מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה צד
והוא להרמב"ם ל"ת נ"ז. ולהרמב"ן מצוה צ"א ול"ת נ"ה.
ל"ת שלא להניח עע"ז לשכון בארצינו שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי לדעת הרמב"ם וכן דעת החינוך שבכל האומות הוא לאו זה ואע"ג דבל"ת הקודם לזה לא תכרות דעת הרמב"ם במ"ה דקאי רק אז' אומות מ"מ ל"ת זו נראה דקאי על כל האומות וכן דעת החינוך ודעת הראב"ד פ"י מע"ז דגם ל"ת זו קאי רק אשבעה אומות ובהגהמל"מ הקשה על החינוך בזה כיון דב' ל"ת הם סמוכין זה לזה למה כ' דל"ת הראשון קאי רק על ז' אומות ול"ת זו דסמיך לי' קאי על כל האומות וכבר כתבתי אני למעלה דגם בל"ת הקודמת נראה דס"ל דקאי על כל האומות אבל אפילו אי נימא דל"ת הקודמת מיירי דווקא בז' אומות מ"מ ל"ת זו לדידן דקיי"ל ברמב"ם רפי"ב מהא"ב כר"ש דעל כל האומות אנו מוזהרין בלאו דלא תתחתן כיון דכתיב כי תסיר את בנך מאחרי ולמה הוצרך לומר טעם לר"ש הא בלא"ה ר"ש דריש טעמא דקרא ועכ"ח מדפי' הטעם בא ללמדינו דאפי' אינו בז' אומות שאין כ"כ חשש על הסרה אפ"ה הן בכלל הלאו ואע"ג דבעלמא לא קיי"ל כר"ש מ"מ הכא כ' הרמב"ם דגם בעזרא מצינו דבנותם לא ניקח לנו על כל האומות ואמרי' בעלמא עד דאתי עזרא מאן אמרה אעכ"ח הלמ"ס הוא וכו' וא"כ ה"נ כיון דכתיב פן יחטיאו אותך לי טעמא דקרא וקשה ל"ל טעמא דקרא ועכ"ח דבא לרבות כל האומות ולכך שפיר כ' הרמב"ם והחינוך וכ"כ בס' יראים סי' פ"ו דלאו הזה הוא על כל האומות מדכתיב הטעם פן יחטיאו ללמדך אף דלא שייך החשש דהסרה בשאר האומות אפ"ה חיישי' פן יחטיאו. ומטעם זה נ"ל ליישב מה דפליגי הרמב"ם והראב"ד שם בפ"י מע"ז דלרמב"ם אפי' להניח לעבור עע"ז בארצם אית בי' לאו זה והראב"ד פליג ולהנ"ל יש לומר טעם דהרמב"ם הוא דמלאו דפן יחטיאו ילפי' אפי' ליכא חשש גדול בזה לכך פסק דאפילו לעבור אסור ועכ"פ הלאו הזה אינו באיש שקבל עליו ז' מצות אלא שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג וזה אינו נוהג בזה"ז לכן עובר בלאו והראב"ד שם כ' נהי דב"ד אין מקבלין מ"מ הוא עצמו אם קבל עליו ז' מצות לא שייך בו פן יחטיאו ולית בי' לאו והרמב"ם פליג עליו והחינוך כ' דאם לא קבל רק שלא לעבוד ע"ז רשאי להניח אותו וכבר תמה עליו המנ"ח דקיי"ל דבעי' דווקא שבע מצות:
פ' תרומה