מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה סא
שהיא מצוה ל' להרמב"ם. ולהרמב"ן היא מצוה נ"ו ומ"ע כ"ט
מ"ע על הב"ד לדון דין מפתה שנאמר כי יפתה איש בתולה אם היתה מבת ג' שנים עד שתבגר וכ' הרמב"ם בפ"ב מנערה ובתולה דין י"ז שדין אונס ומפתה דווקא אם לא הכינה עצמה לזנות אלא אירע הדבר במקרה שדבר זה אינו מצוי ואינו הוה תמיד אבל אם היא מוכנת לזנות אין לה קנס והוא והיא לוקה ולפמ"ש הכ"מ בפט"ו מא"ב דין ב' נראה מדברי בנו של הרמב"ם דהבועל לעולם ראוי הוא שילקה משום לא יהי' קדש ובארתי כוונתו לא דס"ל דלוקה הבועל דהרי משלם ממון אלא דראוי הי' ללקות אלא כיון שציוותה התורה מהר ימהרנה לו לאשה ובאונס כתיב מצוה ולו תהי' לאשה ממילא ע"י ביאה זו מחייב לנשאה לכך לא חשיבה בעילת זנות והיינו אם היא ראוי' לו אבל אם היא אסורה לו ואין מצוה עליו לנשאה מקרי בעילת זנות וראוי לו ללקות משום לא יהי' קדש ובזה תרצתי קו' השמ"ק בכתובות ל"ה ע"ב דפריך אי ר' יצחק קשיא ממזרת והקשה על הרמב"ם דפסק בפט"ו מא"ב דעל ביאת זנות אינו חייב באיסור לאו דממזרת דווקא קידש ובעל לוקה ולהנ"ל א"ש דממ"נ כיון דממזרת אסור לנשאה שוב חייב מלקות משום לאו דלא יהי' קדש ופריך שפיר וכדומה לי ששמעתי כן מפי מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל בימי חרפי:
ב) והנה במפתה חייב בקנס ובושת ופגם והוא של אבי' אמנם בנערה שנתארסה ונתגרשה קיי"ל דקנס לעצמה אע"ג שהיא עדיין ברשות אבי' לענין קידושין ובש"ס דידן בכתובות ל"ב אמרי' לעולא דבמפתה נערה יתומה אין לה קנס דמחלה ולכאורה הה"ד ביש לה אב אלא שנתארסה ונתגרשה ואפשר דיש חילוק דהרי אמרינן בקידושין דף מ"ו ע"א דאם מאן ימאן דבין אם האב מעכב או היא מעכבת הוא חייב בקנס ואפי' בפיתה אותה לשם קידושין יכול האב לעכב ובכה"ג נראה דהוי מחילה בטעות כיון דפיתה אותה לשם קידושין והיא סברה דהאב ירצה בזה בשלמא הש"ס מיירי ביתומה א"כ ממ"נ כיון דאין לה אב ותליא רק בה שפיר אמרי' דמחלה אבל בנערה שנתארסה ונתגרשה בחיי האב דהקידושין תלוין גם באב שפיר איכ"ל דהוי מחילה בטעות ועי' בתוס' כתובות כ"ט ד"ה הרי שזכה ותוס' שם הביאו בשם הירושלמי דפליג על גוף הדין דנימא דמחלה דקנס אין יכול למחול דכל זמן שלא עמד בדין לא נתחייב בקנס והוי כדשלב"ל ובש"ס דידן פליג ע"ז ועיי"ש בתוס' מה שהקשה ולענ"ד יש ליישב דהשמ"ק בפ' אלו נערות הביא בשם הרמב"ן דאפילו אם אינו יכולה למחול כיון דמדעתה עבד לא שייך כלל חיוב קנס דהוי כאומר קרע כסותי דפטור וכיון שעושה עפ"י דיבורה לא שייך תשלומין אפי' לא שייך מחילה עיי"ש והנה לפי מה שכתב הקצוה"ח בסי' רמ"ו סעי' י"ז לבאר דברי התה"ד באומר אכול עמי חייב לשלם אע"ג דבנזק פטור כיון שנהנה צריך לשלם מה שנהנה אפי' עשה מדעתו כל זמן שלא מחל בפירוש ולפי"ז שפיר איכ"ל כהירושלמי דהרי רבא אמר בכתובות ל"ג דלכך נאמר ונתן איש השוכב עמה ללמד דהקנס הוא הנאת שכיבה וכיון שהתורה קצבה לן הנאת שכיבה על חמשים כסף והיכא דנהנה חייב לשלם אפילו מדעתי' ה"נ אפילו אם פיתה נערה שהקנס לעצמה חייב לשלם ועכ"ח משום מחילה פטרי' לי' ושוב שפיר איכ"ל כירושלמי דהקנס דאינו בעולם אין יכול למחול והיינו אי אמרי' כרבא ובש"ס שם מבואר במסקנא דעולא ס"ל כרבא דבעלמא מלקי לקי ממונא לא משלם רק כאן ילפי' תחת תחת אבל לסק"ד דעולא ס"ל בכ"מ ממונא משלם מלקי לא לקי ולא יליף תחת תחת א"כ לא ס"ל כרבא דהקנס הוא הנאת שכיבה וא"כ א"צ מחילה כמ"ש הרמב"ן הנ"ל וא"כ שפיר אמרי' אליבא דעולא בנערה ומפותה פטור מן הקנס ולזה עצמו מדייק שפיר שם בגמרא דעולא סובר ככל מקום ממונא משלם אבל לדינא שפיר איכ"ל דגם הש"ס דידן סובר כהירושלמי:
ג) והנה בתוס' יבמות נ"ט ד"ה אלא ובסנהדרין דף ע"ג ע"ב ד"ה ממונא הוכיחו בראיות גדולות דמפתה חייב בקנס אפילו שלא כדרכה ותימה על הרמב"ם דפסק בפ"ב מנערה דשלא כדרכה אינו חייב קנס וכ"כ החינוך כאן וצ"ע וכן מחויב בקנס אפי' על העראה ובתוס' סנהדרין הנ"ל כחבו ב' תירוצים ע"ז וברש"י בסנהדרין שם ד"ה משעת העראה נראה דווקא בהסרת בתולים חייב עיי"ש במהרש"א בתוס' יבמות נ"ט ד"ה אלא שכ' דעל הגמר אינו חייב וכן משמע לשון הקרא דכתיב על אשר ענה ובסוף ביאה אמרי' בכתובות נ"א דסופו ברצון וא"כ לאביי בכתובות מ' ע"ב דיליף מאשר ענה מכלל דיש בושת ופגם מוכח דעל העראה חייב גם בושת ופגם ולרבא אין זה מוכרח ובזה יש ליישב קו' התוס' ביבמות נ"ט הנ"ל דהקשה דמאי פריך בסנהדרין ע"ג דלמ"ד הכנסת עטרה מאי איכ"ל דאיכ"ל דחייב על גמר ביאה דעל הגמר לא חייב דאשר עינה כתיב. אמנם גוף קו' התוס' נראה לי ליישב בלא"ה היטב דלכאורה קשה האיך הוא חייב על הגמר מ"ש מהא דאמרי' בכתובות למ"ד דעקירה צורך הנחה ה"נ העראה צורך הגמר מיהו ז"א על הנחה בלי עקירה אינו חייב אבל על הגמר אע"ג דא"א בלי העראה מ"מ החיוב בא על הגמר לחודא וכעין שכ' הש"מ דף ל"א לענין אכילה דהגבהה לצורך אכילה וזה א"ש למ"ד העראה זו נשיקה אבל למ"ד זו הכנסת עטרה והקנס הוא על הגמר וקשה הא אז אינה בתולה ותירצו התוס' בהתחלה היתה בתולה א"כ צריכין התחלה להגמר והוי העקירה לצורך הנחה ועקירה לצורך הנחה פטור אף על הגמר ופריך שפיר בשלמא למ"ד נשיקה וא"צ זה להגמר א"ש דמחייב מיתה על נשיקה וממונא על הגמר אבל למ"ד הכנסת עטרה וזה צריך גם לגמר דאל"כ לא הוי כבתולה וכיון דחייב להצילה בנפשה על הכנסת עטרה חייב שפיר על הגמר ופריך שפיר:
והנה השמ"ק בב"ק דף עיי"ן ע"ב דאמר כמאן כר"ע בקלוטה והקשו הא חיוב שבת קדים ותי' השמ"ק דאפילו בכה"ג כל שבחד מעשה אפילו קדם החיוב פטור ג"כ על אותו מעשה דהיינו על גמר המעשה וא"כ קשה מאי תי' בסנהדרין ע"ג ע"ב רבנן קמי' דרב חסדאי דהחיוב מיתה היא על העראה וחיוב ממון על הגמר הא מ"מ גם בכה"ג פטור לדעת השמ"ק הנ"ל באמת הרמב"ם פ"ג פ"ג מגניבה דין א' לא כ' כן וכן דעת התוס' שם בב"ק ד"ה כמאן אבל להשמ"ק קשה ואפשר דאינך מ"ד רבא ור"פ ואביי באמת פליגי עלי' דר"ח ורבנן דאמרי' קמי' כן וצ"ע. ובאמת לענ"ד נראה דהנך אוקימתות שם בסנהדרין ובפרט אוקימתא דר"פ דמוקי לה במפתה וד"ה גם הוא מודה דמשכחת לה גם בגוונא אחרינא דר"ח ורבא ואביי אלא דקשיא לי' איך סתם אלו נערות יש להם קנס לכך ס"ל דמתני' דאילו נערות אמפתה דקרא דכתיב מוקדם בקרא קאי ולפי"ז רישא דאילו נערות חייבים הפי' לעולם חייבין וסיפא דאלו פטורין הכוונה לעולם פטורין ובזה מיושב קו' המהרש"א בתוספות בסנהדרין שם ד"ה במפותה שרמז שם המהרש"א על הקו' שהקשה בביאור בתוס' ריש אלו נערות דלמה הוצרכו התוס' להאריך דאי רישא ר"ע דברייתא דוחק לאוקמי סיפא דמתניתן כר"ע דמתניתן תיפוק לי' דסיפא גופא עכ"ח במפותה דאל"כ מאי אריא בתו אחותו נמי פטור לר"פ ולהנ"ל א"ש דגם ר"פ מודה להנך אוקימתא אחרינא אלא שרצה ליישב איך פסקא למלתא לחייב לכך מוקי במפותה אבל הסיפא דפסקא למילתא לפטור ל"ק כלל דדוקא בתו פסקא לעולם לפטור אבל אחותו משכחת חיוב כאינך אוקימתא ולכך הוכרח תוס' להקשות דדוחק לאוקמי רישא דמתני' כר"ע דברייתא וסיפא כר"ע דמתני' כן נראה לענ"ד: