מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה נז
היא להרמב"ם ומ"ע כ"ו ולהרמב"ן היא מצוה נ"ב ומ"ע כ"ה.
לדון דין שומר חנם שנאמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ואם נגנב או נאבד ישבע השומר ג' שבועות שאינו ברשותו ושלא פשע ושלא שלח בו יד ולדעת התוס' בב"מ דף ו' ע"א ד"ה שבועה בחד תי' עיקר שבועה הוא שאינו ברשתו ושאינו פשע ושלא שלח בו יד הוא רק ע"י גלגול ולדעת הרמב"ם גם שבועה שלא פשע הוא רק ע"י גלגול ואם אינו צריך לשבע עיקר השבועה גם השבועה ע"י גלגול א"צ לשבע, ובזה אני מיישב שיטת הי"מ המובאים ברי"ף בב"מ דף פ"ג דמפרשי לאיסי בן יהודא דאמר דאם יש רואה מביא ראי' וס"ל דאם אינו מביא ראי' מהני שבועה והרי"ף תמה מאי קמ"ל איסי דפשיטא דאי איכא עדים ל"צ שבועה ולהנ"ל א"ש דקמ"ל כמ"ש התוס' הנ"ל דאי איכא עדים על הגניבה ועל שלא פשע שוב פטור לגמרי וא"צ לשבע גם שבועה שלא שלח בו יד, ובזה א"ש ג"כ דפריך בב"מ שם ממתניתן דתנן ישבע סתמא מיירי אפילו ביש רואין ולאב"י כיון דיש רואין שנגנב ולא פשע פטור לגמרי. מיהו אנן קיי"ל כאיסי דאם יש רואין פטור לגמרי. וצריך דווקא עדים ולא מהני שבועה ואפילו מגו לא מהני אלא לדעת מהרי"ט:
ב) וכבר כתבתי למעלה דעל קרקע ושטרות ועבדים ושל הקדש ושל גוי ילפי' מקרא דפטור דלית בי' דין שומרין כדילפי' בר"פ מרובה מקרא ושל הקדש ממעטי' מדכתיב רעהו ותוס' שם הקשו דל"ל תרי קראי דהא ילפי' שם ג"כ למעט מקרא דגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ותי' התוס' דגם הקדש איכ"ל שהוא בכלל איש יעיי"ש וצריך ביאור ונראה לבאר הקרא משונה דמתחיל וקורא לנותן המפקיד איש כי יתן איש וכו' ושוב מסיים וגונב מבית האיש דהיינו הנפקד משאיל המקום להמפקיד ואין ביתו מעתה כשלו אלא גם של המפקיד ושפיר קרי לי' וגונב מבית האיש מבית המפקיד אלא דקשה מאי קמ"ל בסברא זו עכ"ח ללמד דאם נגנב מבית הגנב פטור דזה אינו משאיל מקומו לבעלי' ועוד הסברתי יותר דכיון דהנפקד חייב בשמירתו אינו רשאי להניח ביתו פתוח דמעיקרא אם הי' רוצה להניח פתוח ולהיות ביתו בית וועד כדרך השומרים וא"כ אינו כביתו וממילא בהקדש דילפי' מרישא דקרא דאינו חייב בשמירתו ולהרבה פוסקים אפילו בפשיעה פטור א"כ רשאי לעשות בשלו ונקרא ביתו של הנפקד ולכך ממעטי' ודרשי' ולא מבית הקדש דלא מקרי בית הקדש והיינו אם כבר ידעי' מרעהו דבהקדש אינו מחויב בשמירתו שוב נוכל לדרוש מסיפא וא"ש כוונת התוס' והיינו לשיטתם דלהקדש נמי יקרא איש ועכ"ח דהדרש לאחר דכתיב למעט מרעהו אמנם לולי תי' התוס' וס"ל דהקדש לא מקרי איש א"ש כפשוטו הדרש עפ"י דברי הרא"ש דהנפקד משאיל ביתו ונקרא בית האיש של הנותן אבל לא הקדש עכ"פ לפמ"ש הפי' בתוס' מובן היטב הראי' שהביא ה"ר יונה ברא"ש פ"ק דפסחים אות ד' דהמפקיד נמי עובר בבל יראה מקרא דמוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש והרא"ש הקשה עליו שאינו יודע אמנם אי אמרי' כתוס' הנ"ל וכפי מה שהסברתי דאם חייב בשמירתו נקרא בית הנפקד גם בית המפקיד ודווקא בהקדש הואיל ואינו חייב בשמירתו לא נקרא בית האיש דממעטי' מבית האיש ולא מבית הקדש דלא נקרא ביתו וא"כ א"ש ומוכח כר' יונה שם דהמפקיד עובר וקרי' בי' תשביתו שאור מבתיכם שהבית של המפקיד ולכל הפחות כבית השותפין והח"צ בתשובה סי' קל"ט כ' ליישב דברי ה"ר יונה בפשיטות ולי נראה כנ"ל להסביר עפ"י תוס' הנ"ל:
