אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה נה

מצוה נד

להרמב"ם מ"ע כ"ד ולהרמב"ן הוא מצוה ג' ומ"ע כ"ג.

מ"ע לדין דין נזקי בהמה שהזיקה ברגל או בשן כדרכה שנאמר ושילח בעירו ובער בשדה אחר ודווקא ברשות הניזק אבל ברה"ר פטור ואם נהנית משלם ברה"ר מה שנהנית ואם נתזו צרורות מתחת רגלי' על כלים ונשברו הלמ"ס לשלם חצי נזק מבין שניהם משלמין בין שניהם ואם האחד אינו בר חיוב חייב זה שהוא בר חיוב לשלם הכל כדקיי"ל בח"מ סי' ת"י סעי' ל"ו כר' נתן בב"ק דף נ"ג ואם אחד אין לו לשלם או ברח פליגו ויש בזה ב' שיטות בסעי' ל"ז אי מחייב אידך לשלם הכל כיון דכבר מחויב גם השני אלא שברח ומטעם זה הקשה הש"ך בסי' שצ"א סק"א על המעד"מ שם שכ' ליישב הא דקיי"ל דאם פקח הושיט פירות של שמעון לפרת לוי חייב לוי לשלם וכ' המעד"מ שהוא משום דר' נתן והקשה הש"ך הא הטור פליג על הרמ"ה ובש"ע הביא בסי' ת"י סעי' ל"ו ב' דיעות בזה ואיך סתם כאן דחייב ולענ"ד דברי המעד"מ נכונים דהכא גם חיוב המושיט הוא רק בשביל אכילת הפרה דהפרה כאילו על דעתה דנפשה עבדת ומעשה של פרה לא הוי כמעשה דידי' וכבר הקשה באבן העוזר בא"ח סי' שכ"ח למה דקיי"ל דבשבת מעמיד אדם בהמתו על העשבים ולא אמרי' בתלישת הפרה הוי כאילו תלש הוא ולענין נזקין אמרי' וקיי"ל בחו"מ סי' שצ"ד סעי' ג' דהמעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו המעמיד חייב לשלם עיי"ש ואני כתבתי במק"א דנהי דהפרה על דעת עצמה עבדת מ"מ מיד כשהעמיד שם הבהמה שסופה לאכול נפחת השיווי של הקמה ועשאו כאילו אינו שוה כלום והוי כמזיק בידים משעת העמדה ואיהו המזיק הראשון ונהי דגם הבהמה היא גומרת ההזקה על דעתה דנפשה וראוי לה לחייב מ"מ כיון דהראשון דעת המעמיד שם הבהמה הרי כאילו מחל לה התשלומין ולכך משלם הוא בעצמו וכ"ז אם יש לראשון לשלם ואין לבעלים היזק מזה אבל אי ליכא לאשתלומי מראשון דאז חב לאחרינו לניזק ולא מהני מחילתו וא"כ יש לדון אי אזלי' בתר ראשון דמעיקרא או בתר זה דהיזק ובגמרא ב"ק י"ז ע"ב פשטי' מהא דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו קודם שהגיע לארץ דחייב הראשון ומני' ילפי' דבתר מעיקרא אזלי' מ"מ כ' התוס' שם בד"ה זרק דאם זרק אבן או חץ ובא אחר וקדם ושברו האחרון חייב עיי"ש ולענ"ד גם הא נידן דידן כיון דכל חיוב הראשון הוא ע"י שני הוא העיקר ואזלי' בתרי' אלא משום מחילה פטור השני וכוון דלית לי' לאשתלומי לא מהני מחילתו וחייב בעל הפרה ועי' בחי' ר"ן בסנהדרין ע"ז ע"ב וזה נראה כוונת המעד"מ הנ"ל אלא דמביא ראי' לסברא הנ"ל מדר"נ דאמרי' בסי' ת"י סעי' ל"ו דאם דחף אדם או כלים לבור כיון דבור באדם וכלים פטרה התורה א"כ בא עיקר החיוב מכח השור חייב גם חנק חבירו ה"נ כיון דעיקר חיוב בא מכח אכילת הפרה ראוי לן לילך בתרה וחייב מדינא בעל הפרה הכל אלא משום מחילת הראשון וממילא בלית לי' לאשתלומי חייב בעל הפרה הכל כן נראה לענ"ד:

ויותר נכון להסביר סברת המעד"מ דמביא ראי' מר"נ עפ"י מה שאמרו בב"ק דף י"ג סע"א דטעמא דר"נ משום דאמר דאם ליכא לאשתלומי מחד חייב אידך לשלם משום דאמר אנא פרתי בבורך אשכחית ומזה מבואר דכיון דהשתא מונח ההיזק ברשותו ראוי לשלם מה שהוזק ברשותו א"כ כ"ש היכא דהניח אחד פירות חבירו לפני בהמת חבירו דהנזק היינו האכילה נמצאת בפרת חבירו בוודאי מחיוב הבעל הפרה לשלם הכל כיון דפרה אדעתא דנפשה קעביד ובה הוא הנזק ובשעה שהניח הפירות לפני הבהמה עדיין לא נתחייב שהרי אז עדיין הי' יכול להציל ולברוח הבהמה או לסלק הבהמה משם עכ"ח דחיוב הנותן מתחיל משעה שהבהמה מתחלת לאכול ואז כבר הוא ברשות הבהמה משא"כ בבור דהדוחף מיד כשדחף התחיל חיובו ונתחייב חצי נזק ושוב לא פקע ועי' במצוה שאח"ז:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה