מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה מא
ל"ת לכ"ע להרמב"ם מצוה מ"א. ולהרמב"ן ל"ט. להרמב"ם ל"ת כ"ז ולהרמב"ן כ"ד
שלא לעלות במעלות על המזבח שנאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי ולכך עושין כבש ובמכילתא אמרו שלא יפסע פסיעה גסה על המזבח והמ"ל בפ"א מבית הבחירה תמה על הרמב"ם שלא הביא זה וכבר אמרתי ונדפס בשמי בהגהות ס' מצות השם וכעת מצאתי שגם המעיי"ח העיר בזה דבש"ס דידן ביומא כ"ב במשנה ובגמרא שם דהי' רצין ועולין בכבש קשיא למכילתא דמוכח שם דמותר לפסוע פסיעה גסה על כבש המזבח וכבש דינו כמזבח כמו שדומה לענין נגיעת ברזל וכדפסק הרמב"ם שם דין ט"ו והנה סיפא דקרא אשר לא תגלה ערותך עליו הוא טעם המצוה ולכך אינו נמנה למצוה בפ"ע כמו שהשריש הרמב"ם במנין המצות שורש ה' ובמכילתא יליף דרך ירידה מניין ת"ל אשר לא תגלה ערותך עליו וגם ע"ז הקשה המ"ל למה לא הביא הרמב"ם ולענ"ד אפשר ליישב עפמ"ש התוס' בקדושין ס"ח ע"ב לר"ש דדרש כי יסיר לרבות כל המסירין דלר"ש דדרש טעמא דקרא אפי' אם לא פירש הטעם אז אמרי' אם פירש הטעם עכ"ח ללמד אפי' אינו שייך הטעם רק במקצת אבל דרבנן דלא דרשו טעמא דקרא אם לא פירש ואז הוצרך לפרש טעמא ואמרי' דווקא אם הטעם שייך לגמרי ולפי"ז ה"נ בנדון שלנו איכ"ל המכילתא אתיא כר"ש דדרש טעמא דקרא ולמה הוצרך לפרט הטעם אשר לא תגלה ערותך ועכ"ח ללמד אפי' אינו שייך הטעם לגמרי אלא במקצתה לכך יליף מכאן שילך עקב בצד גודל ולרבות דרך ירידה אבל הרמב"ם דפסק בעלמא כרבנן דלא דרשי' טעמא דקרא אם לא פירש ולכך הוצרך כאן לפרש הטעם וכדי ללמוד ממנו ק"ו שהביאו בחומש לחוס על כבוד הבריות ואין לרבות דבר אחר:
פ' משפטים