ג) והנה המעיי"ח הקשה למ"ד בפ' השואל דאבידה בש"ש חייב חייב וילפי' מק"ו מגניבה דהוי יותר קרוב לאונס א"כ מנ"ל בש"ח דפטור מאבידה ונראה לענ"ד מסברא הא כל שומר שמשמר כראוי ראוי' שיהי' פטור רק חידוש שחדשה התורה בש"ש אבל בש"ח כיון דלא כתיב בה חיוב ממילא פטור וגם גניבה דפטור לא איצטרך קרא אלא דקרא חיובא אתי לאשמעינן אבל הא דפטור זה ממילא שמעינן כיון דלא כתיב חיוב וא"כ ממילא באבידה ג"כ פטור:
ד) וכבר כתבתי בעבדים ושטרות וקרקעות והקדש ונכרי אין בדין שומרים ולדעת הרמב"ם אפ"ה חייב בפשיעה כיון דהוי מזיק בידים לדעת בעל מנחת חינוך דווקא בעבדים ושטרות וקרקעות כ' כן אבל הקדש ונכרי אפילו בפשיעה פטור ואם קנה מידו לחייב עצמו כדין שומר גם בעבדים ושטרות וקרקעות חייב וכבר כתבתי למעלה דלענין הקדש כ' התומים דלא שייך קנה מידו דקיי"ל דק"ס בכליו של קונה והקדש לא מצי מקנה ובקצוה"ח הקשה דלענין הקדש נימא דלא בעי קנין דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי והוי כמסר לי' ולענ"ד מצד אמירה לגבוה הוי כנדר ליתן אם נאבד או נגנב לשלם להקדש אבל לא נשתעבדו נכסיו ואם מת אין היתומים צריכין לשלם והוא עצמו יכול למיתשל עלה וא"כ לא צריך שבועה ואיכ"ל דנאמן במגו דאי בעי מיתשל עלה וא"כ אין לו דין שומרים:
ה) והר"ן בפ' שבועות הדיינים כ' דהא דאין נשבעין על עבדים ושטרות וקרקעות היינו שאין נשבעין שלא פשע או שלא שלח בו יד אבל שבועה שאינה ברשותו נשבעים וזה דעת הראב"ד והש"ך בחו"מ סס"י ס"ו ר"ל דלראב"ד הוא שבועה דאוריי' וצ"ל דאין מגלגלין וקשה דקיי"ל גלגול שבועה מה"ת ובב"מ דף נ"ח ע"א תניא משנתרמה התרומה נשבעין לגזברין ופי' בד"ה נשבעין לגזברין שבועה שלא פשע נראה דס"ל כש"ך הנ"ל וא"כ קשה כנ"ל ועכ"ח צ"ל דמיירי שיש עדים שנגנבה וכן משמע הלשון נגנבה דידעינן שנגנבה וא"צ לשבע אלא שלא פשע ולפי"ז הי' קשה שם בסוגיא דמאי פריך אמאי נשבעין בהקדש הא איכ"ל להראב"ד הנ"ל דמיירי בשבועה שאינו ברשותו ונראה דלענין הקדש גם הראב"ד מודה לאביי דס"ל בב"מ דף ו' דהא דלא אמרי' מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא הוא דווקא היכא דאיכא חשש ספק מלוה ישנה אבל זה שייך בהדיוט אבל בהקדש אפי' אי משכחת לה מלוה ישנה מ"מ הרי איכא איסור מעילה דחמיר מגזילה בוודאי אמרינן מיגו דחשיד אפשר אפי' לרבה אפי' נימא דאם יש לו מלוה ישנה הוא מורה היתר לעצמו ויקח מן ההקדש מ"מ מלוה ישנה אצל הקדש לא משכחת אלא באותן שנוטלין שכרם מהקדש בזה שייך לאחר שנתרמה אבל קודם שנתרמה התרומה דעדיין שייך ההיזק לבעלים וא"כ לא שייך דמורי היתרא מיהו כל זה אם קאי על שבועה שאינו ברשותו אבל אי קאי על שלא פשע הרי כ' הר"ן בסוגיא דקציצה דשבועת השומרין שייך דאומר בדדמי לכך רמי התורה שבועה עלה וע"כ מיושב קו' הר"ן על הראב"ד ושפיר פריך הש"ס כיון דבהקדש עכ"ח בשבועה שלא פשע מיירי זה שבועת השומרין דממעטי' מרעהו וא"כ אמאי נשבעין ופריך שפיר:
ו) ולענין מעות עניים ג"כ קיי"ל דאין בדין שומרים דילפינן לשמור ולא לחלק לעניים אא"כ הי' לעניים דבר קצוב ועיין ברמב"ם רפ"ה משאלה דכ' ממון עניים טעמא דפטור משום דהוי ממון שאין לו תובעים וביו"ד סי' ס"א סעי' ט"ו קיי"ל משום אין לו תובעים חייב לצאת ידי שמים וא"כ לכאורה חייב לצאת יד"ש גם בממון עניים מיהו נראה דגם לצי"ש פטור דהסמ"ע בסי' שנ"א כ' דלכאורה הי ראוי לחייב חדא מצד הנותן וחדא מצד המקבל וע"ז אמרי' ב' טעמים מצד הנותן פטרי' משום דכתיב כי יתן לשמור ולא לחלק ומצד המקבל משום דאין לו תובעים וא"כ לא נתחייב לשום אדם שמירה וממילא פטור אפילו לציד"ש דהרי לא הזיקו בידים אפי' פשיעה דחייב להרמב"ם כ' הש"ך בחו"מ סס"י ס"ו דלא חשוב ממש מזיק אלא מצד שומר ובזה מיושב היטב קו' הל"מ שם על הרמב"ם דאמר והציל עצמו בממון פדיון שבוים פטור משום דאין לך פד"ש גדול מזה והקשה הלח"מ תיפוק לי' משום דהוי ממון שאין לו תובעים ולהנ"ל א"ש דאי משום ממון שאין לו תובעים הי' חייב לצאת ידי שמים כיון דהזיק הממון בידים ולכן הוצרך משום דאין לך פדיון שבוים גדול מזה ויש ראי' מכאן נגד הפר"ח ביו"ד סי' ס"א סט"ו:
ז) וכל הנ"ל דחייבים השומרים או ש"ח או שומר שכר או שואל היינו באין בעליו עמו אבל אם בעליו עמו קיי"ל דפטורים ודווקא אם שאל הבעלים או בתחלה קודם שמשך החפץ או שהי' תרוויי' בהדי הדדי והמהר"ם לובלין ר"פ השואל הקשה על הא דפריך שם דף צ"ד ע"ב דאיך משכחת לה בהדי הדדי הא לפמ"ש התוספת בד"ה פרה הא דאמרי שתלא טבחא ואומנא דווקא בעידן עבדתיי' מתחיל שיהי' מושכרין לבעלים א"כ הא משכחת לה שפיר תרוויי' בהדי הדדי ותי' דא"א לצמצם ולפי"ז לכאורה קשה לפמ"ש התוס' בחולין כ"ח ע"ב בשם רבינו שמעיהו דהא דאמרי' דא"א לצמצם היינו דווקא שאין אנו יודעין אם הוא מצומצם אבל אפשר דהוי מצומצם ומהני לפעמים משום ס"ס וא"כ ה"נ הוי ס"ס חדא דילמא הי' שאילת הבעלים קודם וספק שמא הי' בהדי הדדי דג"כ פטורין ואינו חייב רק אם שאילת הבעלים אח"כ וא"כ מאי פריך שם הא שפיר משכחת לה דנשאלו הבעלים בהדי הדדי עמו משום דהוי ב' צדדין לפטור וצ"ל דעיקר קו' מדקתני עמו משמע עמו ממש כוודאי ועכ"פ לפי"ז לדעת רבינו שמעיה אם הי' במקום שא"א לצמצם ג"כ מקרי שאלה בבעלים ופטור השומר רק לאידך תירוצים של התוס' שם דא"א שיהי' מצומצם אלא או שהוא קודם או שהוא לאחריו וא"כ עדיין מידי ספיקא לא נפקא וא"כ השומר עדיין פטור משום דהוי ספק והמע"ה וא"כ קשיא לדברי מהר"ם הנ"ל וצ"ל ג"כ רק דלשון עמו לא מדויק אבל לעולם לדינא גם המהר"ם לובלין מודה בכה"ג פטור השומר מספק: