אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה סז

מצוה סו

שהיא ל"ת לכ"ע להרמב"ם ל"ת ל"ו. ולהרמב"ן היא מצוה סג ול"ת ל"ג

שלא יתבע המלוה את הלוה חובו כשידע שאין ללוה לשלם שנא' לא תהי' לו כנושה והיינו שלא יכלמנו וידחק עליו ובכלל לאו הזה ג"כ שלא יקח ריבית ממנו ואפילו להראות לפניו כדי לצערו אסור והמנ"ח הקשה למה דווקא כשידע אפילו אם הוא מסופק הי' ראוי לכאורה לאסור לנגשו עיי"ש ונראה להסביר וליישב דהרי כשם שהמלוה אסור לדחקו כך מוזהר הלוה שלא ידחה המלוה בלך ושוב ולבזבז ממון המלוה שלא יוכל לפרע אח"כ ויהי' לוה רשע ולא ישלם וכבר אחז"ל בכתובות פ"ז דפריעת בע"ח מצוה ופי' הראשונים דהמצוה נלמד מקרא דהאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט ורש"י בכתובות שם פירש משום דכתיב הן צדק שיהי' הן שלך צדק והקשו ת"ל מקרא מפורש דהאיש אשר אתה נושה בו נלמוד ונראה דמשם ילפי' דחייב לשלם אבל עדיין לא שמענו דהחיוב דווקא לשלם בזמנו שהבטיח לו ע"ז פירש"י דנלמוד מקרא דהן צדק ולכאורה גם זה נוכל לידע משום דיותר מעל זמן שהלווהו הוי כשואל שלא מדעת והו"ל כגזלן כדקיי"ל שואל שלא מדעת הוי גזלן מיהו איכ"ל המלוה יודע שלאו בדווקא קבע לו הזמן ההוא שאולי לא יהי' לו אז ממון ומסתמא גמיר בדעתי' שאפילו יאוחר זמן הפרעון יותר יהי' מלוה אצלו ואינו כגזלן ולכך פירש"י משום הן צדק ושוב איכ"ל דמסתמא סמך המלוה על הן שלו ויש לחוש אלאחר זמן משום שואל שלא מדעת וא"כ כיון דאם יש ללוה ובא הזמן לשלם הוא עושה איסור אם אינו משלם ולכך רשאי המלוה כשאינו יודע שיש לו לנגשו דהוי ספק וספק, ספק שמא יש לו ומצוה להכריחו לשלם וניהו דג"כ יש ספק בהיפך דלמא אין לו שוב יש לומר כיון דקבע לו זמן מסתמא ידע הלוה שבאותו זמן יהי' יוכל לשלם כן נראה להסביר הענין דהי' לו לראות הנולד שלא יעבור על הן שלו ועד כאן לא אמרי' דספיקא להחמיר היכי דהוא ספק עבירה או אין עבירה אבל אינו ג"כ מצוה משא"כ כאן דהוי ספק עבירה אם אין לו וספק מצוה דאם יש לו ואינו משלם המלוה עושה מצוה אם נגשו למנוע אותו מעבירה כנלע"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה