב ולכך דווקא ביש לו תינוק למול בשבת אם מל של לפני שבת פטור וא"כ ה"נ דלא שייך בשבת אינו פטור אמנם אכתי קשה שהרי במחוייבי מיתה פעמים הרבה אם אינם מחוייבים מיתה הם מחויבים מלקות כגון עדים זוממין ולפעמים הם מחויבים גלות וכיוצא אם נימא דגם בשבת מחויבים הב"ד לדון הרשעים בדבר שאין בו חילול שבת כגון מלקות או שאר קנסות א"כ כל זמן שהם נושאין ונותנין אם הוא חייב מיתה או לא ומחוייבים בשאר עונשים וחיוב על הב"ד להענישם והרי הם טרידי טירדא דמצוה ואם שכחו שבת או המלאכה ודנו אותה בהריגת שריפה הוי טרוד טירדא דמצוה וגם עשו מצוה ופטורים מחטאת ואיך כתבה התורה לאו דלא תבערו לחלק בשוגג על כל עבירה הא בכה"ג ליכא חטאת וע"כ הוכיח הרמב"ם היטב דבשבת אין כאן שום עונש אפילו מה שאינו חילול שבת וא"כ בשבת אינו טרוד טירדא דמצוה ושפיר חייב חטאת וכתיב לא תבערו לחלק. ומזה שפיר הוכיח בשבת ק"ו דמקלקל בהבערה חייב דאל"כ למה חייב חטאת וכן בסנהדרין דף ל"ו קאמר דרציחה תוכיח לר"י או בסק"ד דהכא לא הוי ס"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור אלא בדבר שזמנו בהול ועובר זמנו כמ"ד בפסחים ע"ב וא"כ אינו מוכח כנ"ל דשבת לית מצוה כלל לעונש אלא דווקא רציחה דאית בי' חילול שבת ממעטי' וא"ש רציחה תוכיח משא"כ לדינא:

ואפשר דטעמא דהרמב"ם למסקנא דעמדה באמת הקו' למה לא ידחה רציחה שבת הא איכא ק"ו מעבודה או תקשה בהיפך דלא תהי' עבודה דוחה שבת מק"ו ועכ"ח דטעמא דקרא הוא משום דבשבת אין דנין ועכ"פ לפי הנ"ל מוכח ממקרא זה דאין לדון שום עונש בשבת ולכך מנה הרמב"ם זה לל"ת בפ"ע משא"כ בנין בהמ"ק דאינו דוחה שבת הוא רק מדיני תורה ואי אפשר לחושבו לל"ת בפ"ע ומיושב קו' המעיי"ח שהתחלנו בה:

פ' ויקרא

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה