אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה ק

מצוה צט

והיא להרמב"ם ל"ת נ"ט ולהרמב"ן היא מצוה צ"ז ול"ת נ"ז.

ל"ת שלא להסיר חושן מהאפוד שנאמר לא יזח החושן מן האפוד וכ' החינוך דהמפרק חיבור החושן מהאפוד בשעת עבודה לוקה וכבר הקשה לי הרב המאוה"ג מו"ה יעקב שלום סופר זצ"ל דדברי החינוך תמוהים ממכות כ"ב ע"א דפריך וליחשב נמי דבשעת זריעה עבר משום לא יזח ואסק"ד דהלאו הוא דווקא בשעת עבודה ובשעת חרישה איך שייך עבודה וכעת מצאתי קו' זו במנ"ח, ובאמת דברי החינוך תמוהים וכל מוני המצות לא כ' כדבריו. ונראה בעזה"י לבאר דבריו דבשורש לאו הזה פליגי בכוונתו הרמב"ם בפ"ט מכלי מקדש כ' דהמפרק חושן מן האפוד דרך השחתה הוא עובר בלאו זה ונראה מדבריו דהלאו דלא יזח אינו דווקא שלא יזח מחשב האפוד אשר הוא דבוק בו הרכיסה מטבעותיו לטבעות חשב האפוד אלא בכלל האיסור ג"כ דלא יזח למעלה דמדבק החושן בשרשרת בכנפי האפוד דרך השחתה וטעמו נראה דמפרש לשון לא יזח הוי כמו לא יסח כמ"ש הרמב"ן וכוונתו לאסור נתיצה ונתיקה דרך קלקול ולדבריו בוודאי האיסור בין בעבודה בין שלא בשעת עבודה אמנם החינוך נראה דסובר דלא יזח הוא משורש זחה כמ"ש הרד"ק וביאורו שלא יגביה החושן מן חשב האפוד דע"י הרכיסה הוא מוגבה מן חשב האפוד ואינו מודבק בו וזה אסרה התורה ללכת על אופן הזה בו ולדיעה זו הלשון לא יזח מלשון שרבו זחוחי הלב ולפי"ז עיקר האיסור על המלובש בו שאינו מודבק עם חשב האפוד אז הוא עובר ופשוט אם יתיר הרכיסה כשרוצה לחלוץ החושן והאפוד בוודאי שרי דאל"כ איך הי' חולץ ועכ"ח דשרי לפרוק ואיסורו רק שבשעת לבישה לא יהי' מפורק ואינו דבוק זה בזה ונראה אפילו אי מפרק ומתיר הרכיסה שלא ע"מ לחלוץ אינו לוקה המפרק דהוי התראת ספק דשמא יחלוץ ועכ"ח עיקר המלקות הוא על המלובש בו בלא רכיסה וזה למדתי מדברי הריטב"א במכות כ"ב ע"א שכ' דקו' הש"ס שם הוא רק לר"ח ממתני' דאמר דכ"ז שהוא מלובש עובר מדלא פירש דעובר משום שהוא ינתק הרכיסה כשם דפריך שם בכה"ג שמחק השם ועכ"ח דס"ל דעל הפירוק לחודא אינו לוקה אלא על שהוא מלובש בו בשעת פירוקו זה נראה לי כוונת החינוך הנ"ל דסובר דהמפרק א"א לחייבו דהוי התראת ספק דשמא יפשטנה מיד ולכך כ' דמשכחת לה דהמפרק אפילו אחר אם פירק דהיינו בשעת עבודה שאז א"א לחלוץ עובר המפרק מלבד האיסור שעובר המלובש בהן כנ"ל כוונתו:

ועוד הי' אפשר לומר בכוונתו על דרך הנ"ל דהחינוך סובר דהלאו דלא יזח הוא על המלובש חושן ואפוד בשעה שאינו מורכס ומדובק והרמב"ם סוף ה' כלאים פסק כהן הלובש ב"כ שלא בשעת עבודה לוקה משום כלאים וא"כ איכ"ל דאם נתפרק שלא בשעת עבודה א"א להלקותו משום לא יזח דכבר עובר משום כלאים ואאחע"א, ניהו דאיסור לא יזח שלא יהי' מלובש חשן ואפוד אינו דבוק הוא איסור מוסיף דמוסיף איסור דאפילו בשעת עבודה אסור, מ"מ אפשר לפמ"ש התמים דעים סוף פסחים דאם אוסר עצמו בפסח לאכול מצה לא חשיב כולל דהרי אז הוא שעת חיובא וקדם החיוב והובא בח"י באו"ח סי' תפ"ה וא"כ אפשר דגם לענין מוסיף ג"כ בכה"ג אינו חל אם מפרק ומלובש בו שלא בשעת עבודה דחושן ואפוד הם כלאים אבל אם נתפרק בשעת עבודה עובר אפילו שלא בשעת עבודה א"כ הי' אפשר לומר דכוונת החינוך דאם נתפרק בשעת עבודה והולך בו עובר אח"כ אפילו שלא בשעת עבודה אבל אם נתפרק שלא בשעת עבודה אינו עובר בלאו הזה משום דבלא"ה איכא איסור כלאים אלא שלשון החינוך לא משמע כפי' הזה והעיקר כפי' הראשון, עכ"פ מבואר דיש ב' פירושים בפי' הלאו הזה דלרמב"ם דווקא דרך השחתה ולחינוך הלאו או המפרק על הכהן בשעת עבודה וכן אם נתפרק אפילו ממילא והכהן מלובש בו הוא עובר על הלאו הזה כנ"ל:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה