אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה סב

מצוה סא

היא להרמב"ם ולהרמב"ן הוא מצוה נ"ז והיא מצות ל"ת על הב"ד להרמב"ם ל"ת ל"ב ולהרמב"ן ל"ת כ"ח

הב"ד נזהרין שלא לחיות מכשף ומכשפה ולדעת הטור ביו"ד גם אוב וידעוני ושאר מיני מכשפים בכלל הקרא שנאמר מכשפה לא תחי' וכ' הרמב"ם פי"ד מסנהדרין דין ג' כל מחייבי מיתות ב"ד שלא המיתו אותם בב"ד בטלו מ"ע ולא עברו על מצות ל"ת חוץ ממכשפה והקשו ע"ז שהרי גם שאר חייבי מיתות ב"ד פסק הרמב"ם פ"כ מסנהדרין דין ד' דאסור לב"ד לחוס על ההרוג לאמור מה תועלת יש ולמצוא התרשלות וע"ז נאמר לא תחוס ועיי"ש ולענ"ד שיש חילוק הרבה בין זה לזה שהרי בלא"ה איכא עוד ל"ת על הדיינים שלא יגורו מפני איש אפי' נוטלין ממונו אפילו שורפין גדישו כמבואר בחו"מ רסי' י"ב והחילוק בין ל"ת לעשה דבמ"ע קיימ"ל באו"ח סי' תרנ"ו דא"צ לבזבז כל ממונו אלא לפי שיעורא והוא עד שליש אבל בל"ת קיימ"ל דצריך ליתן כל אשר לו ולא יעבור כדאי' נמי ביו"ד סי' קנ"ז סעי' א' ול"ת שאין בו מעשה מסופק הפרמ"ג שם אי דינו כעשה ולכך צריך ל"ת מיוחדת על הדיין שלא ירא מפני איש אפילו שורף את גדישו אפילו לוקח ממונו לא ירא ממנו מיהו היינו דווקא לאחר שנזקק לדונם כמבואר בחו"מ רסי' י"ב ובתומים שם אות ב' וכן מצד הלאו השני שיש על הדיין דלא תחוס עיניך היינו דווקא אם חס על הרוצח אבל אם עושה מצד יראה שיזיקו אותו ועדיין לא נזקק לדינו אז ליכא לאו לא משום לא תגורו ולא משום לא תחוס ולכך נאמר כאן לאו שלישי לענין כישוף דאפילו הוא ירא ממנו שיזיקנו כדרך המכשפים ואפילו לא נזקק לדינו מחויב להזדקק ולכך נאמר מכשפה לא תחי' אפי' צריך לבזבז ממונו כמו שביאר בס' גור ארי' דכישוף שהוא נגד טבעי העולם ורבות הנזק ולכך החמירה התורה על הדיין בזה, ובזה א"ש דאזהרה על הדיין שלא ימנע עצמו לדון הן לדונו והן אם כבר נדון שיתאמץ להורגו והמנחת חינוך עמד בזה דקודם הדין מדוע יש ל"ת ולענ"ד נכון כמ"ש. ועוד יש נ"מ דשאר חייבי מיתות אם ממתין להורגו משום דאיכא צורך רבים בו וכעין שאמרו סנהדרין פ"ט ממתינן עד הרגל בכה"ג בוודאי לית בי' משום לא תחוס משא"כ במכשף דכתיב בלשון לא תחי' נראה בכה"ג אסור להשהותו דכישוף חמור כדלעיל ועפי"ז מיושב נמי מה שהקשה המעיי"ח לדעת התוס' בשבת דף ע' דגם בעשה ולאו איכ"ל דבר שהי' בכלל וגו' על הכלל כולו יצא דנימא גם כאן דלאו דמכשפה על הכלל כולו יצא על כל חייבי מיתות ולהנ"ל א"ש דא"כ ל"ל לאו דלא תחוס. ובלא"ה נראה דלא שייך כאן יצא מן הכלל שעדיין לא נאמר כלל מיתה גבי מכשף וגם מחייבי מיתות אין עניינים אחד אפי' במחוייבים סקילה יש מהם שאינם נתלים ויש שלאחר סקילה נתלין כמו שאמרו כל הנסקלין נתלין ודווקא מגדף ועובד ע"ז וסמיכת יד מצינו רק במסית וכן מכשף כמו שביאר הרמב"ן בחומש שהוא רבות הטומאה וא"א ללמוד אחד מחברו שכל אחד ענין וענין בפ"ע:

ב) מ"ע זו הוא רק על הב"ד ובמנ"ח הקשה למה לא נאמר דלאחר שדנו אותו ב"ד וחייבי' מיתה היא מצות ל"ת על כל יחיד ויחיד אמנם לענ"ד שהתורה לא נתנה רשות ליחידים להרוג שום אדם דווקא במקום המשפט שמה הרשע שעי"ז יוכלו לבוא כמה תקלות וגם לענין קין מצאנו שצוח והי' כל מוצאי יהרגוני ונתן הקב"ה לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו ולפיכך המצוה רק על הב"ד וכבר כתבתי לעיל במצוה מ"ז דגם המצוה ובערת הרע הוא רק על הב"ד:

ג) ולכאורה נראה לי דבאמת הלאו הזה קאי ג"כ על כל האדם היינו שאסור לכל אדם לסייע ולהחזיק ולתמוך את המכשף שזה נקרא בתורה וחי אחיך עמך שאנו מצווים לתומכו כמו שנאמר ותחיינה את הילדים ודרשו חז"ל שהיו מספקים להם מים ומזון וכן אמרו בגר תושב אנו מצווין להחיותו והיינו ליתן לו צדקה ולדעתי הי' נראה שזה שהזהירה לנו התורה מכשפה לא תחי' שאסור לתמכם ולסעדם ולעשות להם גמ"ח וא"כ שפיר הי' אזהרה זו על כל אדם כן הי' נראה לי אלא שלא ראיתי בשום פוסק שכ' כן והטעם שלא פירשו כן נ"ל משום דכתיב סמוך לזה כל שוכב עם בהמה מות יומת מסמיכות הזה נמי ידעינן דמכשפה בסקילה א"כ אזהרה על המיתה הוא שייך רק בב"ד מ"מ נ"ל מצד הק"ו יש ללמוד ג"כ דאסור לכל אדם ליתן להם צדקה ולהחיותם ולסעדם וכיוצא בזה. ועפי"ז יש ליישב הטור ביו"ד סי' קע"ט שכ' שגם אוב וידעוני הוא בכלל מכשף ובב"י הקשה ע"ז דמאי נ"מ בזה ולהנ"ל א"ש דנ"מ דיש איסור לאו להחיותם ולא לעשות עמהם גמילת חסד וצדקה:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה