אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה נח

מצוה נז

ומ"ע כ"ז להרמב"ם ולהרמב"ן מצוה נ"ג ומ"ע כ"ו.

לדון דין טוען ונטען שנאמר על דבר פשע וגו' אשר יאמר כי כי הוא זה ומזה למדו חז"ל דמב"מ חייב שבועה ומכאן למדו קרקעות עבדים ושטרות לענין שבועה וכפל והנה הרמב"ם והרמב"ן מנה זה למ"ע בפ"ע והמעיי"ח כ' למ"ד אין עירוב פרשיות כתיב כאן וקאי על ד' שומרין וגם אפי' אי עירוב פרשיות כאן אלא דמפרשי' כפי' ר"ת בב"ק ק"ז דגם בטענת שומרים בעי' הודאה במקצת כיון דקאי גם על שומרים אינו מ"ע בפ"ע עיי"ש ולענ"ד לא נראה כן דלכ"ע שבועת השומרים דלעיל ילפי' מן קרא שלפ"ז דכתיב ונקרב בעל הבית גז"ש קריבה קריבה שישבע אלא דמהתם אכתי לא נוכל למילף מודה במקצת ואין טוען טענת גניבה או אונסין דיש לחלק בשלמא טענת שומרים דאיכא דררא דממונא דידענו דבא לידו וגם יש לחוש לבדדמי לכך חייבו התורה שבועה וכמ"ש הר"ן ר"פ כל הנשבעין אבל בטענת מב"מ דאיכא כפירה והודאה וגם איכא קצת מיגו דכ"ה וליכא דררא דממונא על מה שכפר הו"א דלא מחייבים שבועה בא הכתוב ולימד דין חדש על כל דבר פשע אפי' אינו שייך בדדמי אלא פשיעת כפירה וגם אין כאן וודאי דררא דממונא שהרי כופר במקצת שלא הי' דברים מעולם ואפי"ה עד אלקים יבוא דבר שניהם דהיינו לשבועה דקאי על קרא שלפני' דכתיב ונקרב בעה"ב לשבועה וגו' וא"כ הוא מ"ע בפ"ע לכ"ע אלא דקרא מסיים אשר ירשיעון אלקים זה קאי שוב על טענת שומר דנגנבה והוא עצמו גנב ואמרי' סוף מס' סנהדרין מאן רשעים גנבי והיינו דקאמר אשר ירשיעון אלקים דאם ימצא הב"ד שהוא גנב שנקרא בסתמא רשע אז ישלם שנים כדין שומר שטען טענת גנב ונשבע ואחר כך נמצא על פי עדים שהוא משלם כפל וא"ש:

ב) והנה הגהות הר"ן בשבועות דף מ"ב כ' גם בשבועת מב"מ איכא דררא דממונא כיון דחייב לו מקצת ואני אמרתי להסביר דבריו דהרי חזקה איכא דאין אדם מעיז וע"ז עיקר סמיכות הנותן מעות לחבירו וחזקה זו איכא אם אין הנותן תובע יותר ממה שנתן אבל אם תובע מנה ולא נתן לו אלא חמשים הוא נותן יד לנתבע שיעיז לנגדו שיכפור הכל דכשם שהוא מעיז ותובע יותר חמשים ממה שנתן לו כן הוא מעיז ויכפור לו ג"כ הכל מצד סברא הזאת יש רגלים לדבר שהתובע כדין תובע לכך חייבה התורה לשכנגדו שבועה ובזה אמרתי ליישב קו' הפנ"י שהקשה על פרש"י על מה דאמר רבה ובכולהו בעי דלודי לי' דהיינו דנימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא והיינו כאביי דחיישי' לספק מלוה ישנה והקשה א"כ מאי קאמר רבה מפני מה אמרה תורה מב"מ ישבע ופירש"י דנימא מיגו דכופר הכל ולאביי לא חשדי' לי' דמשקר במזיד אלא דטועה וסובר שיש לו מלוה ישנה וא"כ אינה רוצה לשקר וא"כ האיך נימא מיגו דמה לו לשקר הא יכול לכפור הכל הא אינו רוצה לשקר ודלמא אין לו ספק מלוה אלא כדי חציו ולפי הנ"ל לק"מ וא"ש דהרי הא דתורה חייבו שבועה לפי הנ"ל הוא משום דיש לתובע רגלים לדבר בדררא דממונא משא"כ לנתבע וזה איכ"ל כשאינו מוכרח שיש ללוה ספק מלוה ישנה אבל אם מוכח דיש ללוה ספק מלוה ישנה א"כ גם ללוה איכא דררא דממונא ושוב אין לחייבו שבועה כיון דשניהם שווין וא"כ קו' וכולהו בעי דלודי לי' הוא ממ"נ הא יש ללוה מיגו מה תאמר דלמא אינו רוצה לשקר אלא משום מלוה ישנה מכחיש וא"כ אין לו מיגו א"כ מוכרח דאיכא דררא דממונא וגם טענתו שוה לטענת התובע וא"כ אמאי חייבו התורה שבועה עכ"ח דל"ל מיגו ול"צ לומר דיש לו מלוה ישנה ואין ללוה דררא דממונא ולטענת התובע יש דררא דממונא לכך חייבתו התורה שבועה ושוב קשיא איך יהי' הלוה נאמן בשבועה נימא מיגו דחשיד אממונא וא"כ א"ש פירש"י על בכולהו דבעי דלודי לי' דנימא דחשיד אממונא וא"ש:

ג) וכשם שכתבתי לעיל דליתא בעבדים ושטרות דין שומרים ה"נ לית בי' דין מב"מ ובש"ס ר"פ מרובה מסיק דיליף כן מריבוי ומיעוט וריבוי דכתיב על כל דבר פשע ריבוי ושוב כתיב שור וחמור ושלמה וגו' והרמב"ם בפי' המשנה כ' שם הטעם דהו כללי ופרטי מרבי' כעין הפרט דווקא והיש"ש הקשה על הרמב"ם דלמה כ' דלא כמסקנא דהש"ס דהוי מיעוטי וריבוי ועוד הקשה דבש"ס ילפי' משמלה למעט דבר שאינו מסוים והרמב"ם לא הביא מזה ונלע"ד דקו' חדא מתורצת באידך דהשמ"ק בשם הרמב"ן שם כ' לפרש הא דמעטי' משמלה דבר שאינו מסוים היינו דבעי' לענין מודה במקצת דווקא דבר שבמדה ובמשקל וזה כבר הביא הרמב"ם בה' טוען ונטען וממילא לא שייך פרט של שמלה אלא דווקא במב"מ אבל לענין שומרים דלא בעי' מב"מ למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן א"כ לא מצי ליכתוב מיעוט דשמלה לעיל בש"ח והש"ס ר"פ מרובה הוכיח דעכ"ח שור ושה חמור הוא ריבה דאל"כ לכתוב הני פרטא דשור וחמור ושה בתחלת ד' שומרים גבי כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים אלא עכ"ח דהוי מיעוטא וקשה לפי הנ"ל הא לגבי שומרים לא בעי' מב"מ למ"ד עירוב פרשיות כתיב ועכ"ח בפ' ראשונה דכי יתן ל"מ לכתוב משמלה למעט דבר שאינו מסוים כיון דלא בעינן מודה במקצת וא"כ דעכ"ח בקרא דעל כל דבר פשע צריך לכתוב הפרט דשמלה ואי הוי כתיב רק הפרט דשמלה גבי מב"מ הו"א דשמלה ממעט בע"ח וצריך לכתוב גם שור וחמור ושה וא"כ מאי פריך דהו"ל למכתב בפסוק הראשון דמיירי בשומרים וצ"ל דהסוגיא קאי למ"ד אין עירוב פרשיות כתיב כאן וא"כ גם בפקדון בעי' מב"מ ובעי' דבר מסוים והוי מצי למכתב כל הפרטים בשומר חנם בקרא קמא ומכח זה שפיר הוכיח דהוי רק ריבוי ומיעוט עיי"ש בש"ס אבל לדינא דקיי"ל עירוב פרשיות כתיב כאן וא"כ בשומרים לא בעי' מב"מ וא"כ לא בעי' דבר מסוים וא"כ לא מצי למכתב שם שמלה רק בקרא בתרא ואיכא למטעי דשמלה בעי למעט בע"ח ולכך צריך למכתב שם גם אינך פרטי דשור ושה ואינו מוכח כלל דלאו כללי ופרטי נינהו ושפיר כ' הרמב"ם דממעטי' מכללי ופרטי:

ד) ובב"ק דף ק"ו דרשי' כי יתן איש אל רעהו וגו' ובתר הכי כתיב על דבר שניהם ילפי' דאם נתנו כשהי' קטן ותבעו כשהוא גדול שהוא פטור דבעי' שיהא גדול בשעת נתינה ובשעת תביעה דווקא שיהי' התביעה והנתינה שווים ולדעת הרמב"ם זה דווקא לענין מב"מ אבל לענין שומרים לא בעי' שיהי' שווים אבל שאר מפרשים ס"ל דגם לענין שומרים כן ומאי דקשה על זה כ' ליישב בחידושי.

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה