אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה צז

מצוה צו

והיא להרמב"ם מ"ע ל"ט. ולהרמב"ן מצוה צ"ד ומ"ע ל"ח

מ"ע שיסדרו הכהנים על השולחן בהיכל לחם הפנים מידי שבת בשבתו שנאמר ונתת על השולחן לחה"פ לפני תמיד והנה הרמב"ם פ"ה מתמידין ומוספין פסק דלישתן ועריכתם בחוץ ואפייתם במקדש בפנים ואפ"ה פסק הרמב"ם דאינו דוחה שבת וכבר הקשו עליו מש"ס דמנחות דף צ"ה ע"ב דמבואר שם אי אפייתן מבפנים דוחה שבת דאי אפייתן בפנים נתקדש ואיפסל בלינה ועכ"ח דדוחה שבת והמנ"ח הקשה עוד קו' ולענ"ד ל"ק דהרי פסק הרמב"ם בפ"ג מפסהמ"ק ה"כ כמ"ד בסוכה דף כ' דכלי שרת אין מקדשין אלא לדעת וגם כתבו שם התוס' דדוקא אם עומד מבפנים הוא מקדש בכ"ש א"כ אפי' אי מדת היבש מקדש מ"מ כיון דלישתן ועריכתן מבחוץ ובחוץ אין כ"ש מקדש אלא דקשה עוד מן החפי' שהוא מבפנים ונראה כיון דאין כ"ש מקדשין אלא לדעת אם האופה אינו רוצה שיתקדש אלא בשבת בשחרית שפיר התנור מקדשן לאחר זמן לא מבעי' אי אמרי' כדעת רש"י המובא במל"מ פ"ד מאישות ה"ז דנסתפק אי דבר שלב"ל התלוי בזמן אי מקרי דשלב"ל לדידן ויוכל להקנותו או לא עיי"ש ואני כתבתי במק"א דזה תליא בפלוגתא דרב ושמואל בבכורות דף מ"ט אם פדה בנו בתוך ל' ונתאכל המעות לרב בנו פדוי ולשמואל אינו פדוי ואמרתי דפלוגתא דרו"ש ג"כ בסברא זו אי דבר שלב"ל התלוי בזמן מקרי דשלב"ל כמו קטן המקדש אשה לכשיגדיל דרב סובר דלא מקרי דשלב"ל ולכך בנו פדוי ושמואל סובר דהוי דשלב"ל והרמב"ם פסק שם כרב וא"כ דבר התלוי בזמן לא מקרי דשלב"ל וסובר הרמב"ם דאין כ"ש מקדש אלא לדעת וא"כ דעתו שיקדש התנור בשבת בשחרית ולכך אפי' אי אפייתן בפנים מ"מ אינו דוחה שבת דיכול לכוון כנ"ל ואינו נפסל בלינה ובמנחות דף צ"ה דמקשה הש"ס אזיל או אליבא דשמואל בבכורות שם או אליבא דמ"ד דכ"ש מקדשין אף שלא לדעת וא"כ לא בדידי' תליא מילתא ושפיר אפסיל בלינה אבל הרמב"ם לשיטתו א"ש כנ"ל. ובלא"ה נראה לי דאפילו אם נימא דדבר התלוי בזמן מקרי דשלב"ל מ"מ היינו דבר שאי אפשר שיחול עתה אבל קדושת לחה"פ שגם עתה יכול לחול אלא שאם יחול עתה יפסול בלינה וכיון שאפשר שיחול עתה לכ"ע מקרי דשב"ל וא"כ מאי פריך הש"ס שם ועכ"ח צ"ל דהסוגיא קאי כמ"ד דכ"ש מקדשין אפילו שלא מדעת אבל לרמב"ם דפסק דכ"ש מקדשין דווקא לדעת א"כ אפשר שיכוון שיקדש למחר בשחרית וא"ש דברי הרמב"ם:

ב) וסידור לחה"פ על השולחן מבואר בפ' שתי הלחם דף צ"ו שהי' אורך כל לחם ולחם יו"ד טפחים והרוחב ה"ט ועובי' אינו מפורש שם ובביצה דף כ"ב אמרי' דעובי' טפח ופרש"י שם משום דכתיב לחם הפנים וגמירי דפנים טפח וכבר כתבתי בגליון מצות השם דמזה יש תימה רבה על הרלב"ג המובא בתיו"ט שם דס"ל דעובי' הי' כאצבע, גם הרמב"ם קשה שכ' בפ"ה מתמידין ה"ט דרומה שבע אצבעות וכעת מצאתי הקו' במנ"ח והרלב"ג אפשר ליישב דס"ל כבן זומא בפי"א מ"ד במנחות דאמר שיהי' לו פנים וס"ל דבן זומא פליג דלא כמ"ש התיו"ט שם אלא דבן זומא ס"ל הא דמקרי לחה"פ משום הכפילות ויהי' לו על השולחן פנים ולא מעיקרא בשעת אפי' כדמייתי קרא ונתת על השולחן לחם הפנים דעל השולחן יהי' לו פנים וכן פי' בס' גור ארי' בפ' תרומה וכיון דהפנים קאי על הכפילות שהי' מב' הצדדין א"כ אינו מוכח דהי' עובי' טפח דיליף מלשון פנים כפרש"י ואדרבה מוכח לפמ"ש רש"י והרע"ב לבן זומא הן הן הקרנות והקרנות אמרי' שם במתני' דהי' גבו' ז' אצבעות ור"י נתן בה סמנים ואיך אפשר זה אם הי' הלחם עובי' טפח וכופל שני טפחים כדאי' במשנה שם וא"כ הרי הי' גבו' ג' טפחים ובלא"ה ז' אצבעות הנ"ל אי ס"ל לב"ז דהכפילות הן הן הקרנות לא נדע איך הי' ז' אצבעות ועכ"ח דבן זומא סובר דהלחם הוי עובי' אצבע כמ"ש הרלב"ג ואם מגבי' וכפלה ז' אצבעות הרי שני טפחים בהדי האי אצבע כן נ"ל בכוונתו וא"ש דבריו לדעת ר"מ דאומר שם דכופל לדידי' ז"ט. ואפשר לכוון גם דעת הרמב"ם באופן זה אלא שלשונו לא משמע כן אא"כ נאמר דס"ל דלחה"פ הי' כמ"ד במנחות צ"ד כמין ספינה רוקדת וס"ל דבאמצע הי' גבו' טפח או ז' אצבעות ומן הצד הי' מתמעט והולך עד כאצבע אלא שהיו כופלין הצדדין וזוקפין אותן למעלה והן הן הקרנות שהיו ז' אצבעות ואע"ג דבמשנה תנן דכופל ב' טפחים איכ"ל דהיינו עם עובי' שהי' אצבע ואפשר דעובי צפוי זהב הי' לערך אצבע שבלא"ה הקשה במנ"ח דהציפוי הי' ממעט הכפילות משני טפחים כן נראה לי:

פ' תצוה

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה