אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה פא

מצוה פ

להרמב"ם היא ל"ת מ"ח. ולהרמב"ן היא מצוה ע"ו ול"ת מ"ה והסמ"ג לא מנה זה לל"ת

ל"ת על הב"ד שלא יטו משפט חוטא מפני רשע שנאמר לא תטה משפט אביונך בריבו ופי' במכילתא שהוא אביון במצות וכבר כתבתי בגליון מצות השם דמה שאמרו בגיטין דף ט"ו ע"ב בני רוכל תקברם אמם ופרש"י משום שרשעים היו לא דייקו בדינם וקשיא לזה ועוד קשיא לי הא דאמרי' בב"מ ע"ג ע"ב רב סעורם הוי תקיף אינשי דלא מעלי ועביד בהו עבידתי' וכו' ואפשר כיון דיליף מקרא דדינו הכי אין זה בכלל הטיית משפט וכן נמי דרשי' לענין קללה בעמך בעושה מעשה עמך דווקא אבל הא דבני רוכל קשיא ואפשר דהרמב"ם מפרש הואיל ורשעים היו אנן סהדי דגמרי ומקני לביתה ובכה"ג דיש סברא ואומדנא גם ר"א מודה דדברי שכ"מ כמסורין דמי:

ב) והנה הסמ"ג לא מנה זה ללאו בפ"ע משום דקשיא דנהי דסק"ד דמשום דרשע הוא רשאי להטות קמ"ל וא"כ השתא דגלי קרא הרי הוא כאדם אחר כמ"ש המעיי"ח בכוונתו ונ"ל דלדעת הרמב"ם קאי הלאו על הנך עניינים דרשאין לעשות לאינש דלא מעלי כגון תקיף אינשי דלא מעלי או קללה והכאה באין עושה מעשה עמך דרשאי מיהו היינו דווקא אם נתברר הדבר שהוא רשע אבל אם אין כאן עדים עליו אעפ"י שזה שכנגדו ובעל ריבו טוען ברי שהוא כן אפ"ה לא יטה משפטו ולא תאמין לאיש ישר זה יותר מזה. וכן איכ"ל בכל דבר שתלי' בטענת ברי ושכנגדו איש מהימן וזה אביון במצות א"כ מצד סברא ואומדנא יהא שרי להטות משפט ולומר שמסתמא זה הישר אתו האמת ולכך קמ"ל קרא דלא תטה ושיהי' לענין זה שווין אע"ג דאומדנא הוא מ"מ מצד חומר הטיית הדין החמירה התורה שלעולם יהי' שווין וזה בא לגלות חומר הטיית הדין ולכך ראוי למנותו ללאו בפ"ע לאחמורי טפי כן נלע"ד נכון. ואח"כ מצאתי כעין זה במנחת חינוך:

ולפי חד מ"ד בירושלמי המובא בר"ש פ"ד דדמאי מי"א בא הקרא ללמד על הדיוק בריבו אי אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו שספק לקט לקט עיי"ש ולדידי' הדין בוודאי כהסמ"ג דאינו נמנה ללאו מיהו בש"ס דידן יליף בחולין קל"ד דספק לקט לקט מעני ורש הצדיקו לא איצטרך לדיוקא ועכ"ח לגופא בא ולכך מפרש הרמב"ם כנ"ל:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה