מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה קו
והיא להרמב"ם מ"ע מ"ד. ולהרמב"ן הוא מצוה ק"ג ומ"ע מ"ג
מ"ע על כל איש מישראל ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות צבור שנאמר זה יתנו וגו' מחצית השקל וגו' הרמב"ן בחומש תמה לא מנו מוני המצות ללאו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט שאפילו נדרש העשיר לא ירבה לשלילה מ"מ הדל לא ימעיט הוא למניעה עיי"ש ולענ"ד לפי הנראה לי מלשון הרמב"ם עצמו דעיקר מ"ע שחייב כל איש ישראל ליתן מחה"ש בכל שנה ושנה לצורך הקרבנות נאמר במקרא הזה העשיר לא ירבה וגו' כי הקרא דזה יתנו וגו' וכן קרא כל העובר על הפקודים כולם מיירי בשעת מנין דכתיב כל העובר על הפקודים א"כ כיון דעד הנה לא נכתב מ"ע ליתן מחה"ש עכ"ח הדל לא ימעיט לא היינו מניעה אלא המ"ע היא היא הנאמרת כאן ונאמר שלא ימעיט אפי' שואל ומוכר כסותו חייב לשקול מחה"ש אע"ג דבשאר מ"ע קיי"ל באו"ח תרנ"ו דאין צריך לבזבז יותר מחומש כאן הקפידה התורה כדי לכפר על נפשו בתמידין ומוספין צריך לשאול ולמכור כסותו וכמו שפסק הרמב"ם רפ"א משקלים ואם הי' בא ללאו הי' צריך למכתב קודם מ"ע ליתן ואח"כ לאו שלא ימנע אלא עכ"ח כולו למ"ע נאמר וא"ש:
ועפ"י אשר פרשתי דמקרא הזה הוא למ"ע יובן היטב דעת הרמב"ם והרמב"ן דמבן י"ג שנה ואילך החיוב כמו בכל מ"ע דבמקרא זה לא נאמר עובר על הפקודים אמנם קשה על זה מהירושלמי דיליף מלשון זה יתנו י"ב שבטים יתנו א"כ מבואר דמפרש קרא דזה יתנו במחה"ש לקרבנות וכן מוכח ממאי דאמרו בירושלמי דאיכא מ"ד דמפרש כל עובר היינו העובר בים ואפילו כהנים ולוים וא"כ מוכח דמפרש קרא זה למ"ע ונראה דזה תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דהרי שם בפ"ק דשקלים קאמר דריב"ז אמר דכהנים דורשין מקרא זה לעצמם לפטור מדכתיב מנחת כהן כליל תהי' ועיי' בירושלמי דראי' זו הוא לר"י לשיטתו דס"ל אין חילוק בין יחיד לצבור לענין חטאות המתות והה"ד הכא ולפי"ז יש סברא לפטור כהנים ועכ"ח מאן דמחייב יליף מזה יתנו י"ב שבטים או מקרא דכל עובר בים סוף אבל לדידן דקיי"ל דלא כר"י בזה ויש חילוק בין יחיד לצבור א"כ אין סברא למעט כהנים ולא צריכין לאפוקי קרא ממשמעות וילפי' שפיר מקרא דהעשיר לא ירבה ועפי"ז יש ליישב נמי דעת הרמב"ם הנ"ל דס"ל דבן י"ג חייב דקשיא עליו מהירושלמי דמבואר לפי מה שגרסו בו דאין ממשכנין עד בן כ' ולהנ"ל איכ"ל דזה הוא הא"ב דאי יליף מקרא דהעשיר לא ירבה א"כ הוא ככל מ"ע אבל אי יליף גם מקרא דזה יתנו וגו' ושם נאמר כל העובר על הפקודים אפי' אם נפרש העובר בים ועל הפקודים הפי' מלבד הפקודים כדכתיב על עולת התמיד וגו' והוא לשון מלבד כיון דכתיב מיד אח"ז בקרא כל העובר וגו' מבן עשרים שנה א"כ מבואר כדעת הרע"ב והירושלמי דבן י"ג אינו מחויב עדיין וא"כ הירושלמי קאי על מתני' ושם קאי לבן בוכרי לריב"ז כולם ס"ל דמקרא דזה יתנו וגו' ולענ"ד גם קרא דכל העובר על הפקודים מיירי במחה"ש לקרבנות ושניהם בקרבנות דלא כתויו"ט שם בפ"ק דשקלים וגם דלא כשעה"מ רפ"א משקלים אלא דלבן בוכרי מפרשי' כל העובר היינו העובר במנין ולמע"ט כהנים ולוים ולריב"ז דרשי' זה יתנו זה בגי' י"ב ומכח זה עכ"ח מפרש כל העובר בים וכמו שפרשתי לעיל ועל לשון מלבד וכהנים ולוים חייבים וא"כ לדידהו בן י"ג פטור עד כ' וע"ז קאי הירושלמי אמנם הרמב"ם פסק לדינא כחכמים דר"י דיש חילוק בין קרבן יחיד לציבור וא"כ לדידהו נהי דקיי"ל כריב"ז דכהנים חייבין ליכא לפרש דזה יתנו י"ב שבטים דל"ל קרא לזה פשיטא לא לכתוב כל העובר ולא לבעי' זה ועכ"ח לדרשא אחרינא ומ"ע של מחה"ש לקרבנות לא אתיא מהנך קראי אלא מקרא דהעשיר לא ירבה וא"כ מסברא דבן י"ג חייב כנלענ"ד:
ולפי"ז אפשר דלדינא גם הרע"ב לא פליג עלייהו דהא דמפרש דבן י"ג פטור היינו לר"י אליבא דריב"ז אבל לרבנן דר"י מודה ומיושב קו' השעה"מ שם שהקשה על הרע"ב מפ"ק דעירוכין דמשני דהכל חייבין בערכין דכהנים איצטרך לבן בוכרי דהו"א הואיל וליתא בשקלים ליתא בעירוכין והקשה ת"ל מבן י"ג דליתא בשקלים ואיתא בעירוכין ולהנ"ל י"ל לב"ב דהיינו ר"י אליבא דבן בוכרי ג"כ מפרש קרא דזה יתנו לא קאי לקרבנות ציבור ומה שאמרו בירושלמי דמפרש בן בוכרי כמ"ד כל דעבר על מניניא היינו משום דמפרש דקאי לענין מחה"ש שנתנו בשעת מנין לעבודת המשכן לאדנים והא דממעט כהנים היינו משום מנחת כהן כליל תהי' וגו' ולעולם גם לבן בוכרי עיקר מ"ע של שקלים ילפי' מקרא דהעשיר לא ירבה וגו' וא"כ בן י"ג חייבים, ועפ"י האמור יש ליישב גם הרמב"ן בחומש דמפרש דאפי' לב"ב לוים חייבין והשעה"מ תמה עליו מהירושלמי דא"כ מה השיבו לו מזה בגי' י"ב ולהנ"ל א"ש דלב"ב לפ"מ דס"ל לר"י י"ל דיליף מ"ע מהעשיר לא ירבה וגו' וא"כ באמת דווקא כהנים ממעטי' והירושלמי קאמר דלריב"ז דרשי' זה בגי' י"ב וא"כ עכ"ח רל העובר היינו על ימא וא"כ מוכח דכהנים נמי חייבים וא"ש הכל:
ב) הנה האשה והעבד תנן במתני' דפטורין וילפי' מקרא ולכאורה הטעם כיון דהשקלים הם לצורך קרבנות ציבור והוי מעשהז"ג לא מבעי' קרבנות מוספין דהוי ז"ג אלא אפי' התמידין ג"כ הוי מעשהז"ג דהרי אינן נוהגין אלא ביום דכתיב ביום צותו ולכך פטורין ואע"ג דבתפלה חייבין ותפלה נגד תמידין תיקנו אמרו חז"ל כבר אמרו בברכות כ' שאני תפלה דרחמי ננהו ואע"ג דשם מקשי פשיטא והוי מצי לתרץ משום דהו"א דנגד תמידין תקנו איכ"ל דזה הוי בכלל תי' הש"ס שם אמנם הא ק"ל למה נשים חייבין בתפלת מוסף שהוא בוודאי מעשהז"ג ואינה רחמים אלא משום ונשלמה פרים שפתינו שיהי' במקום קרבן מוסף א"כ למה נשים מתפללין וכ"ת דבתורת נדבה הא קיי"ל בשבת אין מתפללין נדבה וכ"ש תפלת מוסף כדאי' באו"ח סי' ק"ז ואפשר כיון דקיי"ל כמ"ד נשים סומכות רשות וביארו התוס' והר"ן והריטב"א בכמה דוכתי דאף דאינם חייבין מ"מ יש להם מצוה ויש להם שכר כאינו מצווה ועושה וא"כ אין זה נדבה אלא מצוה שאינה מצווה ועושה ואית להו שכר מצוה ושפיר יכולין נשים להתפלל מוסף אלא דקשה לי לדברי המג"א בסי' רצ"ו דלהכי אין הנשים מברכות בקידוש לבנה ובהבדלה משום דאינה אלא ברכה ואף דהנשים עושים מעשהז"ג מ"מ היכא דלא הוי רק ברכה לחודא בלא מעשה אין רשאים להחמיר ולברך וא"כ אמאי יתפללו תפלת מוסף וצ"ע:
ועכ"פ נ"ל ליישב בזה קו' המפורשים והובא גם בתויו"ט איך תנן במתני' דנשים עבדים וקטנים דמקבלין מהם ניחוש שמא לא ימסרן יפה יפה ונמצא קרבן ציבור בא מנדבה אמנם להנ"ל נראה לי דנשים א"צ למסור כיון שאם רוצים ליתנות הוי מצוה אין צריכות לזכות ולמסור בתורת נדבה לציבור כיון דגם עליהם מצוה אלא שאינן מחויבות וא"כ יכול הקרבן להיות גם משלהם וגם הם בכלל הציבור כנ"ל. ולפי"ז י"ל גם בקטנים כן דבא"מ ובקצוה"ח סי' רמ"ג הקשה לפי השיטות דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא וא"כ האיך תנן דמקבלין מקטן הא קיי"ל דאקנוי לא מקני ואפי' בהגיע לעונת הפעוטות ג"כ אינו מקנה אלא מדרבנן וא"כ האיך מקבלין מני' ובשלמא לדעת הרע"ב דקטן דכאן ר"ל שלא הגיע לבן עשרים ניחא אבל להרמב"ם ושאר ראשונים דגם כאן קטן כמו בכל מקום שלא הי' בן י"ג שנה קשה טובא ולהנ"ל אמרתי דלענ"ד דגם בקטן כן דאם רצו לעשות הוי כמו אינו מצווה ועושה כמו בנשים למ"ד נשים סומכות רשות דמאותו קרא דממעטי' קטן מדכתיב איש ממעטי' גם נשים וא"כ כמו בנשים אם רוצין נותנין הה"ד בקטן כן וכן משמע בר"ה ל"ב דפריך מדתנן אין מעכבין את התינוקת מלתקוע הא נשים מעכבין משמע דאין הנשים סומכות וקשה מאי ענין נשים אצל קטנים דילמא נשים עדיפי א"ו דאין חילוק וא"כ גם הקטנים הוי בכלל ציבור ואין צריכין למסור ויכול הקרבן להיות גם מדידהו וצ"ע. מיהו בלא"ה נ"ל דל"ק גם לדעת הרמב"ם דהרי קיי"ל מופלא סמוך לאיש הוי הנדר דאורייתא והרמב"ם בפ"ב מנדרים כ' דהפקר משום נדר וא"כ אם יכול לנדור מצי גם להפקיר וממילא יכול הגזבר לקנות מהפקר:
ג) הנה התויו"ט הקשה מהכא על הא דתני' רפ"ק דהעיד בן בוכרי כל כהן ששוקל אינו חוטא וגו' ופריך במנחות כ"א כיון דאינו חייב א"כ מייתי חולין בעזרה ומתרץ דמסרי לציבור וקשיא דניחוש שמא לא ימסרו יפה יפה והתוס' ביומא ל"ה ע"ב ד"ה ניחוש תי' בחד תי' דכהנים הואיל וכל הריוח שלהם מסרו יפה יפה והקשה המל"מ פ"ד משקלים דאפי' אי יש סברא לחלק בין כהנים לישראל מ"מ תיקשי הא תנן שם במתני' דנשים ועבדים וקטנים אעפ"י דפטורין אי שקלי מקבלין מהן וא"כ עמדה קו' הנ"ל הא הוי חבע"ז וצ"ל דמסרי לכהנים וניחוש שמא לא ימסרו יפה יפה והשעה"מ הקשה עוד על הרמב"ם שלא הביא בנשים עבדים וקטנים דצריך למוסרן לציבור ונראה ליישב דלכאורה קשה טובא לפמ"ש הרמב"ן בחומש אע"ג דכתיב העשיר לא ירבה לא משכחת לה דיעבור עליו דהרי אמרו תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות דמן העשיר המרבה לא יתרומו ביתרון לא יהי' מזכין במותרות וא"כ קשה מאי פריך לבן בוכרי כיון דלא בעי למייתי ומייתי הוי חבע"ז ומאי קו' הרי לא זכו לכל איש ואיש אלא לפי חיובא ומי שאינו מחויב לא זכה בו וא"כ לא מייתי חבע"ז ונראה דקשי' להו על ב"ב דהעיד כל כהן ששוקל אינו חוטא ואי נימא כיון דבשעת התרומה יכוונו שלא יזכו בהן פשיטא שאינו חוטא ושם קאי על דין תורה והא דתורמין על האבוד ועל הגבוי הי' תקנה וע"כ שפיר קשיא להו ומשני דמסרן לציבור אבל על הא דתנן דנשים וכו' ששקלו מקבלין מהם איכ"ל דאין צריך מסירה אלא הב"ד בשעת התרומה לא יזכו להם ולכך לא צריך להרמב"ם להביא דצריך לזכות להן וגם תוס' ביומא א"ש דקשיא להו רק מכהן וע"ז שפיר קשיא להו ותי' שפיר דאיכ"ל דכהן מכוון יותר למסרן לציבור כיון דעיקר מצוה בלא"ה דילי' הוא להקריב לא חיישי' דלא ימסור כדי שיהא המצוה שלו וא"ש דברי התוס' ומיושב קו' המל"מ:
ד) המנ"ח נסתפק אי מקבלין מן המומר כיון שאעפ"י שחטא ישראל הוא יע"ש ולדידי פשוט דאין מקבלין ממנו דהא תנן בפ"ק דשקלים מ"ד הנכרי והכותי ששוקלין אין מקבלין מהם וקאמר התם ר"א מתני' בנכרים הא בכותים לא ותנ"ה אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המומרים ופי' מהר"א שם מתני' בגוי אבל בכותי פשיטא אפי נונ"ד אין מקבלין הואיל ונתגיירו הוי כישראל ואין שומעין לדברי חכמים דינם כמומרים ותניא בברייתא אין מקבלין מן המומרים הרי לך בהדיא דאין מקבלין מן המומר ואף דבק"ע מפרש בע"א מ"מ בס' שלום ירושלים הכריח דפי' מהר"א עיקר וגם הברייתא שהביא הר"א היא מפורש ואין כאן ספק: