מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה פט
להרמב"ם הוא ל"ת נ"ג. ולהרמב"ן מצוה פ"ו ול"ת נ"א
שלא לשחוט הפסח ועדיין החמץ קיים שנאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי ואחד השוחט וא' הזורק וא' המקטיר שהי' להם חמץ בביתם או בבית א' מבה"ח עוברים בלאו הזה ולוקין אבל אם לא הי' לבני החבורה ולא לשוחט אלא לזורק או למקטיר או שלא הי' למקטיר ולזורק אלא לשוחט לא עברו מי שלא הי' לו בביתו שהרי אינו מוכרח שיהא זה הזורק או המקטיר כן פסק הרמב"ם לכאורה קשה אם כל בית אב או כל אותו משמר שעבודה שלהם יש להם למה לא יתחייב השוחט ונראה כיון דפסח הוא קרבן הבא מחמת רגל כל המשמרים שווין והנה לאו זה כפול בפ' משפטים וגם בפ' כי תצא ואפ"ה כ' מוני המצוה דלוקה רק אחד וקשה אמאי הא יש ב' ל"ת וכ' הרמ"ז הטעם משום דקרא אחד בא ללמד שנשבות חמץ בזמן שחיטה דהיינו מחצות ואילך או להרמב"ם פ"ב מחמץ ומצה עדיין קודם לחצות ואידך בא להזהיר בשעת שחיטה עצמו שלא יהא לשוחט או לזורק או להמקטיר או לאחד מבני החבורה חמץ ברשותו אמנם לפי"ז לכאורה קשה דהוי להו למנות זה לתרי לאווי וכל מוני המצות לא מנו זה אלא לחד מיהו גוף הקו' שהקשה הרמ"ז למה אינו לוקה שמונים ל"ק שכל לאווין כפולים שאין באין לרבות דבר חדש אלא ללמד דין מדיני המצוה ההוא אינם נמנין למצוה בפ"ע גם לענין מלקות אינם לוקין אלא אחד אמנם לרמב"ן וגם אי בא הלאו דלא תשחוט על חמץ להא דדרשינן בפסחים ה' ע"מ שנשבות חמץ מחצות קשה דנמנה אותו לב' וכ"ש דקשה על לשון החינוך שנראה שבכלל הלאו הזה דלא לשחוט הפסח קודם חצות ועכ"ח היינו מיתורא ונמנה לב' וגם מגוף לשונם משמע דאין לוקין ע"ז ונראה דעיקר הילפותא דילפינן ממקרא הזה שנשבות חמץ מחצות ההוא דמפרשינן לקרא כמו שמפרש הירושלמי סיפא דקרא דלא ילין חלב עד בוקר ופריך כל הלילה ילין והא אין חלבי חול קריבין ביו"ט ומתרץ הירושלמי הובא בתוס' בפסחים כ"ט ע"ב ד"ה בארבעה עשר דלא ילין היינו דישמרהו שלא יבוא לידי לינה דהיינו שיקריבנו מבע"י וה"נ לא תשחט הפי' דישמרנו שלא ישחט על חמץ והיינו שישבית החמץ קודם זמן שחיטת הפסח ומטעם זה נראה דנקט הש"ס בפסחים ה' הפסוק דלא תשחט ודקדק שם הצל"ח למה נקט קרא דפ' כי תשא ולא נקט קרא דלא תזבח דכתיב בפ' משפטים קודם לזה ונראה דבקרא דלא תזבח לא קאי אזביחה לחודא אלא על עשייתה וזריקה והקטרה הכל בכלל והזריקה והקטרה אינו בשעת חצות אלא אח"כ וא"כ א"א לפרש הקרא דלא תזבח דבא ללמד דצריך לבער קודם הזביחה דהרי בכלל תזבח ג"כ הקטרה והזביחה והי' שעה שני' או שלישית וכבר זמן רב קודם לזה צריך להשבית וכל זה בקרא דפ' משפטים אבל בקרא דכי תשא דנקט לא תשחט דקשה אמאי נקט שחיטה הא גם זריקה והקטרה בכלל מכח זה דמשנה הקרא ונקט לא תשחט ע"כ דבא ללמד לדרשא דרבא דישבית החמץ קודם זמן שחיטה וכיון דרק משינוי קרא ילפינן זה א"ש דלא נמנה זה לב' לאווין דדבר דילפי' משינוי או מריבוי או מיתורא דקרא לא נמנה למצוה בפני עצמה:
ועפ"י האמור דמאותו קרא עצמו ילפינן דאסור להשהות החמץ בשעה שיבא זמן שחיטת הפסח וממילא נשמע מזה דקודם חצות אסור לשחוט הפסח כמ"ש החינוך שכ' דממקרא הזה ילפינן ג"כ דאסור לשחוט הפסח קודם חצות והקשה עליו שלא נמצא כן בשום מקום ולהנ"ל נראה דבאמת אין כוונתו שהקרא בא ללמד זה אלא דממילא נשמע זה כיון דצוה הכ' שאסור לשהות החמץ בשעת שחיטה ומקרא דתשביתו ילפי' דקודם החצות מותר מאך ביום הראשון וממילא מוכח דאסור לשחוט הפסח קודם חצות גם מהאי קרא דלא תשחט:
וגם מוכח מהאי קרא כיון דשני לאוין ילפינן ומוכללין בלאו או דלא ישהה חמץ ולא ישחוט הפסח על החמץ ממילא מוכח דדיניהם שווין ואין עוברים על הלאו דלא תשחט הפסח על החמץ אלא בחמץ גמור ולא בחמץ נוקשה ולא בחמץ ע"י תערובת שאין בכלל איסור שהי' בער"פ גם שחיטת פסח אינו בחמץ שאין בו איסור שהי' וכן אם בטלו ולהיפך היכא דקיבל חמץ של גוי באחריות כמ"ש בשג"א ומטעם זה ג"כ פשוט בעיני דאם שהו האימורין ע"ג המזבח שלא נפסלו אפילו שהו עד לאחר הפסח שאז אם הקטירן ויש לו חמץ בביתו אינו עובר דשניהם ממקרא א' ילפי' כיון דלאחר הפסח אין איסור שחיטה אין איסור ג"כ בהעלאת אימורין ע"ג מזבח ובס' מנחת חינוך לא כ' כן ולענ"ד כמו שכתבתי:
ג) והנה בתמורה דף ד' בתוס' ד"ה רבא אמר הקשו א"כ דלא מהני שוחט פסח על החמץ לפסול כבר כתבתי שתוס' ס"ל דרבא סובר היכא דכתוב לאו על לכתחלה בכללו נמי דאי עביד לא מהני ולכך הקשו שפיר אמנם בזה יש ב' פירושים יש מפרשים דכוונת התוס' בקושייתם דיהי' השחיטה כנחירה בעלמא ויש מפרשי' דהקו' רק דמצות שחיטת הפסח לא קיים, ולי נראה עיקר דוודאי השחיטה הועילה לטהר מידי נבילה דזה אינו מוכח מקרא דלא יהי' שחיטה לטהר וא"כ שוב איכ"ל כסברת הסמ"ע וש"ך בסי' ר"ח הנ"ל דאין איסור השחיטה מצד עצמה אלא דקו' התוס' דמצות שחיטת הפסח לא יהני ולא קיים בזה מ"ע של שחיטת הפסח וממילא צריך לשחוט קרבן פסח אחר וזה הקרבן פסול וכ"ש לפי סברת הצל"ח בפסחים ע"ג ובנוב"י חא"ח סי' קל"ט כיון דכתיב לא תשחט קרא לה הכתוב שחיטה מ"מ לא מהני לקיים מצות שחיטת פסח וממילא פסול וע"ז שפיר תי' הירושלמי מדמסיים קרא דם זבחי מבואר דאפילו בכה"ג מקרי קרבן ויצא בזה ידי מצות שחיטה וגלי לן קרא דגבי פסח על חמץ אמרי' דמהני וא"צ להביא אחרת אבל עדיין אפשר דבא הקרח ללמד דקרבן פסול לאכול ואין אכילה מעכב וזבחי בא רק לרבות דהשחיטה הועילה ויצא בשחיטתו וזה באמת הקשה תוס' בפ' תמיד נשחט ותי' כיון דלא שינה הכתוב עליו לעכב לא שייך עיכוב אם לא שנאמר דשחיטה לא הועילה לשם פסח וזה כבר נלמד וצריכי ב' התוס' להדדי:
ד) לכאורה קשה לי מכאן על שיטת רמב"ן המובא בר"ן פסחים דף ה' שכ' דחמצו של ישראל ברשות גוי אין ישראל עובר עליו ונהי שכ' השג"א בסי' פ"ג דמצות תשביתו לא קיים בזה היינו דאם הי' אחר זמן איסורו בביתו אבל אם קודם זמן איסורו מניחה אצל נכרי ואין כאן תשביתו אינו עובר על ב"י ובל ימצא ואם שחט הזבח אז נראה דחייב משום לא תשחט על חמץ שהרי בעזרה ג"כ הי' מקום הפקר ואפי"ה לכ"ע עובר עליו כמ"ש השג"א וכיון דאזהרת לא תשחט הוא שלא יבא לכלל איסור בל יראה וסמוך לקרא דמצות תשביתו מבתיכם מוכח בע"כ דבתיכם לאו דווקא אלא ברשותכם וכפירש"י בפ' בא וכדעת ה"ר יונה המובא בפסחים דף ה':