מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה צה
והיא להרמב"ם מ"ע ל"ח. ולהרמב"ן הוא מצוה צ"ב ומ"ע ל"ז
מ"ע לבנות בית הבחירה עם כל הכלים השייכים לה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והסמ"ג קס"ג הקשה ע"ז דהא כאן קאי על המשכן וזה הי' רק מצוה לשעה ולא לדורות ע"כ הביא מקרא אחר והי' במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם ועוד יש פלוגתא בין הרמב"ן להרמב"ם דהרמב"ם סובר דבנין המקדש כולל כל הכלים המנורה והשולחן וכו' הכל נכלל במצוה זו והרמב"ן במ"ע ל"ג פליג עליו דנהי דשולחן ומנורה לא נמנה למ"ע בפ"ע כיון דצריכין להכלים להושיב בהן אבל הארון וודאי נמנה למ"ע בפ"ע זה דעת הרמב"ן והרמב"ם במצוה א' וכן בשורש י"ב דעתו דהוי רק חלק המצוה ולענ"ד נראה ליישב הכל דהנה בקרא מסיים ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו ושרש"י וכן תעשו לדורות וכבר תמהו עליו הרמב"ן והמזרחי דבאמת לדורות לא היו הכלים לגמרי כמו שהי' גבי משכן ושמעתי מפי מרן בעחת"ס זצ"ל דכוונת רש"י הוא כך דהמשכן וכל כליו בעינן דווקא שיעשו אותן כאשר גילה ה' לאחד מנביאיו צורתן וכן נאמר לענין בית המקדש הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וכן המקדש שלע"ל מבואר ביחזקאל בנבואה תבנית הבהמ"ק שלעתיד דלעולם בעינן שלא יעשו המשכן או המקדש או כלים לפי הבנת האדם אלא הכל כמו שמסר הקב"ה לעבדיו הנביאים וזה כוונת קרא ככל אשר אני מראה אותך וכו' כשם שאני מראה אותך דדווקא באופן הזה תעשה וכן תעשו לדורות שמה שתעשו לדורות המקדש וכלים לעולם תעשו לפי אשר אני מראה לנביא שבאותו הדור וכעין זה הובא במנ"ח בשם אוה"ח ולפי"ז אני אומר בוודאי גם הרמב"ם ס"ל דאין למנות מ"ע לדורות מן ועשו לי מקדש דזה רק לפי שעה נאמר אלא שמנה מ"ע לדורות מקרא דוכן תעשו שצוה מיד הקב"ה שלדורות ג"כ יעשו משכן וכלים כפי אשר יראה לדורות הבאים וכיון שצוה זה לדורות מש"ה מנה אותו הרמב"ם ומיושב קו' הסמ"ג וממילא מיושב קו' הרמב"ן שהקשה דהו"ל למנות למ"ע בפ"ע ולפי הנ"ל מיושב דכיון דשניהם מקרא אחד אתי' לא מנה אותם רק למ"ע אחת ורמב"ן לשיטתו דס"ל דגם בק"ש אע"ג דבא מכתוב אחד מ"מ כיון דיש לכל אחד זמן בפ"ע הוי ב' מצות מש"ה ה"נ גבי משכן וכלים אע"ג דבא מכתוב אחד אפ"ה כיון דכל אחד הוי מעשה בפ"ע מנינן אותו לב' מ"ע:
ב) והנה בנין בהמ"ק קיי"ל דאינו דוחה שבת עיי' ביבמות ו' דיליף דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת מפ' את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו והקשה פשיטא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ומדאיצטרך ללמד דאינו דוחה מכלל דבעלמא דחי ומדחה שם דבאמת קרא הנ"ל לא בא ללמד אלא על מורא מקדש שהוא מפני ה' וחיובו לעולם לכך נסמך מקדשי תיראו לשבת ולכאורה קשה ממשכן דג"כ נסמך מלאכת המשכן לשבת בפ' תשא ובר"פ ויקהל ילפינן מסמיכות דאין מלאכת המשכן דוחה שבת וא"כ עמדה קו' הש"ס ל"ל קרא דשבת ל"ת שיש בו כרת הוא וראיתי בס' ערוך לנר ביבמות שעמד בזה ורש"י בפ' תשא כ' דמדכתיב אך את שבתותי תשמורו לאחר שצוה על מלאכת המשכן בא ללמד אך דאינו דוחה שבת והרמב"ן בחומש תמה בזה דלעולם אך ממעט מהדבר שנכתב בו והכא בשבת כתיב אך ולא במלאכת המשכן ואפשר כוונת רש"י ג"כ על הסמיכות דע"י הסמיכות קאי אך גם על מלאכת המשכן ורז"ל למדו מאך דכתיב גבי שבת דפק"נ דוחה שבת ואפשר לומר דרך חידוד דגם כוונת רש"י כך הוא דהתוס' בסוגיא דהואיל הקשו דלמ"ד דאית לי' הואיל יותרו כל מלאכת שבת משום הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה ותי' דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ולכאורה עדיין קשה גבי מלאכת המשכן דאינו דוחה שבת ואז היו כל ישראל ס' ריבוי ביחד מלבד נשים וטף והיו מסתמא שכיח יולדות ומילות בכל עת וזמן טובא ויולדות ותינוק הנימול כדין חולה שיב"ס הם וא"כ אמאי מלאכת המשכן אין דוחה שבת כקו' התוס' ועכ"ח צ"ל תי' אחר על קו' התוס' ובמק"א הארכתי חדא דמ"ד שבת רק דחוי' לא שייך למימר בי' הואיל דע"כ לא אמרי' הואיל אלא במלאכת יו"ט וכיוצא דהותרה משא"כ שבת וכן דעת הרמב"ם בספ"א משבת דדחוי' הוא ועוד כתבתי תירוצים אחרים ואכ"מ וא"כ איכ"ל דלכן לא הביאו ביבמות ממשכן דגבי משכן שפיר איצטרך הסמיכות דאינו דוחה שבת דהו"א משום הואיל הותר דאז הי' שכיחים חשיב"ס קמ"ל דאינו דוחה ולא משום דהו"א דעדל"ת אלא ההו"א הי' משום הואיל, ולפי"ז מיושב דמסמיך לן הקרא דאך דילפינן מני' דפק"נ דוחה שבת אצל מלאכת המשכן משום הו"א דהואיל הנ"ל ואיצטרך הסמיכות, וא"כ יש ליישב גם כוונת רש"י דמאך מוכח דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת מדאיצטרך למסמך אך למלאכת המשכן עכ"ח משום דהו"א דאמרי' הואיל וא"כ מדאיצטרך למימר אך למעט כאן פק"נ עכ"ח אינו מלאכת המשכן וא"ש. ובאמת גם יו"ט אינו דוחה כדאי' בשבועות דף ט"ו ע"ב ופרש"י שם דילפינן משבתותי תשמורו דיו"ט נמי שבת איקרי והמנ"ח כ' דרש"י צריך לזה למ"ד דיו"ט הוי ל"ת גרידא אבל לר' אשי דס"ל דיו"ט הוי עשה ול"ת לא צריך דמהיכי תיתי דעשה דבהמ"ק ידחה העשה ול"ת דיו"ט מיהו עיין בתוס' יבמות דף ו' כ' בהדיא דאיכ"ל דעשה דבנין בהמ"ק אלים ודוחה אפי' עשה ול"ת והוכיחו כן מסוגיא דהתם וא"כ א"ש רש"י אליבא דהלכתא. ובאמת תמו' לי' לר"א דס"ל בשבת ר"פ ראד"מ ובר"פ אלו דברים בפסחים דמכשירי מצוה דוחה שבת וא"כ יהא ראוי שבנין בהמ"ק ידחה שבת כיון דבלא משכן אינו יכול להקריב קרבנות תמידין ומוספין דדוחין שבת וא"כ בהמ"ק ומשכן הוי מכשירי קרבן וצ"ל דכאן הוא גזה"כ לר"א דגלי קרא אע"ג דהוא מכשירין אינו דוחה אך קשה לי בשבת קל"א קאמר ר"א לא לכל אמר ר"א דמכשירי מצוה דוחה שבת דהא שתי לחם וגו' ומפלפל שם מאי ממעט למה לא אמר דממעט בנין בהמ"ק וצ"ע. ואפילו למאי דאמרי' במגילה דף י' דלר"א מקריבין אף שאין בית וקלעים רק לצניעות מ"מ קשה הא בעי למזבח פתח אוהל מועד כפירש"י שם במגילה וצ"ע:
ג) והנה הרמב"ם בפ"א מה' בית הבחירה כ' דבהמ"ק אין בונין אלא בדברים המיוחדים מתחלה לבהמ"ק ולא בדברים שנשתמשו בהם להדיוט ועי' בשו"ת מרן חת"ס חאו"ח סי' מ' שהביא מקור אלו הדברים והאריך בזה ותלמידי הרב הגדול מהו' זוסמאן סופר ני' אב"ד דק"ק האלאש הקשה לי מהא דאמרי' בע"ז דף נ"ב דאבני מזבח ששקצו אנשי יון ופלפל שם וצריכא לגנוז משום דבאו פרוצים וחללו' שהרי הי' יכול לבטלן ע"י שבירה אלא משום דבעינן אבנים שלימות ומאי קושיא והא כלי שנשתמש בו הדיוט אסור לגבו' ונראה ליישב דהרי קיי"ל באו"ח סי' מ"ב דסודר דצר בי' ולא אזמני' יכול להשתמש בו לצורך הדיוט ולא חל עליו קדושה ועיי"ש במג"א סק"ה דאם צר בי' אדעתא דלעולם יהי' לתפילין חל הקדושה עליו אבל אם לא צר בי' אלא לפי שעה בעי' דווקא הזמנה ומטעם זה אפשר ליישב קו' הפרשת דרכים שהובא בדברי מרן זצ"ל סי' מ' הנ"ל דל"ל הזמנה הא הזמנה לאו מילתא הוא וא"ל כיון דקיי"ל קדושה ראשונה לא קידשה אלא לשעתה ועיי' בר"י מגא"ש בר"ס משבועות דכ' הטעם דידעו שעתיד הבהמ"ק לחרב וכיון דלא הוי אלא לשעה בעי' הזמנה ולולי כן לא הי' חל הקדושה וכאלו הקריב בלא בית ובלא מזבח ולכה"פ עבודה הראשונה שהקריבו אז אם דווקא ע"י התקדש א"כ בשעת תחלת עבודה עדיין לא הי' מקודש ואיך הי' רשאי להקריב לכך צריך הזמנה ואז מיד בשעת התחלה התחיל הקדושה ובלא"ה י"ל דלרמב"ן ונמק"י המובא במג"א סי' מ' סק"ו ובמחהש"ק שם דסברו דעגלה ערופה משעת ירידתה לנחל איתן נתקדשה ולדידהו הזמנה לגוף הקדושה מילתא הוא ואפשר דמזבח ומקדש מקרי גוף הקדושה דאפי' שהם שוממים קדושתם עליהם כדדרשי' מקרא והשימותי את מקדשיכם כן יש ליישב קו' הפר"ד הנ"ל ועכ"פ כיון דלענין חלות הקדושה בעינן דווקא צר בי' ואזמנה אבל שימוש דרך ארעי אינו מקדש א"כ הה"ד דשימוש הדיוט דרך ארעי בוודאי אינו פוסל דווקא אם אזמני' ושימש להדיוט בקביעות הוא דנפסל לגבו' משא"כ שימוש ארעי וא"כ בוודאי אבני מזבח ששיקצום אנשי יון השימוש ההוא לא הי' אלא עראי ולכך מצד שימוש הדיוט לא הי' נפסל לגבו' אלא מצד שימוש ע"ז שתשמושי ע"ז אסורין ובע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה וע"ז פלפל שם אם הי' אפשר לבטל וא"ש: