אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה עו

מצוה עה

ל"ת אליבא דכ"ע להרמב"ם ל"ת מ"ה. ולהרמב"ן היא מצוה ע"ב ול"ת מ"ב

שלא לנטות אחרי רבים לחוב בשביל אחד בדיני נפשות שנאמר לא תהי' אחרי רבים לרעות ורש"י בחומש כ' שאין לשון הקרא מיושב על אופניו עפ"י דרש הזה אלא שכך הוא דברי קבלה ובס' גור ארי' כ' שגם הלשון יש לכוון עפ"י דברי הקבלה דלהטות משמע הטי' גדולה או ב' הטיות במשמע להטות דהיינו ב' ר"ל דיש שנים יתירים כעין זה משמע ברמב"ם פ"ח מסנהדרין ולענ"ד נ"ל להסביר הדבר דבעלמא יש פלוגתא אי רוב חכמה עדיף או רוב מנין וכבר האריך בזה בס' תורת האדם לרמב"ן ואם אמנם שספרו אינו בידי מ"מ ראיתי מ"ש בב"י באו"ח סי' תקי"ח והפרמ"ג בהקדמתו ליו"ד מסתפק אי הא דאזלי' בתר רוב חכמה אם הוא מה"ת ומביא הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב דנראה מדבריו דהוא מדרבנן ותמהני עליו שהרי הטור באו"ח סי' תקי"ח הביא דברי הרמב"ן דאם מופלג בחכמה אמר שלא להאכיל לחולה ביוה"כ ורופא אחד אמר להאכיל סמכי' על המומחה יותר אפילו בפקוח נפש וא"כ עכ"ח דאורייתא הוא ואפשר דילפינן לי' מאחרי רבים להטות לפי מסקנת הש"ס בחולין י"ב דגם רובא דל"ק אזלינן בתרה ולא פלוג א"כ הה"ד רוב חכמה לא גרע מרובא דל"ק וכ"ז בעלמא אבל לענין סנהדרין גם הרמב"ן מודה דתליא ברוב דגברא ולא ברוב חכמה דגזה"כ הוא ובזה לכאורה קשיא על רש"י בחולין י"ב דפי' במסקנא מאחרי רבים ילפינן גם רובא דל"ק אדרבה מהתם יהי' מוכח מדהקפידה התורה דווקא על רוב גברא ולא אזלינן בתר רוב חכמה א"כ משמע מהתם דלא אזלי' בתר רובא דל"ק וצ"ל כאידך הטעם שפירש"י דמהלמ"ס ידעי' רובא דליתא קמן:

אלא דלכאורה קשה לי בריש סנהדרין דף ב' במתני' דיליף מאחרי רבים להטות דבעי' בד"נ שנים יתרים לחובה דאם הפי' לזכות באחרי רבים להטות זה כבר ידעי' מרישא דקרא דלא תהי' אחרי רבים לרעה דמשמע אבל לזכות אזלי' בתר רבים וקשה דלמא לעולם מיירי לזכות והקרא בא לאשמעי' דאזלי' בתר רוב חכמה ורבים לשון גדולה אחרי רבים להטות היינו גדולים בחכמה דמצינו בלשון הקודש רב גדול וחשוב וצ"ל דפשטות לשון רבים משמע על רבים בכמות:

ב) ועיין בטור סי' תקי"ח דס"ל בשם אביו הרא"ש דאפילו במחצה על מחצה לא אזלי' בתר רוב חכמה והב"ח הקשה עליו מע"ז דף ח' דמבואר דאזלי' בתר רוב חכמה וזה יש ליישב דס"ל כהגה"מ פ"א מממרים דריב"ק פליג ע"ז וכ"כ הכ"מ שם ובאמת דבריהם קשים לי שהם כתבו זה גם לדעת הרמב"ם דהרמב"ם פוסק כריב"ק וס"ל דפליג ולא אזיל בתר רוב חכמה הרי בפ"ב משביתת עשור דין ח' כ' דמקצת רופאים אומרים כך ומקצת אומרים כך אזלי' בתר רוב חכמה או בתר בקיאין והרמב"ן דימה דין זה לזה וצ"ע. ובמק"א הארכתי:

ופלוגתא הזאת מצינו לענין מחצה על מחצה אבל אי איכא רוב מנין בוודאי אפילו אם המיעוט הם חכמים או בקיאים יותר בוודאי אזלי' בתר רוב מנין לכ"ע ולפי מה שכתבתי לעיל מובן הדבר מילתא בטעמא דהרי רוב מנין הם רובא דאיתא קמן ורוב חכמה הוא רדל"ק ובוודאי עדיף רובא דא"ק מל"ק היכא דסתרי אהדדי ובב"י סי' תקי"ח כ' דהפלוגתא הנ"ל שייך רק לענין שאר דברים אבל בסנהדרין לכ"ע אמרי' דהוי גזה"כ כ"כ החינוך בסי' ע"ח ומדברי הר"ן ביומא פ' יוה"כ משמע דלא מחלק בין סנהדרין לשאר דברים דגם בסנהדרין אזלי' בתר רוב חכמה א"כ קשיא למה אמרי' דאם אחד בסנהדרין אמר אינו יודע צריך להוסיף עליהם ואמאי כיון דהוי מחצה על מחצה ניזל בתר רוב חכמה וצ"ל כמ"ש החינוך בתי' השני דבסנהדרין הי' כולם מופלגים בחכמה ובלא"ה אי אפשר להכריע אם מעלת רוב חכמה יוכל להכריע מעלת הרוב גברא בדיעות ולכך אזלינן בתר רוב דיעות שמסתם להם נודע האמת ועכ"פ כיון שלפעמים נגד הרוב מנין יש רוב חכמה מן המיעוט ולכך איכ"ל דהתורה החמירה בד"נ דבעי' דווקא שני גברא יותר וכעין דאמרי' בחולין צ"ז הואיל ואין כל הבצים שוות בעי' א' יותר מס' ה"נ כיון דאין חכמות כולם שווין והריגת נפש הוא דבר גדול מאוד ולכך בעי עוד אחד להשוות חכמות הסנהדרין ולא חילקה התורה אם כולם שווין או לא דלא נתנה התורה לשיעורים וכל שאפשר למעט הנס ולסמוך שבוודאי השי"ת לא יביא תקלה על ידיהם המיעוט הנס עדיף ובזה נראה לי ליישב לשון רש"י ריש סנהדרין במתני' ד"ה שומע אני דבטובה וזכות הלך אחריהם שאפי' מיעוט המזכין ורבי' המחייבין כתיב לא תהי' אחרי רבים לרעות עכ"ל ודברי רש"י תמוהין אדרבה כיון דאפי' מיעוט מזכין פטור א"כ אינו מוכח דאזלי' לטובה בתר רוב ולהנ"ל א"ש דהא דאפילו מיעוט מזכין פטור ולא אזלי' בתר רוב היינו משום דחיישי' לרוב חכמה דשמא המיעוט מופלגים בחכמה ומכריעין את המרובין וא"כ מזה עצמו מוכח דאזלי' בתר רוב:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה