מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה נט
היא להרמב"ם ומ"ע כ"ח. ולהרמב"ן מצוה נ"ד ומ"ע כ"ז
לדון דין שומר שכר ושוכר שנאמר כי יתן איש אל רעהו שור וכו' והם חייבים בגניבה ואבידה כל הדינים שנאמרו לעיל במצוה נ"ז בדין מי שאינו חייב בשומר חנם הה"ד דאינו חייב בשומר שכר ושוכר ולאו דווקא אם הוא משלם לו שכר על שמירתה דהרי השוכר אין משלם לו שכר על שמירתה ואפ"ה קיי"ל דהוא שומר שכר משום דנהנה דמשכיר לו בהמתו וא"כ הה"ד בכל הנאה שיש לו נעשה ש"ש עבורו ומטעם זה גם כל אומנים קיי"ל בב"מ דף פ' דכל אומנים ש"ש והרע"ב שם כ' הטעם באומנים משום דתפיס לי' אאגרא ולכאורה קשה הא לדידן דקיי"ל דשוכר ש"ש משום דמוגיר לי' לא צריך גבי אומנים טעם דתפיס לי' אאגרא אלא משום דנהנה דמוגיר לי' דדוקא למ"ד שוכר כש"ח משני הש"ס שם דאומן ש"ש משום דתפיס משא"כ לדידן ונראה דרש"י והרע"ב פי' כן משום דהלווהו על המשכון פליג ר"י על אותו משנה ומחלק בין הלווהו פירות להלווהו מעות וברישא גבי אומנים לא פליג ר"י אע"ג דס"ל ר"י שוכר כש"ח לכך הוכרחו לומר הטעם ברישא גבי אומנים דכ"ע מודה משום דתפיס:
ב) ושומר מצוה או שומר אבידה כיוצא בה דקעביד מצוה פליגי רבה ור' יוסף שם דף פ"ב ולדינא יש ב' דיעות בש"ע חו"מ סי' ע"ב אי קיי"ל כר"י דשומר אבידה הוי כש"ש או כרבה דהוי ש"ח והוי ספיקא דדינא ורש"י פי' במתני' דף פ' ע"ב לר"י דאמר הלוהו מעות הוי ש"ח דל"ל לר' יהודא שכר מצוה לענין דינא, והפנ"י תמה דא"כ הול"ל דהא דר' יוסף תליא בפלוגתא דר"י ות"ק ולענ"ד דר"י לטעמי' דס"ל שוכר כש"ח ואע"ג דאית לי' הנאה מ"מ כיון דאין ההנאה באה ע"י שמירה לא חשיב לי' ש"ש ובמלוה על המשכון יש ב' מצות האחד על הלוואה בשעת הלוואתו וא' מצד שטוח וניער ומשמירה וכיון דלר' יהודה בעי' שיהי' השכר על השמירה א"כ מצד מצות הלוואה לא נעשה ש"ש על שמירתה ועוד דתוס' בשבועות מ"ד ד"ה ר' יוסף כתבו דבשעת הלוואה לא שכיח שיבוא עני ויפטור מפרוטה וא"כ עכ"ח עיקר הנאת מצוה הוא בשעת שטוח וניער וזה עביד לצורך עצמו וזה ס"ל לר' יודא דהוי להנאת עצמו כדי שיהי' בטוח על חובו וכבר כ' התוס' שם דף פ"ב ע"ב דמשום דתפיס אחובו לא הוי הנאה דמה הנאה יש לו אם לא הי' מלוה לו לא הי' צריך לתפוס ממילא לר"י שפיר קאמר דמלוה על המשכון לא מקרי ש"ש ממ"נ דעל תחלת מצוה הא לר' יודא שוכר כש"ח דהיינו דבעי שכר על שמירתה וגם אינו שכיח פרוטה בשעת הלוואתו כמ"ש לעיל ואי משום שטוח וניעור הא לצורך עצמו קעביד ולכך לא מקרי לר' יהודא מלוה על המשכון ש"ש אבל בשומר אבידה שטוח וניעור אינו לצורך עצמו אלא לצורך אבידה איכ"ל דמודה ר' יודא לדינא דר' יוסף דהוי ש"ש וא"ש דלא קאמר לר"י תנאי הוא. ואין להקשות דא"כ הול"ל דר' אליעזר ור' עקיבא פליגי בפלוגתת אי שוכר כש"ש דא"כ הו"ל לאפלוגי בשוכר גופא כדפליג ר"י על ר"מ:
ג) וגבי הנך דכתבנו לעיל דאינו משלם לו שכר שמירה אלא דנהנה ממקום אחר ע"י שמירתה דהוי ג"כ ש"ש כ' הש"ך והובא בקצוה"ח סי' רצ"א מ"מ איכא נ"מ בין ש"ש ממש דלענין ש"ש אמרי' בב"מ דף צ"ג ע"ב יהיב לי' אגר כדי שישמור לו נטירותא יתירתא וזה שייך במשלם לו באמת שכר אבל בהנאה דקאתי לי' ממילא ע"י שמירה אין צריך נטירותא יתירתא. ומל"מ פליג ע"ז עיי"ש ולכאורה קשה לדעת הש"ך הנ"ל מאי פריך בב"מ צ"ג ע"א מאי ארבע הא ג' הן הא שפיר יש ארבע דניהו דשוכר דינו כש"ש מ"מ כיון דלא קיבל אגרא אין צריך למנטר נטירותא יתירתא משא"כ בש"ש ממש וא"כ ד' חילוקים יש וצ"ע:
ד) וכבר כתבנו דש"ש חייב בגניבה ואבידה ונשבע על שבורה ומתה ועל שאר אונסין ובשבועות ר"פ כל הנשבעין בשמעתין דקציצה הקשו דיהי' נאמן במיגו דלהד"מ ומוקי לי' דאפקיד לי' בשטרא וכבר תמה הר"ן ושאר הראשונים דאנן קיי"ל כשמואל דאם שכרו שלא בעדים בעה"ב נאמן מטעם מיגו ולדידי' מוקי שבועת השומרין באפקיד בשטרא וכל הפוסקים פסקו דלעולם חייב בשבועת השומרים עי' בר"ן שם שהאריך ליישב ואני אמרתי ליישב דהרי תוס' שם דף מ"ה ע"ב בד"ה מתוך הקשו באמת על שמואל כיון דאמרי' בעה"ב טרוד בפועליו ואומר רק בדדמי א"כ למה אמרי' דמהימן במיגו דלא שכרתיך הא קיי"ל בדדמי לא אמרי' מיגו ונראה ליישב דנהי דחז"ל העידו ואמרו דבעה"ב טרוד בפועליו ותוס' כ' שם בד"ה ונתיב דהוי כוודאי טרוד מ"מ הוי רק אומדנא ואומדנא חשיב ר"פ המוכר פירות רק כרוב ואנן קיי"ל כשמוחל שם ר"פ המוכר פירות דאין הולכין בממון אחר הרוב לאפוקי ממונא מחזקתי' ואמאי סמכי' כאן על אומדנא להוציא מבעה"ב בשבועת שכיר ונוטל ומשמע שם דאפי' בלא שבועה ראוי לו ליטול אלא משום פיוס ונראה דהרי אפילו אם הבעה"ב אינו טרוד וטוען ברי ששילם ושכיר טוען ברי שלא קיבל הוי ספיקא ואוקי אחזקה והש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות כ"ח כ' דספק הראשון מבטל החזקה ואם יש עוד ס' מהני ה"נ שוב מהני אומדנא דבעה"ב טריד ולכך שפיר אמרו דהשכיר נשבע ונוטל וכ"ז אם אין מיגו לבעה"ב אבל אי יש מיגו לבעה"ב אם אינו טרוד וא"כ עפ"י מיעוט דאינו טרוד הי' הוא נאמן ומסייע לי' ג"כ חזקתו ואתה בא להוציא ממנו ע"י רוב שוב אמרי' אין הולכין בממון אחר הרוב ושפיר אמר שמואל בכה"ג בעה"ב נאמן ומיושב קו' התוס' ד"ה מתוך הנ"ל אליבא דשמואל דקיי"ל כוותי' באמת בדדמי לא מועיל מיגו וכאן בממון שאני:
ולפי"ז א"ש ומיושב קו' הר"ן הנ"ל דהרי כ' הר"ן דהא דפריך משבועת השומרין היינו כיון דמוכח מהא דאמרי' בשכרו שלא בעדים בעה"ב נחמן מכח מיגו אע"ג דהוי בדדמי וא"כ גם בשומרים ניהו דתלינן שאמרו בדדמי נימא מיגו ולהנ"ל לכאורה קשה מאי פריך בשלמא בהא דשמואל דהוי להוציא ממון ואין הולכין בכה"ג בממון אחר הרוב להוציא מחזקתי' שפיר אמרי' דיש למיעוט שאין טרוד מיגו וממילא שוב אין להוציא מצד הרוב אבל גבי שומרי' דאין מוציאין ממון אלא דמחייבי' שבועה שפיר איכ"ל כיון דעפ"י הרוב הוא אומר בדדמי אין כאן מיגו לא פטרי' ובעי' שבועה ומאי קו' ונראה דבאמת רבא הוא דקשי' לי' על רמב"ח דלפי הנראה אמר דמעליא הא שמעתתא על רב שאמר ג"כ בשכרו שלא בעדים בעה"ב נאמן ולרב לשיטתי' ליכא למימר כנ"ל ועכ"ח דסובר בדדמי נמי מהני מיגו וא"כ קשיא משבועת השומרין אבל לדינא דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ל"ק כלל קו' הש"ס ושפיר נוכל לומר דאפילו לא אפקיד בשטרא צריך לשבע: