אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה קט

מצוה קח

והיא להרמב"ם ל"ת ס"ג ולהרמב"ן מצוה ק"ו ול"ת ס"א

ל"ת שלא לסוך בשמן המשחה שנאמר על בשר אדם לא יסך ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקיבות והשיעור כ' הרמב"ם שהוא בכזית והראב"ד סובר סיכה בכ"ש ונתינה בכזית ועיי' במעיי"ח מה שפלפל בזה ובמנ"ח מה שהקשה עליו ולענ"ד דברי הרמב"ם מוכרחים דהרי טעמא דר"י דנתינה בכזית משום דיליף נתינה נתינה מתרומה ועיי' בתוס' פסחים ל"ב ע"ב ד"ה ואין נתינה שהקשו על ר"י דיליף מתרומה אמאי לא יליף מכל נתינה דעלמא דהוא בכ"ש כגון מתן בהונות ומתן דמים ועיי"ש במהר"ם לובלין מה שפי' המשך דברי תוס' דקו' התוס' דהו"ל למילף קודש מקודש דדמי ולענ"ד א"ש דאדרבה נתינה דתרומה הו"ל דמי לגמרי דהרי בתרומה אמרי' בסנהדרין פ"ג דזר שאכל בתרומה חייב מיתה משום דכתיב ולא יחלל וכאן נמי קרי לי' חילול ושפיר דמי ואמרי' בנדה ל"ב ע"א אחד האוכל וא' השותה וא' הסך חייב משום דכתיב ולא יחללוהו עי"ש והרמב"ם פסק כן בפ"י מתרומות וכ' שם ג"כ דהשותה בכזית ובנדה ל"ב אמרי' דסיכה כשתי' ועכ"ח סיכה ג"כ בכזית וא"כ לר"י דיליף נתינה דשמן המשחה מנתינה דתרומה ובתרומה יליף דסיכה כשתי' ושתי' בכזית וא"כ דברי הרמב"ם מוכרחים ולכאורה תמוה דבר זה על הראב"ד דשם בה' תרומות לא השיגו וכאן השיגו וצ"ע. ואפשר דהראב"ד סובר שם כתוס' בנדה ל"ב דהא דאמרי' סיכה כשתי' הוי רק אסמכתא בעלמא. וא"ש היטב דברי הרמב"ם ג"כ דסיכה של כהן ושל מלכים שפיר ילפי' דבכ"ש וכקו' התוס' הנ"ל דילפי' ממתן בהונות ומתן דמים אבל אם סך ממנו זר דכתיב בי' חילול בוודאי ילפי' מתרומה דכתיב ג"כ גבי' חילול והוי דמי טפי:

ב) והנה לפי המבואר בדברי הרמב"ם דסיכה ונתינה מחולקין בדינם דהנותן על מלך או כה"ג פטור והסך חייב וצריך להבין מה זה נתינה ומה זה סיכה ובס' על"נ כ' דאם משפשף היטב על בשרו זה נקרא סיכה אבל אם אינו עושה כלל רק מניחו עליו זה הוי נתינה ובמנ"ח הקשה כיון דלרמב"ם חלוק נתינה מסיכה א"כ ליכא לאו כלל אנתינה דהרי לא כתיב רק ואשר יתן ממנו על זר והלאו כתיב גבי סיכה על בשר אדם לא יסך וא"כ כיון דסיכה ונתינה לא דמי להדדי ליכא לאו כלל גבי נתינה ונראה להסביר החילוק בין סיכה לנתינה להוסיף עוד אטעמא דעל"נ דסיכה היינו שמכוון להנות לצורך גופו והנאתו מקרי סיכה אבל נתינה היינו שאינו מכוון להנות ונהי דסיכה כשתי' והר"ן כ' בסוגי' דריחא מלתא דשתי' אע"ג שאינו מכוון להנות הוי כהנאה משום דהוי פ"ר שכן אמרו המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מ"מ יש לחלק היכא דאינו מתכוון אע"ג דממילא נהנה מ"מ במלך וכה"ג פטור כיון דהתירה התורה גבייהו וא"כ הנאה דאתיא ממילא אשתרי גביי' ולכך אמר ר"י דבכה"ג ומלך פטור דלא הוי זר אצלו והיינו כיון דאשתרי אשתרי וכעין דאמרי' בגדי כהונה ניתנו להנות משא"כ כשהוא מכוון להנות דלא אשתרי גביי' וא"כ גם כה"ג הוי זר אצלו ושפיר כ' הרמב"ם דעל סיכה חייב, ומיושב בזה קו' המנ"ח דהרי זה אין להקשות מניין כרת בסיכה דהרי אף בנתינה שאינו מכוון כלל איכא כרת כ"ש בסיכה שהוא מכוון ולא שייך כאן אין עונשין מן הדין דזה לא הוי אפילו גילוי מילתא כיון דאמרי' דדבר אחד הוא אלא שזה מכוון וזה אינו מכוון אלא וודאי דקו' רק להיפך מניין לנו לאו בנתינה וזה ג"כ ל"ק כיון דאמרי' סיכה כשתי' ובשתי' חייב אע"ג דלא מכוון להנות כמו בחו"ע וא"כ כמו במתעסק אמרי' אף דאינו מכוון חייב א"כ הה"ד כאן בנתינה כיון דהוא כמכוון, ומטעם זה נ"ל דלא כמנ"ח שכ' דאם סך על גבי נכרי פטור אבל בנתינה חייב דדווקא סיכה דכתיב על בשר אדם ואין נכרי קרוי אדם אבל נתינה דכתיב ואשר יתן ממנו על זר גם בנכרי חייב ולפי הנ"ל נראה פשוט דכיון דבסיכה פטור אצל נכרי כ"ש בנתינה בשלמא גבי מלך איכא לחלק דבנתינה אישתרי ולא בסיכה משא"כ בכותי:

ג) בערוך לנר כ' דסך את הקטן ג"כ פטור לפי מה דאמרי' שם על בשר אדם לא יסך כל דאיתא בסך איתא בלא יסך וא"כ בקטן ג"כ כיון דאינו בבל יסך גם הסך פטור ולענ"ד דקטן בוודאי איתא בבל יסך דלענין שחיטה קיי"ל קטן ששחט ואחרים רואים אותו שחיטתו כשירה והקשו המפורשים והא קטן אינו בר זביחה וכתיב וזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה ותי' דקטן הוי בר זביחה וודאי אלא דפטור משום דלא הוי בר דעת והוי כמו אונס וא"כ נראה דהסך את הקטן וודאי חייב דכמו באונס שהוא חייב ה"נ כן והרי בסי' שמ"ג באו"ח הובא דיעות שאם עבר בקטנותו צריך לקבל תשובה כשהגדיל וא"כ בוודאי נראה דהקטן בכלל לא יסך ודווקא גבי מקיף אמרי' הכי א' המקיף וא' הניקף במשמע משום דכתיב לא תקיפו בחד קרא והוי תרוויי' בחד איסור משא"כ הכא דשני איסורין הוי הכא בוודאי נראה דחייב בכה"ג:

ד) וקיי"ל מלך בן מלך אין מושחין אותו שם בכריתות אא"כ יש מחלוקת ולכך נמשח שלמה בשביל מחלוקת של אדוני' ועיין בר"ה דף ב' דאע"ג דמלך בן מלך אין צריך למשיחה מ"מ צריכין להמליך עם הציבור ואם הציבור אין רוצים אותו אין לו זכות ואני הסברתי במק"א דנהי דבן מלך יורש בירושה ממלכת אביו כדכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל מיהו ירושה שייך בזכות שהבן יורש זכיות של אביו ומלוכה הוי זכות כשרוצין בו אבל אם העם אינם רוצין לא הוי זכות כלל ולכך צריך המלכה עם הציבור דוודאי המצוה עליהם שיקבלו אותו למלך עליהם אבל אם אינם רוצים אין לו שום זכות כלל כיון דלא הוי לי' זכות אם אינם רוצין אותו. אבל אם רוצים אותו הוא לו זכות ולכך א"צ משיחה. ובזה יישבתי הקו' שמקשים על הש"ס למה צריכין לומר גבי שלמה שלכך הוצרך משיחה משום אדוני' והא בלא זה הי' צריך משיחה משום שארוני' קשיש טפי ולענ"ד פשוט כיון דבן שאינו ממלא מקום אבותיו אין לו זכות ונתן הנביא כבר הסכים ואמר בשם ה' ששלמה ראוי למלוכה ולכך לא קאמר הש"ס רק משום המחלוקת. ובס' ערוך לנר כ' טעם אחר דגם לאביו שהוא מלך גם לו הברירה להוריש לאיזה בן שירצה אם לא גילה דעתו אז הזכות להבכור אבל אם אם גילה דעתו שרוצה שזה הבן יהי' היורש בוודאי הזכות שלו והסברא נראה נכונה:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה